מועדים

 

מהי בחינת קריעת ים סוף? נאמר בספר שמות (יד): "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה", דהיינו כשהמים הזידונים, שהם בחינת הרהורים רעים וכו’, שהם נקראים מצולת ים ממש, מתגברים, חס ושלום, ואין מקום לברוח, לא לפנים ולא לאחור ולא לשום צד, ממש כמו שהיה אז בשעת קריעת ים סוף, שהים היה סוער לפני בני ישראל, והמצרים מאחוריהם היו, ומצדדיהם היו חיות רעות ונחשים ועקרבים, שאז נפש הישראלי בצרה ובמצוקה גדולה – אזי אין תקנה כי אם לצעוק אל השם יתברך, ואז השם יתברך שולח לו התחזקות גדולה בליבו ודעתו לבלבי להסתכל לאחריו כלל על המחשבות המבלבלות, שהם בחינת מצולת ים סוף הנ"ל, רק יזדרז כגיבור לרוץ אורח לעבור על כל המחשבות והבלבולים, וילך בדרך הקדושה, שהוא עוסק בו בתורה ותפילה.

 

וזה בחינת (שמות טו): "דבר אל בני ישראל ויסעו", שילכו לדרכם ויקפצו לתוך הים, ולא יחשבו ולא יסתכלו לאחוריהם כלל, וכן עשו, שנכנסו בים עד חוטמם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: היינו שלא הסתכלו כלל על המים הזידונים השוטפים, רק הלכו לבטח דרכם, ועסקו בעבודתם בתורה ותפילה, בתוך התגברות שאון גלי הים, שהם המחשבות והבלבולים, ולא הסתכלו לאחוריהם כלל, רק עשו את שלהם, ואז כשראה השם יתברך את חוזק לבבם, שאינם מניחים עבודתם בשום בלבול שבעולם, אף על פי שכבר נכנסו במים עד חוטמם, אזי חמל עליהם השם יתברך ובקע הים מפניהם, ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה, כי כן הדבר: כשמתחזקים בהתחזקות גדולה ללכת בדרכו בתפילתו ועבודתו, ולבלי להביט לאחריו כלל, אזי פתאום המחשבות והבלבולים מתבטלים ממילא לגמרי ממש, כמו הים שנתבטל לפני ישראל ונתהפך ליבשה.

 

 

 

החוכמות והליצנות הם ממש כמו הכפירות של הפילוסופיה. ובאמת גרוע יותר החכמות והליצנות, כי מחוכמת הפילוסופיה כולם בורחים. כי רוב ישראל בורחים מהפילוסופיה, מכיון שיודעים הם שהיא מזיקה מאוד ומורדת את האדם לשאול תחתיות חס ושלום. אבל זאת הליצנות והחוכמות הרעות, אין האדם בורח מהם כל כך, מאחר שיוצאים מפי אנשים הנראים כהגונים ומלבישים הכל בדרכי אמת כאילו האמת איתם. על כן אין האדם בורח מהם כל כך והם מזיקים ומבלבלים ומונעים את האדם מאוד מאוד מעבודת הבורא יתברך באמת. אשרי הזוכה ללכת בדרל אמת לאמיתו ולהיות תם וישר, ירא אלוקים וסר מרע, בלי שום חוכמות כלל.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.