מה מעסיק אנשים?

תגידו, במה אנשים עסוקים?
 
שימו לב! תחומי עיסוקיה של האנושות הם רבים ומגוונים, ובכל זאת, אנשים עסוקים כולם סביב עניין אחד: ניסיונות תמידיים למצוא מפלט!
 
ממה?
 
מהמינוס המלחיץ בבנק, מהדאגות של מה יהיה מחר, להתגונן מפני האשמות ולהימנע מהפסדים. כן, גם מהשעמום ולחסוך בטעויות. במילה אחת, אדם כל ימיו מחפש לעצמו מקום אליו יכול לברוח, כמו התיבה של נח, ולהינצל ממבול הדאגות והחששות, הפרעות והטרדות, שמבריחים אותו שוב ושוב לניסיונות נצחיים של מציאת מקום מפלט.
 
ככה עוברים להם החיים, אדם שולח יד בתחומים שונים, מנסה מזלו בפרנסות כאלה ואחרות, השתדלויות, לימודים או רפואות, אבל בפנים, בתוך הלב שלו, הוא מבקש אך ורק להציל את עצמו, להימלט למקום מפלט כלשהו.
 
מאמרים נוספים בנושא:
זהירות! מבול של שקרים!
בלי תירוצים!
איש מלחמה
עוברי הדרכים
 
אבל יש גם אנשים בעלי מחשבה והרגשה רחבה יותר. כן, גם הם מבקשים להציל – אך לא רק את עצמם, אלא גם את הכלל. הם מבינים שאין תכלית להציל את הפרט ואת נפשם לקחת לשלל, לכן הם עוסקים בהצלה כללית יותר, עושים חסד לאלפים, נושאים בעול הציבור, מושיטים יד ופועלים. אלה שמבקשים למצוא את מקום המפלט הטוב ביותר עבור כל העולם כולו, ממש להציל עולם ומלואו.
 
רבותיי, כאן בונים!
 
כולנו בונים מקום מפלט, מקום אליו נוכל לברוח. למה? כי אנחנו מנסים להציל. אבל שאלת כל השאלות היא: האם אחרי ככלות כל ההשתדלויות הממלאות את ימינו ומפרנסות את כל משלוחי ידינו, תקוותינו וכמיהותינו – האם אכן השגנו את המטרה? זאת אומרת, האם יצליחו כל המעשים שלנו להציל את החיים עצמם? ולא, לא רק את מה שנדמה כחיים או את מה שמלווה את החיים, אלא את החיים עצמם, אלו שראויים להיקרא בשם חיים אמיתיים?!
 
מה לעשות שזאת שאלת השאלות?…
 
בכל אופן, האם מקום המבטחים הזה שאנו עמלים לבנות לעצמנו מספק לנו מפלט אמיתי לנשמת חיינו, או שמא רק מדמה לחלץ אותנו מדאגות של הבל, או להמציא לנו פתרונות שעה שאין בהם שימוש או ממש לגבי התכלית?
 
והנה משהו שחשוב לדעת: יומו של יהודי עשוי להיות יום של שמחה, חיות ותקווה. העיסוקים יכולים להביא לידי מנוחת הנפש, שלמות, התעלות והתקרבות, ואם ליום שכזה זכית – הרי את חייך הצלת! את נשמתך, את לשד חיותך ותכליתך עלי אדמות. אלא שהבהלה להציל ולהימלט ממה שעובר עלינו עלולה בעצמה לגרום להחמצת המטרה.
 
בשלושה צעדים
 
כולם יודעים שפעם היה מבול, אבל גם היום יש כזה. העולם הוא מבול אחד גדול של ירידות וחסרונות, ניסיונות וטלטלות ואנחנו מוכרחים למצוא מחסה, למצוא מקום מפלט, את הדרך להימלט אליו ולהסתתר שם.
 
צעד ראשון בהצלה – הוא להתעורר. להיחלץ מהצרה הצרורה ששמה 'היסח הדעת', לחשוב למה ומדוע אני חי והאם אני אכן חי את חיי.
 
צעד שני בהצלה – להתבונן על תכלית חיינו. להביט בבהירות עם מבט חדש על השמים ולהשקיף אל הכיוון אליו עלינו לצעוד. משמע, תכלית חיינו.
 
כאן אנחנו כבר מתחילים לראותו אותו – את מקום המפלט, שהוא בעצם המציאות שלנו.
 
העולם, שהוא כולו מבול אחד גדול מקיף אותנו, והצדיקים עוזרים לנו לבנות את חוף המבטחים הזה.
 
צעד שלישי בהצלה – לשים את כף רגלנו במקום הזה, ולהתחיל לצעוד בו.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
לרקוד עם הצרות
רק השמחה!
בוקר טוב, כאן הקב"ה
ואפילו בהסתרה
תודה, הכי פשוט.
 
המקום הזה, שפעם היה בדמות תיבה, הוא מקום מוגן בתוך מציאות של חורבן. מציאות מגוננת בתוך מצב של סכנה והכחדה. ובדיוק על הקמתה של מציאות שכזו עמלים הצדיקים. הם בונים בתוך העולם הזה, בתוך אוקיאנוס של בלבולים, תחת מטר של מחשבות זרות ויצרים רעים – מקום מפלט קדוש. מקום שמור בתוך מציאות של טירוף הדעת ושלהי הגלות. המקום הזה הוא המקום בו זורח אור האמונה הבהירה, גם כשבחוץ קודר וערפל. זה המקום בו אפשר למצוא עצה בכל מצב, להתעורר בבוקר ולפקוח עיניים לאמונה. לעמוד באמצע היום ולמצוא יציבות של ביטחון ושלווה. לשוב מתוך הסחרחורת ולהיאחז בעוגן של ישוב הדעת. לשם בורחים מהעצבות והצער, שם נעשה את צעדינו מתוך סערת רוחות וזעם, ושם מצילים את החיים פעם אחרי פעם.
 
מקום המפלט של הצדיקים, התיבה המיוחדת שלהם, היא התורה הקדושה. הלימודים והמסרים המתוקים והבטוחים שהם מלמדים. התפילה – הכלי האדיר שלנו, אותה הם מלמדים אותנו וכמובן איך להשתמש בה בכל עת ובכל מצב. המקום המיוחד הזה שהם נמצאים בו, מקום המפלט וחוף המבטחים שהם מלמדים אותנו לבנות, הוא מקום של נעימות, שמחה וחיות.
 
והמקום הזה הוא לבדו בטוח ושום מקום או עיסוק אחר בתבל לא ישווה לו בבטיחות ובשלווה שהוא מציע. ובזמן שכולם רצים מפה לשם בבקשת מחסה מפני הבעיות והקשיים שהעולם דוחף לנו בשתי ידיו, אנחנו יודעים על המקום השמור באמת – מקום המפלט שלנו, חוף המבטחים, זה שהצדיקים מלמדים אותנו לבנות בכוח התפילה והתודה, השמחה ואור האמונה.