מד השמחה
אומרים שיום אחד אנחנו עם האגודל למעלה ויום אחד עם האגודל למטה. אבל מה עושים כדי לשמור על השמחה בכל מצב? לורי שטיינר עם הטיפ הגדול: מד השמחה.
אומרים, שמצווה גדולה להיות בשמחה תמיד!
ואם כך, זו בהחלט מטרה נפלאה ויפה אותה אנו אמורים להגשים לאורך כל החיים.
השאלה היא, האם באמת אפשר להיות בשמח כל הזמן?
אגדת עם יהודית עתיקה מספרת, ששלמה המלך כינס את כל חכמי הממלכה להרהר ולדון במציאת התרופה לדיכאון ועצבות, שהם כמובן היפך השמחה (והעצבות, כידוע, נחשבת כחטא גם אם לא נכתב איסור מפורש על כך בתורה). החכמים אמרו למלך לעצב טבעת ולחרוט עליה את המילים "גם זה יעבור".
המלך שמע בעצת החכמים וביקש מהאומן הטוב ביותר לייצר עבורו את הטבעת. לאחר שקיבל אותה הוא כל הזמן הסתכל עליה, ובעיקר בזמנים בהם הרגיש שהדכדוך והעצבות מאיימים בפתח, ומצב רוחו השתנה פלאים והוא היה שמח. הטבעת הייתה תזכורת עבורו לחגוג כל רגע שעובר, כי טבעם של דברים הוא שהם יכולים להשתנות כהרף עין! כל יום הוא יום חדש ואין יום שדומה לחברו. יום אחד דברים יכולים להיות כמו שאנחנו רוצים, ולמחרת בדיוק ההיפך. זו הסיבה שאנחנו מנווטים את החיים בין הימים עם "האגודלים למעלה" לבין אלה עם "האגודלים למטה" (לייק ודונ'ט לייק…). עם גישה כזו אנו שומרים על החיים בפרופורציות הנכונות.
אומרים שהזמן מרפא ושינויים הם עובדת חיים, וזה נכון. אבל מה אנחנו יכולים לעשות כדי להגן על עצמנו מדכדוך נפשי?
דבר ראשון, בתור התחלה טובה, הידיעה – שהיא עובדה ברורה, שבורא עולם הוא השולט בעולם ומנהיג אותו – בהחלט עוזרת מרגיעה מאוד.
דבר שני, שיש ביכולתנו לעשות הוא – מכיוון שלהיות בשמחה זו בחירה, אנחנו יכולים להימנע מהרגשת רוממות נפש אקסטרימית. כי אם נרגיש זחוחים למדי אנחנו נדונים, בסופו של דבר, להרגיש עצובים מאוד ואפילו מדוכאים, כשהרגשת התלהבות זו תחלוף. כי מה שעולה למעלה, חייב לרדת למטה.
מאמרים נוספים בנושא:
בשמחה תמיד?!
איך נהיה שמחים?
האלף-בית של החיים
המומלץ שלנו: לא נפסיק את השמחה – בריו חקשור
דבר שלישי, נגיע להחלטה חשובה: למלא את עצמנו, לווסת את עצמנו, ולהימנע מלהיות מוקסמים ונרגשים מדברים עד לנקודה בה נרגיש שאנחנו עפים באוויר כמו עפיפונים. אפשר להרגיש את זה לכמה דקות בודדות, אבל לא כל הזמן! שימת דגש בצורה לא מבוקרת על איך להרגיש טוב עם עצמנו כל הזמן, היא פונקציה של לא לראות את הסכמה הגדולה.
דבר רביעי, הקטנת גורם ה"אני" – האגו שלנו, מסייעת המון. כשאנחנו מווסתים את תחושות ה"היי", אז הירידות לא יהפכו לדיכאון. זה כמו מאזניים. אנחנו יכולים להעדיף למדוד ולקחת את התגובות שלנו למקום גבוה של ריגושים, ואת אלה שגורמות לנו להיות למטה ולזעזע את עולמנו הפרטי. הכי טוב להתמקם באמצע – בטווח הביניים, לצפות לטוב ולהודות, אבל לא להתגאות בשמחה ובמזל הטוב ששפר עלינו. זה משהו שיעזור לנו מאוד להתגבר על הגלים הסוערים שפוקדים מדי פעם את החיים שלנו.
את הכלל הזה אנחנו יכולים ליישם במערכות הקשרים בחיינו. וגם, כשאנחנו מקבלים מחמאה ומקבלים אותה בשמחה ולא מאפשרים לאגו להתרחב לכל מיני כיוונים, אלא נשארים בטווח הביניים של השמחה – מלאים ומעריכים בלי לפרוץ את הגבולות.
הדבר זהה גם לגבי ביזיונות ועלבונות שאנו מתמודדים איתם. אם מישהו נבחר להיות השליח של בורא עולם כדי לנזוף בנו או חלילה לבזות אותנו, נקבל זאת כרצון השם ולא נתקוף את השליח, כמו כן גם לא נכעס, ניפול לדיכאון או נתחיל במסע של רדיפה עצמית. חשבון נפש יעזור לנו להדוף את כל ההשפעות הללו הצידה, עם מבט אובייקטיבי פנימה לבירור הסיבה שגרמה לזה. אם אנו מגיעים למצב של התמודדות קשה – טרגדיה, או אובדן אדם יקר, היהדות מאפשרת לנו לתקופת זמן מוגבלת מאוד להביע את הרגשות שלנו (למשל, אדם אבל לא נידון על העצבות שהוא חש, אך היא מוגבלת מאוד בתוך זמן 'השבעה'). מעבר לזה, עלינו להדוף את העצבות מכיוון שיש לנו אמונה בתמונה הגדולה של בורא עולם.
אנחנו יכולים להגיע למצב של קור רוח ושלווה (רוגע ושליטה עצמית) כשאנחנו מחליטים לא לקבל דברים באופן אישי, ולראות את עצמנו כשחקנים בדרמת החיים שנכתבה על ידי בורא עולם, על מנת להעלות ולהביא את העולם לתיקונו. כשאנחנו מחליטים שהחיובי (השבחים, המחמאות, התארים וההצלחות) וגם את השלילי, כביכול, (הביזיונות, הכישלונות והאתגרים) – כולם חלק מתהליך של התקרבות ומודעות לעובדה שבורא עולם מתקשר איתנו בצורה זו. נשתמש בשני המצבים כקרש קפיצה לצמיחה הרוחנית שלנו. והדרך לצמוח היא לצאת החוצה מתוך אזור הנוחות – להיות אנשים טובים ולא מרירים, להפסיק להאשים ולהתלונן, להרחיב את החשיב שלנו, ולהיות נותנים, לחלוק את המתנות שלנו עם העולם!
לזכור תמיד שרגעים חולפים וש"גם זה יעבור" הם לא רק דברים שמעודדים אותנו לא לחפור במה שמושך אותנו למטה, אלא גם להעריך את הזמנים בהם אנו מרגישים שמחים ומלאי אנרגיות – כי גם הם, כמו כל דבר בחיים, נעלמים.
כשאנו מודדים את הרגשות שלנו על מד השמחה, קל לנו יותר לצאת מאזור הנוחות ואפילו להיות שמחים עם האתגרים והקשיים בחיינו.
לחיות את הרגע, כמו שאומר רבי נחמן מברסלב, ולקבל את מושג הזמן והשינוי, לדעת שיש לנו כוח לבחור להיות שמחים ולא לשקוע בעצבות – זה משהו שעוזר לנו לראות את עצמנו כחלק ממשהו נפלא שרק עולה ומתעלה.
הביטחון בתוכנית של בורא עולם, בחכמה האינסופית שלו, בחסדים המרובים שהוא מרעיף עלינו – כל אלה מסייעים לנו להיות אנשים שמחים גם בזמנים של לחץ.
שימו את עצמכם על מד השמחה ואל תיתנו לאף אחד לקחת אותה מכם!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור