מועדים

עצה – מועדים- הבחינה של הליכת בני ישראל במדבר, שהוא מקום החיצונים, מקום נחש שרף ועקרב, כדי להכניע הסטרא אחרא ולברר הקדושה גם משם בבחינת...

2 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 07.04.21

עצה – מועדים
 
הבחינה של הליכת בני ישראל במדבר, שהוא מקום החיצונים, מקום נחש שרף ועקרב, כדי להכניע הסטרא אחרא ולברר הקדושה גם משם בבחינת: זכאה מאן דעיל ונפיק, ואז דייקא, כשהולכים במדבר במקומות החיצונים, שזה בחינת ונפיק, וכשזוכים אז למצוא את השם יתברך – אז דווקא השם יתברך חופף על ישראל בקדושה גבוהה מאוד, שזה בחינת היקף ענני-כבוד שזכו ישראל במדבר, שהם בחינת סוכה, בחינת: ‘אמא דמסככא על בנין’, שהיא קדושה גבוהה מאוד וחופפת וסוככת על האדם דייקא בעת שהוא בבחינת ונפיק בכדי לשומרו ולהצילו לבל יפול שם, חס ושלום, ועוזרת לו להכניע הסטרא אחרא ולברר משם דייקא את הקדושה.
 
נמצא, שעל ידי בחינת ונפיק זוכים לעלייה גדולה מאוד, לבחינת סוכה, שזה בחינת ירידה תכלית העליה. וזה בחינת מצוות סוכה שזיכה אותנו השם יתברך בתחילת השנה, בתחילת התשובה, שצריכה להיות בבחינת עיל ונפיק דווקא, ובחינת עיל מקיימים בראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום כיפור, ואחר כך צריכים לקיים גם בחינת נפיק, שזה בחינת מה שיוצאים מן הבית לישב בסוכה, להורות שכשהאדם בבחינת ונפיק ומבקש ומחפש גם שם לדבק את עצמו בהשם יתברך, אז דווקא זוכה לקדושה גבוהה מאוד, לבחינת סוכה, שהוא בחינת מקיפים, ששומרים ומגינים על האדם אז, כשהוא בבחינת ונפיק, ועל ידי מצוות סוכה אנו זוכים בכל השנה לעשות תשובה שלמה, ובכל עת שאנו בבחינת ונפיק, אז מגינה עלינו סוכת שָלֵם כאם המגינה על בנה לבל יפול, חס ושלום, כשהולך במקום סכנה, וזה שמבקשים בלילה דוקא (שהיא בחינת ונפיק, כנגד מידת יום): ‘ופרוס עלינו סוכת שלומך’, כי אז דווקא מגינה סוכת שָלֵם, כי סוכת שָלֵם מגינה על האדם תמיד, בכל עת סכנה שצריכים שמירה, אז מגינה סוכת שָלֵם. וזה בחינת (תהילים כז): "כי יצפנני בסוכה ביום רעה", שדייקא ביום רעה, שהוא בחינת ונפיק, דהיינו בעת שנופל האדם מעבודתו וכשזוכה לחזק את עצמו ולבלי לייאש את עצמו גם אז, אז בנקודה זו סוכת שָלֵם מגינה עליו.
 
 
מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה.
 
 
שיחה
 
מה שאומרים על החתונה מילתא דבדיחותא (דברי בדחנות) ואומרים מקודם "עָלָא", רמז שאישה עולה עימו ואינה יורדת עימו, וזה עָלָא – בדברי בדחנות, היינו עולה עימו לכל שמחה וטוב ותענוג, אבל אינה יורדת עימו.
 
מה שמכסים את הכלה בצעיף וכיסוי, כי הכלה רומזת לרחל ‘עולימתא שפירתא דלית לה עינין’. גם רמז על בחינת כבוד אלוקים הסתר דבר.
 
מה שמשליכים אופין (מה שנוהגים לזרוק חיטין וכו’) על החתן, מרמז אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת שמה ילכו האופנים – והחתן הוא בחינת רוח.
 
מה שנותנים כל אחד מעות שבת בשביל האנשים שרוקדים, על שם מלכי צבאות ‘ידֹדוּן ידֹדוּן’ (תהלים סח), היינו הם מרקדים. ונוות בית תחלק שלל, זה שהם נותנים מעות שבת בשביל המרקדים.
 
 
ושיחותיו הן אפילו לא טיפה מן הים הגדול,
רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה