מוכר העגבניות מבגדד

מה לערבה פשוטה זו במצווה כל כך יקרה, ועוד לצד מינים יקרים ומשובחים? אה, זה סיפור מעניין, כמו הסיפור של סלאח מוכר העגבניות מבגדד.

4 דק' קריאה

הרב אליעזר רפאל ברוידא

פורסם בתאריך 05.04.21

הרב של בגדד עמד לפני הסולטן ולא הבין על מה ולמה זומן לארמון הסולטן בבהילות שכזו. הסולטן סקר במבטו הערמומי את הרב ואז שאל, "אמור נא לי כבוד הרב, למה אתם היהודים לא עושים משהו נגד הבצורת הקשה שפקדה את ארצנו?"
 
הרב המופתע החל לגמגם, "אמממ… תראה הוד מלכותו, זו גזירה משמים" ניסה להסביר בעדינות ובטעם, "אנחנו מתפללים כל יום שירד גשם. אפילו עשינו כמה תעניות, כל הקהילה היהודית כאן בבגדד".
 
אבל את הסולטן תשובתו של הרב לא סיפקה ובהינף יד קטע את דבריו. "זה לא מספיק, כבוד הרב. אני יודע שאתם היהודים מחוללי ניסים. אתם יכולים לבטל את הגזירה הזו אם תרצו. וכתמריץ", הרים את קולו וסקר בעיניו הערמומיות את הבעות פניו של הרב, "אני נותן לכם שלושה ימים: אם לא ירד גשם, אגרש את כל היהודים תוך 24 שעו מאדמת עיראק. תצאו לגלות, תנדדו הרחק מכאן. ומי שלא יעזוב, דתו אחת – למות!" פסק, ובהינף יד נוסף הורה לרב לעזוב.
 
מאמרים נוספים בנושא:
יהודי  פשוט
העגלון
אצל ברוך הירקן
 
בכי וצעקות נשמעו בכל רחבי הרובע היהודי אחרי שהרב בישר את הבשורה המרה. כל תריסי הבתים הוגפו, החנויות נסגרו, כולם עזבו הכל והגיעו לבית הכנסת בהוראתו של הרב. "תפילת חירום" קרא הקול-קורא ברחובות הרובע, מזרז את היהודים להגיע מגדול ועד קטן, נשים וגברים כאחד, לבית הכנסת המרכזי של בגדד.
 
יהודים פשוטים באמצע הדרך – סיפורים מרתקים. 
 
הבשורה, אין מה לומר, הכתה בהם כמו רעם ביום בהיר. הייאוש והדיכאון החלו מכרסמים כל מחשבה ושלווה שהייתה במוחם ובליבם טרם קיבלו את הידיעה הקשה. איך הם יכולים לעזוב את המקום אליו גורשו אבותיהם אחרי חורבן בית המקדש? לאן ילכו? ובכלל, מה יעשו?!
 
השאלות לא פסקו. נדמה היה כי חלל בית הכנסת מתמלא באינסוף סימני שאלה, אבל למי התשובה?
 
אחרי שהרב אמר את דבריו, הוא הורה למבוגרים בקהילה לצום שלושה ימים, לא לעשות כלום חוץ מלהתפלל וללמוד תורה. המקובלים הגדולים של בבל (עיראק) ניסו לעורר רחמי שמים תוך שהם מזכירים את שמותיו הקדושים של הקב"ה בתפילות המיוחדות שעשו, אבל שום טיפה לא ירדה.
 
ביום השלישי, שעתיים לפני שקיעת החמה, עדיין לא היה שום סימן לגשם. השמים היו בהירים כתמול שלשום, וכמו כל שלוש השנים שעברו, אף לא ענן אחד לרפואה.
 
את תפילת מנחה הרב התחיל בדמעות שליש, מתחנן לבורא עולם שירחם על עמו, בניו היקרים, ויציל אותם מהגזירה הקשה. "אחים יקרים", פנה הרב אל הקהל שמילא את בית הכנסת מפה אל פה, "חז"ל מלמדים אותנו שגם אם חרב חדה מונחת על צווארו של אדם – אל יתייאש מרחמיו של הבורא! התורה שלמדנו, התפילות שהתפללנו, כנראה שעדיין לא מספיקות כדי לבטל את הגזירה הקשה שהנחית עלינו הסולטן. האם יש מישהו בקהילה שאולי עשה מעשה מיוחד בעזרתו נוכל לעורר רחמי שמים?" שאל הרב בבכי קורע לב.
 
מהשורות האחרונות של בית הכנסת, המקום בו ישבו העניים, קם איש מבוגר. היה זה סלאח מוכר העגבניות שאמר בקול: "רבי, חכה כמה דקות לפני שתתחיל את תפילת מנחה. אני חייב להביא משהו, תיכף אחזור!"
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
הושענא  רבה, התפקיד של הערבה
סודם של ארבעת המינים
השמחה הצילה אותם מתאי הגזים
 
תוך דקות ספורות סלאח חזר עם המשקל איתו שקל את העגבניות שמכר ליהודי בגדד. הוא צעד למקום בו עמד הרב והציב את משקל הברזל לעיני כל על הבימה. הוא הרים ראשו למעלה ואמר בקול כמעט בוכה, "ריבונו של עולם! אתה יודע שכל השנים שאני מוכר את העגבניות אף פעם לא רימיתי שום אדם אפילו בגרם אחד. אף פעם לא גביתי כסף מיותר. את מאזני המשקל אני בודק כל יום ובכל פעם לפני שאני שוקל את העגבניות, כדי שהן יהיו מאוזנות ומדויקות ולא אגזול שום יהודי. אני לא תלמיד חכם, אף פעם לא הייתה לי ההזדמנות ללמוד תורה, אני גם לא אחד מפרנסי העיר. אין בי תורה או מעשים טובים. אבל אני יודע את עשרת הדיברות ושמרתי אותן בכל ליבי. מעולם לא גנבתי מטבע שחוקה אחת משום אדם. המשקל שלי עד נאמן לכך. בבקשה, אבא רחמן שבשמים, אם אני כלום לפחות המשקל הזה צדיק גדול. ובזכות הצדיק הזה, אנא רחם עלינו והורד גשם לברכה ובטל מעלינו את הגזירה הנוראה…"
 
סלאח לא הספיק לסיים את דבריו ופתאום השמים הקדירו. עננים אפורים מילאו את שמי בגדד והגשם החל לרדת ללא הפסקה, השקה את אדמת עיראק ומילא את מקורות המים שלה. והעיר כולה צהלה ושמחה.
 
* * *
 
במשך כל שנות חייו, אף אחד לא נתן את דעתו עליו, על סלאח מוכר העגבניות המבוגר. אפילו בשמחת תורה, כשכולם נקראו לעלות לתורה סלאח לא כובד בשום עליה. והנה היום לעיני כולם, הבינו אנשי הקהילה שבלעדי סלאח היהודי העני והפשוט הם היו נידונים לשנות גלות ונדודים אינסופיים, ומי יודע לאן ואם בכלל היו מגיעים…
 
* * *
 
בחג הסוכות אנו מצווים בנטילת ארבעת המינים – לולב, אתרוג, הדס וערבה. מחירי המינים הם בהתאם לחשיבותם – לולב ואתרוג, יקרים מאוד. הדס, גם אבל קצת פחות מהשניים היוקרתיים. והערבה? את הערבה קונים בשקלים בודדים. אז מה לערבה פשוטה זו במצווה כל כך יקרה ועוד לצד מינים יקרים ומשובחים? עם לולב משובח וזקוף, אתרוג יוקרתי וענפי הדס ירוקים, מי צריך בכלל את הערבה?!
 
אז זהו, שבלי הערבה הפשוטה הזו הסט היקר הזה לא יכול להיות מושלם.
 
ואם כבר שאלתם, אז אולי אנחנו לא רואים או יודעים מי היא הערבה ומה חשיבותה, אבל בורא עולם כן, והוא מאוד רוצה אותה עם ארבעת המינים. כי הערבה, היא מסמלת את היהודים הפשוטים שלא ידועים בחכמתם וגם לא במעשיהם, אבל הם ילדיו האהובים של הקב"ה, וכמו שהם חלק בלתי נפרד מעם ישראל כך גם הערבה. בכוחם של יהודים אלה, לא פעם, להציל עיר שלמה! אחרי הכל, אף אחד לא יכול לדעת אם היהודי הפשוט הזה יכול להיות צדיק נסתר, איש עניו, שאפילו הוא עצמו לא מודע לכך עד לרגע בו הבורא מחליט 'לשלוף' אותו החוצה.
 
כזה היה סלאח, מוכר העגבניות מבגדד.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה