מסמנים וי

למרות האינטנסיביות של 24/7
כפול חודשיים של להיות עם הילדים,
ולמרות שעוד שבוע אנחנו מסמנים
"וי", שרון רוטר דווקא לא רוצה שהוא
יגמר, החופש שכבר לא גדול.
 
 
החופש הגדול כמעט הסתיים ורובנו מחניקים אנחת רווחה. אפשר לסמן "וי" על אחת התקופות המאתגרות לאימהות ולאבות, לסבים ולסבתות ולשאר המתנדבים למיניהם. אבל אני חייבת להודות שלמרות האינטנסיביות של 24/7 כפול חודשיים של להיות עם הילדים צמודים כ-ל ה-ז-מ-ן, הפעם אני קצת מצרה שזה הולך להיגמר.
 
עוד מעט תתחיל שנת הלימודים ואיתה המתח של השגרה, משמע, ההתעוררות המוקדמת, הלחץ בבוקר, הכריכים, סידור מערכת, שיעורי הבית, המטלות והפרויקטים המחנכים של בניית מודל של בית המקדש, אז אתה מוצא את עצמך מדביק מקלות של ארטיקים עד שתיים בלילה במקום הילד שישן בנחת במיטתו, סדר היום האינטנסיבי, העצבנות של הילדים כשהם חוזרים בשלוש מעולפים ורעבים עד כלות ועוד הרבה חלקים מאתגרים בשגרה הזו.
 
מאמרים נוספים בנושא:
דרושה אמא במשרה מלאה
לקחת  אחריות
זה הזמן שלהם
 
המצב הביטחוני השנה יצר חופש קצת אחר, מכונס יותר, פחות נהנתני. כמובן שהילדים התאכזבו שביטלו להם טיולים בקייטנות, ושכל מקומות הבילוי של הקיץ היו סגורים זמן ממושך. כולנו נשארנו בבית והמעטנו להסתובב, אבל גם בזה הצלחתי לראות רק את הטוב כשנאלצנו להיות יצירתיים ובאמת לבלות עם הילדים שלנו. לשבת על הרצפה יחד איתם ולהרכיב משחקי הרכבה, לעשות יצירות ולהכין ביחד כדורי שוקולד. הילדים שיחקו, ממש שיחקו במרתונים של קלפים, גומי וחבל, לגו, מכוניות וקוביות. בדיוק כמו פעם. ביטול אופציית החוץ גרמה להתכנסות שהזכירה לי מן שבת ארוכה שבה שנוצרת אווירה אחרת, של תשומת לב וביחד.
 
גם במובן הכלכלי הצלחנו להיות חסכניים יותר בחופש הזה, כל הורה יודע שכל בילוי משפחתי בפארק מים או בקניון לא נגמר בפחות משלוש מאות ש"ח מינימום. במקום, הסתפקנו בהזמנת פיצה ועשינו פיקניק בגינת שעשועים צמוד למקלט.
 
גם האווירה הכללית של האחדות בעם, הנתינה, ההתכוונות של כולנו לשלום החיילים ולהצלחת כוחותינו, והשיתוף של הילדים מהקטן ועד הגדול, כל אחד לפי כוחו והבנתו, בגורל המשותף, בהסברת המצב של מדינתו, בתפילות ובאריזת משלוחי הממתקים וההיגיינה לחיילים, ייחדה את זמן החופש ונתנה לו משמעות גבוהה יותר, רוחנית ועמוקה. במקום סתם זמן חופש שבו אנחנו צריכים להספיק לבלות וכמה שיותר, לתפוס צבע ולאכול חול ומלח, קיבלנו מעין תזכורת או פלאשבק לזמנים עברו, בהם ההתנהלות הייתה קצת יותר פשוטה ומכונסת, יותר מאוחדת, משותפת ואכפתית, יותר משמעותית.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
בונים  ביחד
לגונן בלי  לחנוק
אמא  מושלמת
 
כולנו הגענו לאי-אילו הבנות בחופש הזה. כולנו חווינו סוג של התעוררות, של התפכחות, של חיבור למהות ואחד לשני. אפילו על הילדים הקטנים זה לא פסח. כולנו הרגשנו שמשהו אחר קורה. זה היה קצת מבהיל, מבלבל ומפחיד, אבל מצד שני זה היה מעורר ומחזק כשנוכחנו בחוש בשמירה המיוחדת של הקדוש-ברוך-הוא ובניסים הגלויים של כל שעה ושעה.
 
אז הנה הגענו לישורת האחרונה. נשאר עוד שבוע אחד של חופש בו השיר הידוע "הכל הכל, אני יכול, כי זה החופש הגדול" כבר לא רלוונטי לגבינו, וטוב שכך. טוב לזכור שאנחנו לא יכולים הכל, שאין דבר כזה חופש פרוץ ובלי גבולות שבו אנחנו מגיעים לקצה, הילדים וההורים גם כן. טוב לזכור שיש בורא לעולם והוא מכוון את עולמנו לטובתנו תמיד. צריך רק לזכור, להבחין ולראות את זה בכל צעד ומהלך שאנו חווים, בפרטיות ובכלליות.
 
אז שבוע אחרון של חופש גדול (שנהיה כבר קטן) מוצלח ומהנה לכל הילדים וההורים, שנזכה למעבר פשוט וקל ובהצלחה בשנת הלימודים הבאה עלינו לטובה, אמן.
 
 
* * *
שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו.אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com