מועדים

 

צריך האדם לדעת ולהאמין, שהקב"ה עושה חדשות בכל עת, ואין יום דומה לחברו, מכל שכן שאין שנה דומה לחברתה. ובכל יום, ובפרט בכל שנה ושנה, מתחדש הכל לגמרי, ובודאי יגמור השם-יתברך והצדיקים מה שהתחילו. ואם בתוך כך עובר עלינו מה שעובר בכלל ובפרט, והסטרא-אחרא והבעל-דבר (הטומאה והיצר הרע) מתפשטים לאורך ולרוחב בכל פעם, אף על פי כן השם יתברך עוזר לנו בכל יום, ובפרט בכל שנה, שאנו מקבלים קדושת ראש-השנה ויום כיפור עד שמחת תורה, ואז מסיימים את קריאת התורה וחוזרים ומתחילים אותה, ונגמר בכל שנה תיקונים חדשים לכל אחד באופן שיוכל כל אחד להתחדש לטובה תמיד, ובלבד שיאמין בהאמת, שהשם-יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, בפרט כל שנה ושנה, עד שסוף כל סוף יהיה נגמר התיקון בשלימות על ידי משיח צדקנו, שיבוא במהרה בימינו, אמן.

 

 

 

מה שהחתן דורש את הדרשה היא מועילה לזיווגים כמו שכתוב (בראשית כח): "וישכב במקום ההוא" – יש כ"ב אותיות, הדרשה שהיא בכ"ב אותיות הם לזיווג.

 

הפיזוז והכירכור שעושים בשעת הריקודים, זה בחינת: "אנוכי ארד עמך מצרים ואנוכי אעלך" (בראשית מו). כי גלות מצרים היה בשביל לברר ניצוצי קרי של אדם הראשון (שער הכוונות), והחתונה היא תיקון ויחוד הברית שהיא בחינת: "אנוכי אעלך גם עָלֹה".

 

כשמפסיקים את הדרשה – זה בחינת שברי לוחות הברית.

 

השושבין מלביש הקיטל (בגד לבן שלובש החתן בעת החופה) לחתן, וזה מרמז על: "ויוסף ישית ידו על עיניך", כי יוסף הוא שושבין וקיטל הוא בגד מתים.

 

מה שמהפך את עצמו זה בחינת: "ומשה עלה" (שמות יט), וכן (שמות כ): "וירד ה’ על הר סיני" – שהתחתונים עלו למעלה והעליונים ירדו למטה.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.