מרגישים למעלה

יש את אלה שחיים למעלה, על
פסגה של הר, בגלל שהם עשו כמה
צעדים קדימה בחיים אבל שכחו
שפעם הם היו למטה, בתחתית.
רבקה לוי על תופעת 'המוארים'.
 
 
ישנה נטייה כזו, שברגע שאדם נכנס לתחום הרוחני כל העניין הזה עולה לו קצת  (הרבה) לראש. זה נוגע לכל מקום בו אדם מרגיש התעלות רוחנית, אך במאמר זה אני מדברת ממקום אותו אני מכירה, המפגש של אנשים עם חסידות ברסלב ולימודו של רבי  נחמן מברסלב.
 
וזה מובן. זה טבעו של אדם. ברגע שהוא מתחיל לעבוד על עצמו, ולא משנה באיזו דרך, הדבר הראשון והקל ביותר בעולם שהוא עושה זה להסתכל על אנשים מלמעלה, על אלה שעדיין לא "מוארים" או "בתוך התהליך".
 
זו הסיבה, למשל, שמעשנים לשעבר (או כל המכורים לשעבר) הם החכמים הכי גדולים והמבקרים הכי גדולים בנושא ניקוטין והשפעתו. זו הסיבה לכך למה אנשים שמנים לשעבר מתלהבים כשהם מספרים על המרתון ה-15 שהם עשו השבוע, ויורדים על חבריהם שקי הבטטות שלא עושים שום דבר בשביל ועם עצמם. וזו הסיבה למה אנשים שמתקרבים לדת והם רק בתחילת דרכם מרגישים מרחפים אי שם בשמים, גבוה מעל כולם ולהם, כמובן, מותר מהמקום בו הם נמצאים לשפוט ולדון את כולם.
 
מאמרים נוספים בנושא:
לאהוב  גם את הרחוקים
בכוח  האהבה
קצת אופטימיות לא תזיק
 
אבל כמו שאמרתי, זה טבעו של אדם. אם יום אחד אכלתי צ'יזבורגר והיום אני אוכלת רק כשר, זה לא אומר שאני צריכה להרגיש טוב עם זה, גם אם זה על חשבון מישהו אחר? אם התחלתי לשמור קצת את השבת, שזה כבר שינוי גדול, קפיצה אדירה בסולם הרוחניות שלי, ואני מאמינה חזק במה שאני עושה וברור לי שלחלל שבת זה דבר איום ונורא! אז אני לא אמורה להרגיש טוב עם עצמי?
 
המכשול המסוכן והעיקרי ביותר מתחיל כשאדם מקיים את עצת העצות של רבי נחמן מברסלב – ההתבודדות (תפילה  אישית). יש בדבר המיוחד הזה משהו מאוד פנימי וקדוש, אחרי הכל אנחנו מדברים עם בורא עולם בצורה ישירה. אח, כמה שקל להיסחף עם המחשבה, שהנה, באמת הגעתי ליעד, למרות שהדרך עוד ארוכה. מאוד ארוכה.
 
זאת אומרת, שיש הרבה רבנים שלא מדברים עם בורא עולם, ישנם פוסקים אדירים וגדולים שלא הגיעו לאותן תובנות שהמתבודד הגיע אליהן תוך כדי השיחה עם הכל יכול. הטפיחה על השכם היא משהו בלתי נמנע, 'גבר, אדם קדוש מאין כמוך וכל מי שסביבך דרכו עוד ארוכה…'
 
אלה התרמיות המכוערות של היצר הרע. הוא מנפח אותנו בטונות של גאווה ומחשבות על כמה שאנחנו קדושים ומורמים מעם ומעל כולם, עד שאנו הופכים לשקים בלתי נסבלים של אוויר חם בהכשר הבד"צ כביכול, מייעצים, מוכיחים, אומרים כל מיני 'דברים חכמים' לאחרים. 'מותר לנו' אנחנו חושבים, 'הגענו לאן שהגענו ולא לחינם עשינו את כל הדרך הזו…'
 
אבל נרצה או לא, זה שלב שכולנו עוברים אותו. השאלה היא, איך והאם אפשר להימנע ממנו?
 
לא מזמן שמעתי שיעור של הרב עופר  ארז, רב ומחבר ספרים שמעביר שיעורים בישיבה של הרב שלום ארוש, בו הוא הסביר איך חסידי ברסלב המבוגרים התגברו על הבעיה הזו: פשוט, הם הסתכלו על עצמם כאנשים שנשמתם חולה וצריכה טיפול. כשהם התחילו ללמוד את דבריו של רבי נחמן הם הרגישו שהם נמצאים בקליניקה בה הרופא בודק ובוחן את המצב שלהם, ועכשיו הם מקבלים את הטיפול והתרופות שהם צריכים כדי להחלים. וזה לא משהו שאתם יכולים להתרברב בו ליד אנשים אחרים.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
דור  ההינדיק
החבר'ה  הקשוחים
רופא מעולם אחר
 
"כמה זמן אתה בתוך הדבר הזה?"
"הו, לפחות 25 שנה…"
"יפה לך. זה באמת הרבה זמן. ומה אתה עושה כל היום?"
"אני מדבר עם אלוקים, ולפעמים הוא מדברי אלי בחזרה".
 
הרב עופר ארז מסביר שכל זמן שאדם יודע שהוא רק החולה בקליניקה של רבי נחמן, עובר תהליך שיקום וריפוי של טיפולים על ידי הרופא הגדול והמומחה לנשמות, זה גורם לו להיצמד למידת הענווה שלו. לכן כשמתקרב חדש מגיע, כל מה שאתה צריך לעשות הוא רק להסביר לו בראשי פרקים מה לעשות ואיך דברים עובדים כאן:
 
שש בבוקר: תפילה במניין.
שבע בבוקר: טבילה במקווה.
שמונה בבוקר: לימוד דברי תורה.
תשע בבוקר: שיחה עם בורא עולם במשך שעה.
 
הכי טוב לאכול אוכל כשר, כי מאכלים אחרים מטמטמים את הלב והמוח ומוציאים את האדם מהריכוז והפוקוס. הכי טוב להתלבש בצניעות, כי חשיפה מוגברת לשמש גורמת נזקים וכל מיני דברים. הכי טוב לקרוא את ספרי רבינו, וכמה שיותר, כדי שתבין מה קורה כשאתה חווה את הטיפולים התקופתיים הכואבים שאתה צריך כדי להחלים ולשקם את הנשמה שלך.
 
וזה הכל. לא גאווה ולא התנשאות. לא ענווה מזויפת וגם לא רחמים עצמיים מעושים. רק איש אחד במחלקה שאומר לזה ששוכב לידו איפה אפשר לקנות סנדוויץ' במקום הזה.
 
אני בקליניקה הזו כבר שמונה שנים, ותודה לא-ל, מרגישה שינויים נפלאים והרבה נקודות בהן השתפרתי. אבל אני לא מתרברבת, גם לא מתיימרת לעשות את זה, כי אני יודעת שאני צריכה להישאר כאן עוד הרבה זמן, אם אני לא רוצה לחזור כמה שנים אחורה ולהיות פקעת עצבים מהלכת על שתיים שחווה כישלון אחרי כישלון אחרי עגמת נפש וצער ומה לא.
 
ובינתיים, אני פועלת על פי הוראות הרופא, צמודה לסדר היום שלי, ואם וכשאפגוש אנשים שמצבם הרוחני קשה ומצריך עזרה אומר להם בפשטות: התרופה הזאת באמת עוזרת, והיא בחינם!
 
ואם הם רוצים להרגיש טוב או לא, זה כבר תלוי בהם.