למה נגרע?

בזעקה הזו, מרמזים לנו שאין שום יאוש בעולם

הזה אלא כל השנה. אז למה נגרע?!

 

 

סוף סוף חוזרים אל הזעקה המוכרת, זו שמהדהדת בלבבות ובגרונות פעם בשנה בכל עוצמתה, אך ראוי בעצם לזעוק אותה כל השנה.

 

למה נגרע? – גם אנחנו רוצים להתקדש, להתגבר על התאוות, לנצח סוף סוף מידה רעה שטבועה בנו מימי קדם.

 

למה נגרע? – כשמחכים לישועה והיא מתמהמהת לבוא, זיווג או בנים, רפואה או פרנסה – לכל היא מסוגלת הזעקה העצומה הזו.

 

למה נגרע ? – גם אנחנו רוצים ישועה!

 

לאחר הפסח הראשון בתולדות עם ישראל, סמוך ליציאת מצרים, ניגשו אותם שלא זכו להקריב את קורבן הפסח משום שהיו טמאים, ושאלו את משה: "למה נגרע"? ואכן נקבע שחודש בדיוק לאחר פסח ראשון יחול פסח שני לאותם שלא זכו.

 

אומר ה"זוהר" הקדוש: ע"ב שערים פתוחים לקבל בקשות ישראל ביום זה, וידוע שהוא עת רצון כמו ליל הסדר. נהגו ישראל קדושים לקבל ביום זה ברכות הצדיקים, להרבות בתחינות ובקשות ולזעוק את הזעקה "למה נגרע?"

 

"ובזה, בזעקה הזו, מרמזין לנו שאין שום יאוש בעולם וכל אחד יכול לבקש כפי מה שחסר לו, ובעיקר מי שהוא רחוק מדרך ה’, מדרך התורה, ורוצה להתקרב אליו יתברך, ילך לצדיק האמת, בחינת משה רבנו וישאל על נפשו מה’ יתברך ומהצדיק האמת. ואם נפשו נטמאה במעשיו הרעים, אף על פי כן למה אגרע מלהתקרב לה’ יתברך, לעסוק בתורה ולהתפלל ולחזור בתשובה שלמה? וכי אבדה תקוותי, חס ושלום, הלא אין מעצור לה’ להושיע גם לטמא כמוני, כי היפלא מה’ דבר? הלא רבים רחמיו וחסדיו עד אין חקר.

 

"ואז בודאי ימצא לו ה’ יתברך תיקון, ויודיע להצדיק מה שיעשה לצורך תיקון נפשו, כמו שהודיע אז למשה תיקון פסח שני, שהוא פליאה נשגבה לעשות קורבן פסח שלא בזמן, רק ה’ יתברך ברחמיו גילה הסוד הנפלא הזה למשה על ידי שאלת הטמאים דייקא, ובזה הורה לנו דרך התשובה, כי אין שום יאוש בעולם כלל, כי אף על פי שעבר זמן של עיקר התיקון ואנחנו טמאים במעשינו, עדיין יש תקווה אפילו שלא בזמנו, כי יש תיקונים נפלאים ונעלמים מאוד שיכולים לתקן אותנו גם עתה ובכל יום ויום, ובלבד שלא נייאש עצמנו מצעקה ומתפילה". (אוצר היראה, פסח ספירה ושבועות, ל"ח).

 

המסר ברור. יש כאן שיעור עצום בהתחזקות. כשאנו אומרים התחזקות, אנו מתכוונים לעצות מעשיות שנותן לנו רבינו הקדוש – את הדרך לחזור אל השמחה וההתלהבות בעבודת ה’ כשנמצאים בירידה, למטה.

 

הכוח של הזעקה בוקע את כל הרקיעים. הרצון מעל הכל. וגם אם לא זכיתי, עצם הרצון נחשב בשמים כאילו עשיתי, "ואם אינו יכול לעשות דבר באותה שעה", אומר רבי נתן, "על כל פנים יחזק את עצמו לכסוף ולהשתוקק לה’ יתברך, כי רצון וכיסופין דקדושה יקר מן הכל".

 

המציאות של חיינו היא מציאות של מאבק, של מסירות נפש, ובשמים אוהבים את המאבק הזה. כמו כן חשוב לדעת שאין גבול לרחמיו של הקב"ה.

 

כל ירידה היא לצורך עליה. כל אדם יודע שהדברים הכי טובים שקרו לו בחיים באו לאחר שהיה למטה למטה, בשיא החושך. משם נולד האור הגדול ביותר. כי "אין שום יאוש בעולם כלל". כמו הירח שנולד מחדש מהמקום שהוא נעלם לגמרי, וכמו אותו זרע קטן שנרקב באדמה ומתוכו צומח עץ לתפארת.

 

למה נגרע? למרות הפגמים והחטאים אנו רוצים תיקון. רוצים להשתנות. לא מוותרים עליך משום שבלעדיך אין לנו חיים. את הכוח הזה של מסירות נפש גם ברגעים הכי קשים, את ההתעקשות הזו לחפש את ה’ יתברך גם במקומות הכי נמוכים ולמצוא אותו שם, נותן לנו הצדיק.

 

"כי לולא זכות הצדיק אמת לא היה לנו כוח אפילו לחפש ולבקש כלל וחס ושלום היו נטבעין, ולא היה תקומה ח"ו להנופלים ומתרחקים מן הקדושה, ובפרט עכשיו שיש בני אדם שנפלו מאוד לחטאים ועבירות גמורות, רח"ל, ומהיכן היו מקבלין חיות וכוח להתעורר עוד ולבקש ולחפש כבודו יתברך ולשוב אליו? על ידי כוח הצדיק אמת רבי שמעון בן יוחאי וחבריו". (ליקוטי הלכות, גביית חוב מיתומים, ג, יט).

 

יהי רצון שהזעקה הזו תפרוץ השבוע בו מתקיים פסח שני, ביתר שאת וביתר עוז ונזכה לראות ישועות גדולות ונפלאות בקרוב ממש.