מהילכות ודיני הסליחות,מהילכות ערב ראש השנה

 

 

א. יש נוהגים לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת, בעת אמירת י"ג מדות שבסליחות. ואם זה גורם לגזל שינה יש להימנע מלתקוע. וכן הנוהגים לתקוע אחר חצי קדיש שבסיום הסליחות, אם זה מפריע לשכנים, ימנעו מזה. והאשכנזים תוקעים בכל חודש אלול אחר שחרית, ויסודתם בהררי קודש, לעורר העם בתשובה, ככתוב: "היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו".

ב. מנהג יפה לומר אחר תפילת שחרית מראש חודש אלול עד הושענא רבא מזמור "לדוד ה’ אורי וישעי ממי אירא" וכמו שדרשו "אורי" בראש השנה, "וישעי" ביום הכפורים, כי יצפנני "בסכה" רמז לסוכה.

ג. הקמים באשמורת הבוקר לאמירת סליחות, בחודש אלול, וחלש לבם, ורוצים לטעום מיני עוגה ופירות, יש להזהר שאם עלה עמוד השחר אסור להם לטעום, מלבד כוס תה או קפה (ובזה מותר אף עם סוכר).

ד. בערב ראש השנה, יש מקילים לטעום מיני עוגה ופירות לפני שעלה עמוד השחר, ויש להם על מה לסמוך להקל בזה אף אם מתענים, והמחמיר בערב ראש השנה תבוא עליו ברכה. (ראה להלן סימן תקפ"ה סעיף ה’)

ה. חודש אלול הוא הזמן המתאים לפשפש במעשיו ולהרבות בתורה ובמעשים טובים, ולשוב בתשובה הן ממעשים רעים והן ממדות אשר לא טובות. ואחד הטעמים שתוקעים בשופר בחודש אלול לעורר העם לתשובה, וכאמור. ונכון לכוין היטב בברכת "השיבנו", ולהתפלל על אלה שנטו מתורת ה’ ויצאו לתרבות רעה, ובפרט אם הם קרוביו, כי ימים אלו נזכרים ונעשים, והם ימי רצון ומסוגלים להחזירם בתשובה, על ידי שיערה עליהם רוח ממרום.

ו. מנהג חסידים ואנשי מעשה לבדוק את התפילין והמזוזות בחודש אלול, ומכל מקום אין חיוב מעיקר ההלכה לבודקן. ואם התפילין נכתבו בידי סופר מומחה, אינו צריך לבודקן אפילו לאחר כמה שנים. ובמזוזות מעיקר ההלכה חייב לבודקן פעם אחת בכל שלש שנים ומחצה, ומנהג חסידות להחמיר לבודקן בחודש אלול מידי שנה בשנה.

ז. צריך להזהר לברך ברכות השחר עם ברכות התורה, לפני הסליחות, כיון שנכללים בהם פסוקים, שנכון לחוש שלא לומר שום פסוק אפילו דרך בקשה ותחנונים אלא עד לאחר שיברך ברכות התורה.

ח. שנה שחל יום ראשון של ראש חודש אלול בשבת, יש להפטיר "עניה סוערה" שהיא ההפטרה השייכת לשבעה דנחמתא, וכן מנהג הספרדים שאפילו כשחל ראש חודש אלול בשבת, אין מפטירין בהשמים כסאי. ובסוף ההפטרה אומרים פסוק ראשון ואחרון של הפטרת השמים כסאי, והאשכנזים נוהגים להפטיר בהשמים כסאי.

ט. מותר לעשות נישואין בכל ימי חודש אלול, ואין בזה כל חשש לא מצד ההלכה ולא מצד המנהג, והמחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהים.

 

 

 

י. ידקדקו אנשי הקהל והגבאים לחזור אחר ש"צ יותר גדול בתורה ובמעשים טובים, והיותר הגון שאפשר למצוא שיתפלל בימים הנוראים ולומר סליחות. ונכון שיהיה לפחות בן שלשים שנה, ולכתחילה היכא דאפשר אין למנות ש"צ רווק לעבור לפני התיבה בימים הנוראים, אולם אין זה לעיכובא. ולכן אם נזדמן חזן שהוא בן תורה, העוסק בתורה וירא ה’, ואין לו שלושים שנה וגם אינו נשוי, ולעומתו יש איש פשוט ונשוי והוא למעלה משלושים שנה, ברור שהבן תורה קודם. והעיקר לדקדק מאד שלא יהיו בניו והנלוים אליו עוברי עבירה, המתחנכים בבתי ספר שאינם מחנכים ליראת שמים, או בבתי ספר בחינוך מעורב בנים ובנות ח"ו. וכן צריך שהתוקע יהיה ירא שמים ובן תורה. ומכל מקום כל ישראל כשרים הם, ובתנאי שלא יהיה בעל עבירות כגון מגלח זקנו בסכין וכדומה. וצריך שיהיה גם כן מרוצה לקהל, אבל אם מתפלל בחוזקה אין עונים אחריו אמן.

יא. במקומות רבים נוהגים למנות שליח ציבור בעל תשובה, אף לימים הנוראים, למרות שידוע לציבור שבעבר היה איש זה מחלל שבת בפרהסיא, ויצא עליו שם רע בקטנותו, והנוהגים כן יש להם על מה שיסמוכו, בפרט בדור שלנו שרבים המה בעלי התשובה. אבל בשאר ימות השנה אין שום מניעה מלמנות בעל תשובה לשליח ציבור.

יב. שליח ציבור שלא נתמלא זקנו אינו ראוי להיות שליח ציבור בראש השנה ויוהכ"פ, או באופן קבוע, מפני כבוד הציבור. אך אם הציבור מוחלים על כבודם ואינם מקפידים על זה, וכן אם אין שם שליח ציבור אחר אלא הוא, רשאי לירד לפני התיבה.

יג. כל אחד מהקהל ובפרט השליח ציבור ישתדלו לעבור על הפיוטים והתפילות לפני ימים נוראים, כדי שיהיו שגורים יפה בפיהם וידעו ביאורם על בוריים.

יד. כתב הרשב"א, שיותר טוב ליקח ש"צ בשכר מאשר בחינם, בכדי לגדור בפני אנשים שאינם מהוגנים שקופצים בראש, וגם על ידי זה יהיה הש"צ אחראי וזהיר יותר בתפילתו ובכל הכרוך לה. ופשט המנהג להתיר לשכור חזנים ותוקע לימים נוראים, ואינם חוששים לשכר שבת ויום טוב, ומנהגם של ישראל תורה הוא.

טו. מנהגינו להעמיד אצל הש"צ אחד לימינו ואחד לשמאלו. ואף שמרן לא כתב כן אלא לגבי יום הכפורים, הוא הדין בזה גם בראש השנה.

טז. יש נוהגים להתענות בערב ראש השנה. ואם רוצה לאכול קודם עלות השחר, אם לא ישן בליל ערב ראש השנה מותר לאכול, אבל אם ישן אפילו התנה קודם שישן לא יאכל, כי הזוהר מחמיר מאד בדבר, ואם לא יוכל להתענות מבלי שיאכל לפי עלות השחר, עדיף יותר שיוותר על הצום, מאשר יקל לאכול לפני עמוד השחר. והוא הדין בתעניות של רשות כגון תענית ביום פטירת אביו ואמו וכדומה. אבל בתעניות שהם מדינא, מותר לאכול לפני עמוד השחר למי שצריך. ומכל מקום מותר לשתות תה או קפה עם סוכר לפני עמוד השחר, שאף לדעת הזוהר אין להחמיר בזה.

יז. מי שנהג להתענות בערב ראש השנה, ועשה כן ג’ שנים ורוצה לבטל מנהגו לגמרי מטעמי בריאות וכדומה, צריך לעשות התרה על מנהגו הקודם. ואם אינו מבטל מנהגו לגמרי, אלא רק לאותה שנה בלבד, אינו צריך לעשות התרה כלל.

יח. המתענים בערב ראש השנה ואירע להם סעודת מילה, וכיוצא בזה, רשאים לאכול, וכל שהוזמן על ידי בעל הברית רשאי לאכול שם, ואינו צריך התרה, וגם אין צריך לפרוע תעניתו.

יט. בערב ראש השנה, אין אומרים וידוי ונפילת אפיים בשחרית כמו בשאר ערב יום טוב. אבל באשמורת הבוקר בסליחות אומרים וידוי ונפילת אפיים, אפילו הגיעו לנפילת אפיים אחר עלות השחר (קודם הנץ החמה). וכל שכן שאומרים וידוי ונפילת אפיים במנחה שלפני יום ערב ראש השנה.

כ. אין תוקעים בשופר בערב ראש השנה, ובמיוחד בבית הכנסת. ואם עדיין צריך התוקע להתלמד לתקוע, יעשה זאת בחדר סגור.