מסע החיים – פרשת השבוע קרח

פרשת השבוע קרח - "לוח הבקרה" העצמי שלנו מצריך מאיתנו את תשומת-לב הראויה לו. "לאפס" את כל השעונים. פרשת קרח מלמדת אותנו כיצד עלינו לאזן את לוח הבקרה.

7 דק' קריאה

הרב מנחם אזולאי

פורסם בתאריך 06.04.21

פרשת קרח
 
יצאנו אל מסע חיינו. לקחנו את כל מה שצריך. האומנם? שמנו לב מה הכנסנו לתיק כשארזנו? האם הצטיידנו בדברים הנכונים? האמיתיים? ההכרחיים? באותם דברים שיעזרו לנו לצלוח בשלום, שלווה ובטחון את העולם הזה?
 
ולא רק, גם "לוח הבקרה" העצמי שלנו אף הוא מצריך מאיתנו את תשומת-לב הראויה לו. "לאפס" את כל השעונים. 'שעון הקנאה', 'שעון הכבוד', שעוני התאוות ושאר המידות. לוח זה מורכב ממידותינו ולכן חשוב שיהיה במצב יציב ותקין. כשיוצאים אל הדרך חשוב לדעת מה לוקחים ובמה מצטיידים. קנאה, כבוד, תאוות ושאר מידות רעות – הן לא חלק מהציוד הנלווה למסע זה.
 
פרשת קורח מלמדת אותנו כיצד עלינו לאזן את לוח הבקרה, ובמה כדאי להצטייד כשיוצאים למסע החיים.
 
מחלוקת, קנאה ורדיפת כבוד
 
און בן פלת היה מאנשיו של קורח, והיה בטוח בצדקתו של קורח ומחנהו. אשתו של און בן פלת היתה אישה חכמה אשר הבינה כי בשורש אותה מחלוקת בין קורח ועדתו לבין משה רבנו – עומדים הקנאה והכבוד, לכן מנעה מבעלה מלהמשיך ולהשתתף במחלוקת הזו, וכך הצילה את שניהם.
 
המעלה הגדולה שלה היתה, שהיא הצליחה לראות את האמת הזו בשעת המחלוקת, בזמן של ריב ומדון, כשאשר המחלוקת בוערת ושורפת הכל. לכן אומר המדרש על אותו פסוק במשלי: "חכמת נשים בנתה ביתה – זו אשתו של און בן פלת שהצילתו. אמרה לו: מאי נפקא מיניה לך? (מה יצא לך מזה?) אם משה המנהיג – אתה תלמידו, ואם קורח המנהיג – אתה תלמידו"!
 
אומר רבי נתן, בליקוטי הלכות, שכל המחלוקת היתה מחמת גסותו של קורח, שקינא עצמו בנשיאות שקיבל אליצפן בן עוזיאל ורדף את הכבוד, ובזה פגם בכבוד השם יתברך אשר מלוא כל הארץ כבודו.
 
מספר מילים להבהרה: בני לוי היו: גרשון, קהת ומררי. לקהת נולדו ארבעה בנים: עמרם, יצהר, חברון, ועוזיאל. (זהו גם סדר לידתם). מעמרם, שהוא הבכור, יצאו משה – שקיבל מלכות. ואהרן – שקיבל כהונה. הבן הבא בתור היה יצהר, אבי קורח. לכן חשב קורח שמגיעה לו הנשיאות, אולם הנשיאות ניתנה לאליצפן בן עוזיאל, שהיה הבן הרביעי, הצעיר ביותר. ומכאן קנאתו של קורח.
 
נשאלת השאלה – כיצד אפשר להסביר את השפעתו של קורח על 250 ראשי סנהדראות, נשיאי עדה, קרואי מועד, אנשי שם? מסביר רש"י: שכניו היו. נסחפו בדבריו. התלהבות בלי בקרה עצמית, בלי יכולת עצירה. וזהו תמרור "עצור" לכל אחד מאיתנו רגע לפני שמצטרפים למחלוקת ולמריבה.
 
אומר רבי נתן, שקורח טעה בזה שראה שיצאו ממנו דורות צדיקים שיתגלה כבוד ה' על ידם, כמו שמואל הנביא, וסבר שהדעת הקדוש שלהם, לגלות כבוד השם יתברך, יהיה נמשך על ידו. לכן לא חשש מהעימות ולכן אמר שראוי לו כל הכבוד כדי שיוכל להמשיך הדעת הקדוש מדור לדור. אולם כוונתו לא היתה לשם שמים, כי אם בשביל כבוד עצמו.
 
ואיך בכל זאת קרה שצאצאיו של קורח המשיכו את אותו דעת קדוש? אנו רואים ששמו של יעקב אבינו לא נזכר בהקשר של קורח, אלא נאמר: קורח בן יצהר בן קהת בן לוי, ולא ממשיכים בן יעקב אבינו. ואומר רש"י: יעקב אבינו ביקש רחמים על עצמו, שלא יזכר שמו על מחלוקתם. היינו, שעצם קדושת נקודתו של יעקב תהיה מסתתרת ומתעלמת כדי שלא יוכל קורח לפגום בה, וכדי שתוכל הנקודה הקדושה הזאת להתלבש בבניו (של קורח) ולעוררם בתשובה עד שיצאו מהם כל הדורות הקדושים שהלכו בדרך של משה רבנו, והמשיכו את דעתו הקדושה – לידע ולהאמין בהשם יתברך, כי מלוא כל הארץ כבודו. (ליקוטי הלכות, או"ח, נטילת ידיים, ה"ו).
 
ואצלנו? עד כמה המחלוקת, הקנאה ורדיפת הכבוד מופיעים בחיים שלנו? ידוע לנו שכל המידות הרעות הללו – שורשן במידת הגאווה. כל תכלית חיינו, כל העבודה שאנו עושים, הכל כדי להכניע את הגאווה, לזכות בשפלות וענוה. זו עבודת חיים.
 
אומרת הגמרא (עבודה זרה כ, ע"ב): ענוה גדולה מכולם, והיא אב התורה ומידות הטובות ורעותיה מובאות אחריה: אהבה ואחריה שלום ורעות עם כל אדם, ואינו כועס כלל, ומעביר על מידותיו, ואינו מקפיד על דבר, ובורח מן הכבוד, ואינו מבקש גדולה, ואינו מחזיק טוב לעצמו, וכהנה רבות מידות טובות וישרות הן נגררות מן הענוה באמת. ולפי שיבחה וטובתה – קשה מציאותה, וצריך האדם להתגבר על יצרו, ובתחבולות יעשה מלחמה נגד יצרו, המפתהו שיגבה ליבו ויהיה תועבת ה'.
 
חיים עם ענוה – הם גן עדן. חיים עם גאוה – הם גיהנום, סבל ויסורים. הצורך להרשים את הזולת, למצוא חן, לשמוע מחמאות – ללא כל אלה אין לגאוותן חיות, גם לא שמחה. הוא שואף לחיות חיים של אחר ולא את שלו. אומרת המשנה בפרקי אבות: "הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם". אכן, בנקל אפשר להבין את רבותינו שאומרים, כי עיקר העבודה היא להכניע את הגאוה ולזכות בענוה ושפלות, הכנעה וצניעות.
 
והיכן מתחילים? בבית! כי שם מתגלה פרצופנו האמיתי. בלי פניות. בלי העמדת פנים. ומי שיזכה לענוה והכנעה בתוך ביתו, יזכה שהשכינה תדור עימו. יזכה לחיים של שלום ואהבה. לילדים שגדלים בריאים בנפשם, מכיון שזוהי המתנה הגדולה ביותר שאפשר להעניק לילדינו: אהבה ושמחה בתוך הבית.
 
צדיק האמת
 
המחלוקת של קורח ועדתו על משה רבנו היא המחלוקת על צדיק האמת.
 
כל דור וצדיק האמת שלו. כל דור והמחלוקת סביבו. כי צדיק האמת אינו מובן (כלומר לא גלוי וברור לראייתנו והבנתנו הקטנות) וצריך הרבה אמונה תפילות ושמחה, כדי שאפשר יהיה לדעת יותר ויותר מגדולתו.
 
רק לאחרונה זכינו לקבל את התורה, וכל קבלת התורה היא על מנת שנזכה להכיר את צדיק האמת ולהתבטל אליו, משום שרק הוא יכול לקיים בשלימות את התורה כולה, וכך נוכל לדעת מי באמת צדיק האמת.
 
הצדיק…מרגיש את הכאב של כל יהודי ויהודי משום שכל נשמות ישראל כלולות בו. הוא ביטל את ה"אני" שלו לגמרי וזכה להגיע לתכלית הענוה והשפלות, לכן רק ממנו אפשר לקבל ענוה, הכנעה ושפלות. הוא ממתיק דינים, מלמד כף זכות על כל יהודי, מוצא בכל יהודי נקודה טובה.
 
נאמר: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", וכן: "ועמך כולם צדיקים". וזה תמוה, הלא אנו רואים כמה מבני ישראל שאינם צדיקים, כלומר שאינם הולכים בדרך התורה והמצוות. אך באמת, ישראל נקראים צדיקים על שם הצדיק האמת שמצדיק את כולם, כי הוא מתייגע לחפש ולמצוא נקודות טובות בכל אחד מישראל, וכל מי שמקורב אליו ונכלל יותר בהצדיק האמת – הוא נקרא יותר בשם צדיק, לכן יש להם חלק לעולם הבא. הצדיקים נקראים מצדיקי הרבים כמו שנאמר: "ומצדיקי הרבים ככוכבים".
 
האור של הצדיק עצום, אולם העולם הזה מסתיר את אורם של הצדיקים. על כך אומר רבי נחמן מברסלב:
 
"כי האור הגדול והמופלג של התורה ושל הצדיקים גדול אלפים ורבבות פעמים מכל העולם הזה והבליו, והעולם הזה כולו קטן ופחות מאוד נגד אורם הגדול, רק שהעולם הזה עומד לפני עיניו וחוצץ בפניו עד שאינו יכול לראות…אבל אם יסלק המפסיק הקטן מנגד עיניו, דהיינו שיטה עיניו  מן העולם, אזי יזכה לראות את האור הגדול של התורה והצדיקים שמאירים בכל העולמות כולם באור גדול מאוד. וכן שמעתי בשם רבי ישראל הבעש"ט, שאמר: אוי ואבוי! כי העולם מלא מאורות וסודות נפלאים ונוראים, והיד הקטנה עומדת בפני העיניים ומעכבת מלראות אורות גדולים" (ליקו"מ קל"ג).
 
מה שמפסיק בינינו לבין האור הנפלא של הצדיק, של התורה, הם שלוש קליפות (מחיצות): רוח סערה, ענן גדול ואש מתלקחת, שהם כלליות כל התאוות והמידות הרעות. הצדיק ביטל את שלוש הקליפות הנ"ל, שהן המחיצות, בשלימות, עד שלא נשאר לו שמץ מהן בעלמא – לא תאוות ולא מידות רעות, וכן בירר גם קליפת נוגה (הגבול בין הטומאה לקדושה), ועל ידי זה זכה לענוה הגדולה מכולם, בחינת "מה" (מה אני). (ליקוטי הלכות, שבת, ה, ט).
 
במקומות שונים משוה רבנו הקדוש את הקרבת הקורבן על ידי הכהן הגדול בבית המקדש, לתפילתו של יהודי על ציון הצדיק.
 
הצדיק עובד ללא הפסקה. רצון ודביקות בלי שום נייחא והפסק לרגע, וכל עסקו בתורת ה' ובתפילה. כל עבודה ועבודה – הינה אחד, "רוח לא תעבור בינותם ויעשו כולם מקשה אחת ללא שום היכר חילוק והפסק כמלא נימה בין זה לזה". רבנו הקדוש ממחיש בעזרת משפטים רבים את הדביקות הזו, ללא שום הפסקה, כגון:
 
"תיכף כשחולף ועובר ראש השנה, אני מטה אוזני ושומע אם מכים בכותל לעורר לסליחות לשנה הבאה, כי אין שום זמן כלל, כי כל השנה חולף עובר כהרף עין". (שיחות הר"ן רט"ו).
 
רצונו של רבי נחמן שיהיה לנו כל היום התבודדות. (ליקו"מ ח"ב, צ"ו).
 
על הדיבור עם ה' יתברך אמר: "רציתי שתהיו כחיות הנוהמות ביער לילות שלמים".
 
"מהתחלת התפילה ועד הסוף יהיה הכל אחד, וכשעומד בהדיבור האחרון של התפילה, יהיה עדיין עומד בתיבה הראשונה של התפילה". (תורה ס"ה).
 
"אפילו כשאמרו לי שאני צריך לנוח ולפוש עצמי, לא היה נכנס לאוזני כלל מה הוא מנוחה ונפישה, כי צריכים רק לעשות תמיד תמיד".
 
ואנחנו? כיצד אנו יכולים לשמור על דבקות בבורא-עולם רוב היום? אומר לנו הרב שלום ארוש: על ידי שנקיים מצוות בין אדם לחברו. לעשות חסד עם הזולת. לדעת לוותר ולהסתכל בעין טובה על כל יהודי ולחפש בו נקודה טובה, כך תהיה השכינה איתנו. שלוש פעמים ביום לפני כל תפילה אנו אומרים בקול: "הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך" (בשם האר"י הקדוש).
 
רבנו הקדוש מפרש את המשפט: "נחמו נחמו עמי" בדרך ייחודית. כי אם להתנחם הכוונה, הרי היה צריך להיות התנחמו התנחמו עמי. אולם, מפרש רבי נחמן, נחמו אחד את השני. כמה יפה. ועיקר הנחמה – להכניס באדם דעת, לחזק אותו שאין יאוש בעולם, שהכל לטובה, שהקב"ה אוהב אותנו ומרחם עלינו כשקשה לנו ובודאי הכל יתהפך לטובה – "כי יש עניין שהכל יתהפך לטובה". זוהי דרך נפלאה להתמיד בדבקות ולא לתת לשכינה לסור מאיתנו, חלילה, ולקיים את דברי רבנו – נחמו אחד את השני.
 
הצדיק הוא עיקר ההתפארות של השם יתברך, משום שהוא מוסיף בעבודתו בכל עת ומתחיל בכל פעם מחדש, וזה עיקר ההתפארות והשעשועים של ה' יתברך, כי הוא יתברך אוהב חידושים דייקא, דהיינו – כשמתקרב הרחוק אליו יתברך ונתוסף עוד אחד מישראל שרוצה לעובדו יתברך. הצדיק עצמו, הוא בכל פעם בחינת בן חדש אצל בורא עולם, כנאמר: "ה' אמר אלי: בני, אתה, אני היום ילדתיך".
 
ומה עם ההתחדשות שלנו? חשוב מאוד שגם אנו נתחדש ולא נגיע, חלילה, לקיום המצוות בצורה חיצונית, בחינת: מצוות אנשים מלומדה. אלא עלינו להתבונן. להגיע אל הפנימיות של כל מצווה ושל כל חג, כפי שמסביר רבי שמעון בר יוחאי זצ"ל בזוהר הקדוש, ורבנו מתרגם זאת לעצות מעשיות: איך להתרגש, איך להתלהב, לכסוף ולהשתוקק.
 
הצדיק מקרב אותנו לאבינו שבשמים. כיצד? על ידי שמסלק ומנקה את העפרוריות (אבק) שהצטברה על הלב, ומלבה את האש. וזה, אולי, הסוד של חסידי ברסלב – אש תמיד.
 
המתקת דינים
 
אומר רבי נתן: "וזה בחינת מחלוקת קורח ועדתו. כי קורח היה לוי והיה גדול הלויים, וזה ידוע שהוא בחינת שורש הדין הקדוש והנורא. כי כהן הוא בחינת חסד, ולוי הוא בחינת גבורה ודין, כידוע. ועל כן נתן השם יתברך את הלויים לכוהנים, שיהיו נלווים אליהם לעבודתם, כדי שיהיה נכלל הלוי בכהן, כדי להמתיק הדין בשורשו. וקורח, מחמת גסותו, לא עמד בנסיון ונתקנא באהרן, שהיה תכלית החסד, ולא רצה לכלול בו. ותיכף שהפריד עצמו מאהרן – התגברו הדינים".
 
כיצד, אם כן, נוכל אנו להמתיק את הדינים, ח"ו, מעלינו? על ידי שנרבה בריקודים, שהם ממתיקים את הדינים. ריקודים שבקדושה, בצניעות. כשאתה רואה מעגל של חסידים – הצטרף אליו, אל תעמוד מנגד. אתה בבית – שמע ניגונים של שמחה ותרקוד לכבוד השם יתברך. כך ממתיקים את הדינים.
 
שתהיה שופט שעה ביום, בכל יום. (אפשר להתחיל עם כמה דקות). עשה לעצמך משפט, כלומר וידוי דברים, על כל דבר ודבר. על כל מה שפגמת במשך היום (כעס, גאוה, קנאה, דיבור לא טוב, חלילה, וכו'). בקש סליחה מאביך שבשמים. בקש ממנו עצה ועזרה כדי להתגבר בפעם הבאה על המכשולים והקשיים, כי על זה נאמר: "כשיש דין למטה, אין דין למעלה".
 
שתחזק את עצמך באמונה ובטחון. כשאדם זוכה לדעת ויודע ומאמין שהכל מאת הבורא יתברך, שהכל בהשגחה פרטית והכל לטובה – הוא ממתיק דינים. שתהיה בשמחה ותרחיק עצמך מהעצבות, שהיא מגבירה את הדינים, אולם השמחה מבטלת אותם. שתיתן צדקה, כי צדקה מהפך (הופכת)  את המשפט והדין למידת החסד.
 
שינוי שם או שינוי מקום (כשצריך) – ממתיקים את הדינים.
 
טבילה במקוה, משום שטבילה זו מבטלת את הצרות מחד, ומאידך – מקרבת את הישועה.
 
שתסתכל בכל פעם על השמים, ובפרט מי ששורין עליו דינים, ח"ו.
 
שתקום לתיקון חצות, אזי נמתק הדין.
 
שתהיה נעור כל הלילה, בזה אתה ניצול מדינים.
 
שתבוא אל הצדיק, כי עצם הגעתו של האדם אל הצדיק יכולה להמתיק דינים.
 
שתעסוק בתורה בלילה, אזי הקב"ה מושך עליך חוט של חסד ביום.
 
שתתפלל בהתלהבות.
 
(נקודות חיזוק מתוך ספר המידות של רבי נחמן מברסלב).
 
יהי רצון שנזכה לברוח מהכבוד ולהינצל מן המחלוקת, לדבוק בצדיק האמת ולהתבטל אליו ולעצותיו, ועל ידי זה נזכה להמתקת דינים, לשמחה ולאהבה בין אדם לחברו, לעבור את מסע חיינו מתוקנים בשלימות, במהרה בימינו אמן.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה