מכרה יהלומים – פרשת השבוע וישב

מאחר ולא היו "שיחות פתוחות"
כדי ליישב את ההידורים בשלב
מוקדם, ולמנוע את מצב החשדנות
הממשיך בקנאה ומסתיים בשנאה,
הלכו הדברים והסתבכו…

פרשת וישב

"וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם".

זהירות! סכנה! גם בין אחים יכולה להיווצר מערכת יחסים עכורה ורווית חשדנות, ויש לעשות הכל על מנת למנוע זאת.

הפסוקים מתארים כיצד חשו האחים מאוימים, בעוד יוסף כלל אינו חש ומבין כי סיפור החלומות גורם להם תחושה קשה, כאילו הוא מתכוון להרחיקם ולנשלם ממורשת אברהם. לדעתם, בהביאו דיבתם רעה אל אביהם, היה זה כדי להבאיש את ריחם בעיניו ולגרום לו להרחיקם, כעין שנעשה לישמעאל ולעשיו. ולמעשה הייתה כוונתו להוכיחם ולעמוד בחיוב הערבות המוטל על כל אחד.

מאחר ולא היו כנראה "שיחות פתוחות" שהיו יכולות ליישב את ההידורים בשלב מוקדם, ולמנוע את מצב החשדנות הממשיך בקנאה ומסתיים בשנאה, הלכו הדברים והסתבכו עד כדי מכירתו.

חכמי המוסר הצביעו על הנקודה "ויראו אותו מרחוק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו". הם כלל לא דיברו עמו. לא שמעו מה בפיו, והאם יוכל להסביר את התנהגותו – מיד חרצו דין, וההמשך ידוע.

הלקח הוא מאוד ברור.

קרן אור ראו חכמינו בהתנהגות האחים: "ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו, ולא יכלו דברו לשלום". בניגוד למקובל, כי במצב זה נוהגים לרוב להפנים את השנאה, וכלפי חוץ לנהוג "עסקים כרגיל", כאן מצאנו התנהגות שונה. "ולא יכלו דברו לשלום", כלומר היו כנים ואמיתיים, ולא נהגו בצביעות אחד בפה ואחד בלב, אלא היו פיהם וליבם שווים, גם אם לרעה, אבל עצם העובדה היא חיובית, וכאשר אדם מורגל בה הרי להם פתח להתעלות.

לסיכום, גם בתוך מבוך וסבך יש לראות את החיובי והטוב, ולהוציא יהלום יקר ונוצץ ממכרה חשוך ואפל.