פרשת השבוע כי תישא – מהיום ראש חדש לגמרי!

דבר מה, יוצא מן הכלל, קורה לנו בימים של פורים. הראש שלנו, זה שליווה אותנו בנאמנות ובאדיקות במשך שנה תמימה, נשכח היכנשהו, ואת מקומו תופס ראש אחר, או שמא ראש מעולם אחר. 'נכנס יין יצא סוד'. כיוון שנכנס היין נחלץ סוף כל סוף סודה הנעלם של הנשמה היהודית. לפתע רואות העיניים עולם אחר, עתיר משמעות, מלא בטוב, ובעיקר, עולם ובמרכזו אדם – ה'אני' היהודי.
 
'חייב איניש לבסומי'… וכשהמוח מתבסם מעט, הוא מסוגל להתרומם מעט ולהשקיף על העולם מתוך המגילה. "איש יהודי היה בשושן" – איש יהודי אחד מול כל העולם. כל אחד מאיתנו הוא האיש היהודי העומד במרכזו של העולם, מכריז ומגלה קבל עדה ועם את מלכות השם. המנים ואחשוורושים לוטשים עליו עיניים קמות. מבקשים לבלעו חיים. אך הוא בשלו, איש יהודי.
 
סיפורו של האיש היהודי אינו פשוט, תקופות שהוא עטוי שק ואפר, שרוי בצום ובתענית ומאוים בגזירות ורדיפות. אך בפורים, בוקע לפתע פתאום ומזריח, מתוך מסיכת ההסתרה – אורו הכמוס של האיש יהודי. או אז, יוצא הוא ברחובה של עיר, רכוב על סוסו של אחשוורוש, והמן הרשע על כורחו מוכרח להכריז באוזני כל "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". כך זה נראה בשעה שאפילו הבעל-דבר (היצר הרע) בעצמו מוכרח להודות בפה מלא, שנזר הבריאה הוא אותו 'איש יהודי' בודד, כביכול, אך עיקש ומתחדש.
 
מסעודת אחשוורוש לסעודות פורים
 
סעודת הפורים, יחד עם התרוממות המוחין הכרוכה בה, מעלה על שולחנו של כל יהודי את הפאר והיופי של העולם כולו. "חור כרפס ותכלת" – כל המינים והגוונים, הכלים והתכשיטים עימם מבקש אחשוורוש להתפאר, הופכים ביום פורים תכשיט נוצץ לנשמה היהודית. זהו למעשה ניצחונה המוחלט והשלם של מלכות דקדושה על יריבותיה. הרגע בו מתברר כי כל יופי או פאר המצוי בבריאה, אינו אלא ביטוי להתפארות ולשעשועים שמשתעשע הקב"ה עם היהודי הקטן שלו, הוא רגע הניצחון. ואת הרגעים הנפלאים הללו יכול היהודי לחוות רק בשעה שהוא מוכן לנטוש כבר את ראשו הישן והגלותי. הראש שזימר באוזניו ימים ולילות הבלים ועצבויות, דחק בו לרדוף אחרי עושר וכבוד חיצוני, שכנע אותו כאילו אין בו כל חן ופאר, וגרם לו לחוש חלישות דעת ועליבות מול הפגנות הכח והתעצומות הראוותניות של אחשוורוש.   
 
המשתה של פורים, הוא תשובת המשקל למשתה הראווה של אחשוורוש. במשתה הזה, בגילופין ובהתרוממות המוחין, עשויה ליפול בדעתו של היהודי המחשבה המופלאה, שיתכן, ובעצם בורא עולם מתפאר בו, 'מחזיק ממנו' ומעבודתו, שש ושמח לראותו. מחשבה שכזו עשויה לחולל בנפשו פנימה דבר פלא – הוא עלול לוותר מעתה על הצורך להיות נערץ בעיני הבריות. לשבוע ולהטעין את מצברי החיות רק מעצם הידיעה שהוא הוא האיש אשר המלך חפץ ביקרו. כי בפורים, מתגלה לכל יהודי בפרט, ולעולם כולו בכלל, שכל פאר ויופי או עניין שיש בבריאה – נובע ישירות מההתפארות שמתפאר בורא עולם בעמו.
 
שבת 'כי תישא' מופיעה בשבת בצמוד לפורים. בפרשת השבוע הזו יוצא הציווי 'כי תישא את ראש' – להשיב ליהודי את ראשו האבוד. אבל לא את הראש הישן והעייף מחזירים לנו, משום שבראש כזה אין לאף אחד מאיתנו עניין. הראש הזה ליווה אותנו בתקופת גלות הנפש. עכשיו, אנחנו מבקשים ראש אחר לגמרי. ראש של התרוממות המוחין. ראש בו קבועות עיניים המסוגלות להבחין בהתפארות ובשעשוע שבורא עולם מתפאר ומשתעשע בנו. ואת הראש הזה קיבלנו בפורים.
 
לאמץ את פורים
 
הגילוי של פורים מפעים ומופלא לכל הדעות. חייבים לאמץ את הראיה הזו ולהמשיך עימה הלאה, אל תוככי מעגל השנה.

אבל איך בדיוק עושים זאת?
 
אנו זקוקים בעצם להכיר בטוב הגנוז בנו. לקלף מעליו את שכבות ההסתרה שהעמיסו המן ואחשוורוש, להביט פנימה אל הטוב המוחלט הגנוז והנסתר. רק כך נוכל תמיד לחוש באופן ממשי חלק בלתי נפרד מהתפארותו של בורא עולם. המפתח אל הגילוי הזה היא צדקה. הצדקה, מגלה רבי נחמן מברסלב (תורה י"ז, וליקוטי הכלות בכ"מ) יוצרת בעולם 'אוויר נח וזך', בשעה שבין אדם לחברו שוררת אחדות ואחווה, דיבורי האמת של הצדיק נחקקים בעולם, הולכים ומתפשטים בכל מקום, גם במחוזות נידחים ממש. הדיבורים הללו, היוצאים מפי מרדכי, מהדהדים בעולם, חובטים על הקודקודים הישנים, ומזכירים לכל נשמה וניצוץ יהודי את טובו הגנוז בקרבו. מעוררים אותו להיות קנאי למעלת נשמתו. להתעקש ולא להניח לאבק ההסתרה שפיזר המן הרשע לאבן את פרכוסי נשמתו הערנית.
 
דיבורים של צדיקים אינם חסרים, השבח לא-ל. בדבריהם, מזכירים הצדיקים לכל נפש המוכנה רק להאזין ולשמוע את דבר מעלתה הרמה ואת יפעת תפארת קדושתה. הבעיה נעוצה באוויר. כל עוד האוויר עכור במחלוקת וחילוקי דעות, פלגים ומחנות, מעמדות שונים ודעות מתנגשות, הדיבורים הקדושים אינם מסוגלים להתקדם ולהירשם בכל מקום ועל כל לב, וחבל. הבעיה אינה פשוטה, אך הפתרון דווקא פשוט בתכלית!
 
צדקה יוצרת אחדות ואחווה. ועל כך אכן מצווה אותנו התורה בפרשתנו – "ונתנו איש כופר נפשו". הדרך היחידה להזכיר לכל נקודה של טוב יהודי את מעלתו, לעודד את הנפשות בכל פינה בעולם להתעורר ולא להסכים לגזירת ההשמדה של המן, להתגבר ולשאת ראש בגאווה קדושה היא – ליצור בעולם אוויר נח, זך ונקי. על גבי אוויר שכזה, יכולים דיבוריו האמיתיים והבוערים של מרדכי היהודי להיחקק, לנדוד ולהיכתב בכל העולם ועל כל לב יהודי באשר הוא שם.