לראות או לדעת

כאשר נמליך את הבורא עלינו בכנות,

ונפנים את מלכותו, אזי כמלך יכול הוא

למלא כל בקשותינו לטובה. גם אם

מעשינו אינם ראויים לכך, הרי מלך הוא,

ובידו לעשות כל שיחפץ.

 

 

מלחמה תמידית ובלתי פוסקת מתנהלת בליבו של כל אדם. עיניו רואות, ואילו שכלו "רואה" אחרת. הידיעה פעמים רבות עומדת בסתירה למראה העיניים.

 

אדם רואה בלילה את הכוכבים נוצצים, כבים ומאירים, קטנים, אך אינו יודע כי אין זה נכון כלל, וכי רק אורם הבא ממרחק בעקבות תנודות האטמוספירה יצור את המראה המטעה. הוא יודע כי הגודל האמיתי של הכוכבים הוא אדיר ועצום, ורק המרחק גורם לראותם כה קטנים.

 

וכן בדברים רבים, השכל והדעת הינם חלוקים על העין הרואה.

 

העין רואה ושופטת מיד, אך הדעת מבקרת את המשפט המעוקל שאינו מעוגן באמת.

 

בעולם הבחירה בו אנו חיים, נסתר הבורא, והוא נעלם, אכן א-ל מסתתר, אך נתן לנו את הכוח והיכולת להיכנס לפנים מן הקלעים ולגלות את אמת יצירתו של העולם באמצעות הדעת והשכל.

 

ובכל ימות השנה וכל מצב מתנהלת כאמור המלחמה.

 

והנה, מגיע ראש השנה, אותו יום הנועד למאזן כל איש ואיש, סיכום שנת חייו שחלפה. משרוצים אנו לצאת זכאים במשפט, עלינו לשנן ולחזק את ההכרה השכלית, ולא לתור אחר מראה העיניים, שכן היא תשתית ויסוד הבניין כולו. ועל כן, תיקנו חכמים בתפילת היום את הזכרת הפסוקים שיש בהם מלכויות, זיכרונות ושופרות.

 

על מלכויות אמרו: "אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם", כלומר, אם נעשה הכל ויותר, עדיין אין מאומה תוספת בבורא יתברך, וכל מעשינו כוחם רק לשפר ולשנות את ליבנו שלנו, כמאמר איוב: "אם תצדק מה תיתן לו". הרי שכל מעשה המצוות נועד לשפר אותנו, ולהפנים את המסרים הנכונים.

 

ועל כן, כאשר תאמרו את פסוק המלכויות, תחדור מעט לליבכם ההכרה הזאת ביתר בהירות, שכן ידוע כי כוח הציור והדמיון של האדם קשורים לדיבור ולהמחשה. "אמרו לפני" – תאמרו לפני, לא כמדברים ומשוחחים ביניכם, אלא יהא זה לפני בכבוד הראוי ובהכנעה המלאה, אזי יקל עליכם, ומלכותי ואימתי יחדרו היטב ללבבות.

 

הבה נחשוב, כאשר קורה אירוע כלשהו שבו קשורים ראשי מדינות המקבלים החלטות, ומבצעים מהלכים הקובעים את עתידם וגורלם של עמים וארצות, אם הפעולה חיובית – נקשרים כתרים לראש המנהיג הנבון, האמיץ, הנחוש וכו' וכו'. אם חלילה להיפך – הוא סופג את הביקורת והופך ל…

 

כל זאת רואות העיניים, עיני בשר, אך עיני הדעת יודעות כי: "ה' מלך עולם ועד", ומלחמות הוא עושה, ורוח שלום ופיוס הוא שולח ממרומיו, ותבואות הארץ הוא מצמיח, ומטר ורוח סערה מאתו תצא. וגם מהלכים שנקראים לכאורה מוצלחים וחכמים, הופכים תוך זמן קצר לכישלונות ומקור לתסבוכות, ולא ידע האדם מה ילד.

 

על כן, בעומדנו בפתחה של שנה, הכל עדיין עטוף בצעיף העתיד, המסתיר מעין כל את ההתרחשויות, לטובה או חלילה להיפך, אנו פונים אל מי שהוא הוא המלך האמיתי, שהכל נעשה לרצונו, ומתוך שחפצים אנו שיקבל את בקשותינו, אנו מבהירים לעצמנו שוב ושוב כי רק אליו יש לפנות כי רק בידיו הדבר. כאשר נמליך את הבורא עלינו בכנות, ונפנים את מלכותו, אזי כמלך יכול הוא למלא כל בקשותינו לטובה. גם אם שורת הדין אינה מצדיקה זאת, ומעשינו אינם ראויים לכך, הרי מלך הוא, ובידו לעשות כל שיחפץ.

 

ויהי רצון שיתקבלו בקשותינו לשנה טובה, מבורכת ומאושרת.

 

 

(מתוך "עת לחשוב" גליון מס' 48)