מעין עולם הבא

הניתוק מהעולם והתקשורת,
מהמסרונים והטלפונים, מהוואטסאפ
והחדשות, מהידיעות ומכל העולם
שבחוץ לא חסר לי. שרון רוטר
על המעין עולם הבא שלה.
 
 
השנה סוף סוף הצלחתי להרגיש בחגים תחושת מעין עולם הבא. התהלכתי ברחבי היישוב שסגור למכוניות בחג ובשבת, הרוח שיחקה בצמרות העצים, האנשים שעברו על פניי לבשו כולם לבן וחג ולפתע ירדה עלי נחת רוח ושלווה גדולה. הרגשתי באחת שלמה ושלא חסר לי דבר.
 
בדרך כלל אני אדם מאוד פעיל ויעיל. אני לא אוהבת לשהות במקום אחד ותמיד צריכה לצאת מהבית, לצאת מהיישוב, לנסוע במכונית, להחליף אווירה, לפתוח…
 
מאמרים נוספים בנושא:
אז מה היה לנו שם?
בועות
חלומות מתגשמים?
 
גם בשבתות, ובמיוחד בחגים שנמשכים על פני יומיים ויותר, אני מרגישה את הצורך הזה של לברוח, לשנות. אחת ההנאות שלי היא במוצאי שבת לצאת מהבית לחברה או לבילוי כלשהוא. וכבר כשאני נכנסת לרכב אני מרגישה התחדשות וחופש ושמחה ממלאה אותי.
 
אבל בחגי תשרי, אולי בגלל ניחוחות הגאולה שאפשר כבר לחוש באוויר, הייתי נינוחה ושמחה. הניתוק מהעולם והתקשורת, מהמסרונים והטלפונים, מהוואטסאפ והחדשות, מהידיעות ומכל העולם שבחוץ לא חסר לי. התענגתי מהבועה שנוצרה בחלל סביבי וגם בתוכי, בתודעה שלי. בכל פעם שצצה לי מחשבה על העתיד ועל דברי חול, כמו כסף ושאר דאגות העולם הזה, מיד סילקתי אותה בקלות, שלא כמו בשבתות מסוימות כשהמחשבות הללו צצות ונתפסות לי בתודעה כמו עלוקות שמוצצות את דמי ואיני יכולה לשחרר אותן.
 
בתוך הקצב המהיר של מרתון החיים, שנראה מתעצם ומתגבר מיום ליום, ולא רק אצלי אלא אצל כל מכריי וידידיי בכל גיל ובכל מצב, האתנחתא הזו התקבלה בהודיה ובהוקרה. עם האפשרות שנוצרה בחג, של זמן שמשמעותו משמשת אותנו לקדושה בלבד, מתפילה לסעודה לשיעור לתפילה וחוזר חלילה, נוצרה בי הבנה חדשה, משוחררת מדאגות ומועקות, מכונסת ומדויקת ומחויבת לאנשים שסובבים אותי ולקדוש-ברוך-הוא.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
לא ביום אחד
לשחק את המשחק הישן
להשתחרר
 
הגורמים החיצוניים לא היוו משתנים בנוסחה המיוחדת הזו, לא הפריעו או הוסיפו. אולי זה היה כמו בימים ההם, שסבתי שתחיה הייתה צעירה ולא היה לה כסף לקנות עיתון. "הכל היה פשוט יותר" היא מעידה, בלי כרטיסי אשראי וחשבונות בנק, מכשירי חשמל וביטוחים, והמון המון אינפורמציה שמציפה את כל החושים. "אז היה יותר קל", היא אמרה לי, "אפילו שכיבסנו ביד את החיתולים וגרנו כולנו בדירה של חדר אחד וקנינו קרח למקרר בכל בוקר".
 
האווירה של החג הביאה איתה את הפשטות של פעם, את ההבנה שהעולם יכול להתנהל אחרת, ובעיקר, את הידיעה שהוא אכן יתנהל כך בקרוב ממש. ובמקום תחושה של שעמום או של חוסר שעלולה להגיע עם פשטות שכזאת, יכולתי להרגיש בפעם הראשונה ממש איך נתהלך במציאות שלנו בתודעה מלאה בקדושה ובתחושה שלגוף ולנפש לא חסר עוד דבר. הלב יתרחב והבור יתמלא והחושך יאיר ויזרח ויוקרן מבפנים ומבחוץ כאחד.
 
"לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ וְהָיָה לָךְה' לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹקיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ. לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף כִּיה' יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵך" (ישעיהו פרק ס, יט-כ).