מרדכי שוורץ

השעה הייתה ארבע לפנות בוקר, הרחוב ריק מאדם. העובדה הזו לא מנעה מהחבר שלי להרגיש חסר סבלנות ורעב אדיר לנקמה הכואבת. הסיפור של מרדכי שוורץ.

4 דק' קריאה

הרב דוד חרלפ

פורסם בתאריך 17.03.21

השעה הייתה ארבע לפנות בוקר,
הרחוב ריק מאדם. העובדה הזו לא
מנעה מהחבר שלי להרגיש חסר
סבלנות ורעב אדיר לנקמה הכואבת.
הסיפור של מרדכי שוורץ.
 
 
הרקע לסיפור שאתם עומדים לקרוא הוא של עולם שלרוב לא מוכר לאנשים רבים (אולי מהסרטים) – עולם של כנופיות רחוב והרבה מאוד אלימות, סחר בסמים והתעללות, עולם של אדם לאדם זאב.
 
"כבן יחיד למהגרים רוסים שהגיעו לארצות הברית בשנות ה-90 המוקדמות, הציפיות של ההורים שלי ממני במקום החדש היו גבוהות. רק שלא היה להם שמץ של מושג לאילו הישגים בנם יחידם, מארק, עומד להגיע…
 
"הסיפור שלי מתחיל כשהייתי בן 12, באחת הפעמים שחזרתי הביתה מבית הספר דרך שדרות בדפורד שבברוקלין. שמונה נערים בריונים התקרבו אלי, ואחרי ניסיון לא מוצלח להתחמק מהם חטפתי מכות איומות. אבל הדבר הכי גרוע היה מאות האנשים שהיו ברחוב באותו רגע ואף אחד מהם לא עזר לי, הם רק הסתכלו והמשיכו הלאה. מצד אחד התביישתי, ומצד שני רתחתי מזעם. כבר באותו רגע גמלה בליבי ההחלטה שחרצה את גורלי, "מארק, אם אתה לא יכול לנצח אותם, תצטרף אליהם!". מאותו יום עשיתי כל מה שיכולתי להתקבל לחבורת הבריונים הזו, להיות מ"החזקים" ולא מ"החלשים" המוכים והמסכנים.
 
מאמרים נוספים בנושא:
הזדמנות  מעצימה
שלום ולא להתראות
מהמאפיה האיטלקית לבית המדרש
 
"אחרי שחברתי אליהם, החיבור לגנגסטרים ה'כבדים' של ניו יורק היה די מהיר. וה'כבדים' הם אנשים הרבה יותר 'מעשיים'. אין דבר כזה לשבת בלי לעשות משהו, יש זמן אז גונבים, מכים אנשים, סוחרים בסמים ומה לא. כך התוודעתי לעולם חדש, עולם מלא 'ריגושים' שילד בן 12 לא מפסיק להתפעל ממנו. ולמרות העובדה שאני לוקה ב'שלוש המכות' – רוסי, יהודי ולבן, עברתי את 'מבחני הקבלה' של העולם הזה, עולם שברובו נשלט על ידי השחורים.
 
"אחת מנקודות המפנה בדרך המפחידה של חיי הייתה אחד הימים הכי מזעזעים שחוויתי. אחרי שברחתי מהבית, מצאתי מקלט בבית של ילד רוסי שגם הוריו היגרו לארצות הברית. הוא היה אחד הסוחרים והמשתמשים בסמים הכבדים באזור. (הרבה מה"חברים" שלי היו מוכרים סמים, אבל לא משתמשים. ה"חבר" הזה היה שונה).
 
"באותו יום התחלנו להשתמש בקוקאין במשך שלושה ימים רצופים, בלי לאכול ולשתות. שלושה ימים כאלה הופכים את הבן אדם ליצור מזעזע. ה"חבר" שלי, שכנראה הסמים עלו לו לראש והתפשטו לכל מערכת העצבים שלו, החליט להתנקם במישהו שכמעט הרג את אחיו. ניסיתי לשכנע אותו שירד מזה, אבל הוא לא הסכים לשמוע שום דבר. הוא היה נעול על זה חזק. הוא ניגש לארון ושלף ממנו אקדח. הוא רצה נקמה. הבנתי שאין שום אופציה חוץ מלהיות איתו. נכנסתי לרכב שלו כשהנשק בין הרגליים שלו. השעה הייתה ארבע לפנות בוקר, הרחוב ריק מאדם. העובדה הזו לא מנעה מהחבר שלי להרגיש חסר סבלנות ורעב אדיר לנקמה שמבחינתו בוא תבוא. כל אלה גרמו לו לשכוח בכלל איך הוא נוהג. הוא נכנס לנתיב הנגדי ולחץ על דוושת הגז. במהירות מופרזת חלפנו על פני ניידת המשטרה שעמדה שם. המרדף החל. הסירנות הופעלו, רעש החריקות נשמע. הם הצליחו לעצור את הרכב. הבנו שנשק לא חוקי ברשותנו יוביל למאסר, אז קפצנו מהרכב. גם השוטרים קפצו. הצלחנו איכשהו לצאת מהמצב המאוד לא פשוט אליו נקלענו. נס? מזל? מי יודע.
 
"זה היה גם הרגע בו קיבלתי עוד החלטה מכריעה בחיי: החלטתי שהדרך בה בחרתי נסגרת, כאן ועכשיו. באותו יום, כשהחשיכה עטפה אותי ולא השאירה מקום לנקודת אור אחת, קרן אור הצליחה לחדור מבעד למסך המזעזע הזה והאירה לי משהו בפנים.
 
"המשכתי עם הפעילות הלא חוקית בה עסקתי, אבל על אש קטנה. בינתיים, זרקו אותי מבית הספר הציבורי ולא הייתה לי שום ברירה חוץ מללמוד בבית ספר פרטי. ישנם כמה בתי ספר תיכוניים פרטיים בברוקלין לתלמידים רוסים-יהודים שמציעים לימודים משולבים – יהדות ולימודי חול. נרשמתי לבית ספר שנקרא 'סיני' שמציע את שתי האלטרנטיבות, אבל לימודי החול דיברו אלי יותר מהיהדות, נתתי למנהל מילה שאני משקיע בלימודים, בלי לעשות טעויות, ויצאתי לדרך.
 
"באותו זמן התחלתי לפתח את הכישרון המוסיקלי שלי והתחלתי לכתוב ולהקליט את אלבום הראפ הראשון שלי. אני לא משתחצן, אבל הייתי באמת מוכשר. וכשאסיים את לימודי התיכון מחכה לי חוזה שמן באחת מחברות התקליטים הגדולות באזור.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
במקום  הכי נמוך
מהמאפיה  לאומן
סמוך על סחבק, נעשה מיליונים
במאורת  הסמים
 
"בבית הספר בו למדתי צוות המורים השתדל להתחבר לתלמידים דרך הכישרונות והיכולות שלהם. הרב רוזנפלד היה אחד מאותם מורים מיוחדים שנתן כל מה שרק אפשר לתלמידים. לאט אבל בטוח, הוא התחיל לפתח איתי קשר והזמין אותי לסעודות השבת בביתו. בין החברות והתקווה לארוחה טובה הסכמתי לקבל את ההזמנה. האמת, ציפיתי להגיע ולשבת ליד השולחן ולאכול, כמו שאני מכיר מהבית. אבל אני לא יכול לומר לכם כמה התרגשתי מהיופי של הבית היהודי. לא נראה לי שבמילים או מאמר אחד אפשר לתאר את זה, במיוחד לאדם שלא חווה את זה לפני כן ונפגש עם היופי העוצמתי הזה בפעם הראשונה בחייו. ולא רק היופי של היהדות הרשים אותי, גם היופי של המשפחה של הרב רוזנפלד – משפחה ברוכת ילדים, אוהבת ותומכת. לא כל כך ידעתי מה עושים או אומרים, אבל ידעתי שזאת לא הפעם האחרונה, רציתי מהמתוק-המתוק הזה עוד. וכך, במשך שמונה חודשים הפכתי לאורח שולחן השבת הקבוע שלהם והתקרבתי לרב מאוד.
 
"אחרי שסיימתי את הלימודים, הרב רוזנפלד דרבן אותי להגיע לישראל כדי 'להכיר את עצמי'. זה לא קסם לי ולא עניין אותי בכלל. הייתי עסוק במחשבות של לכבוש את העולם עם המוסיקה שלי, היו לי תוכניות ללימוד בקולג', לחתום על החוזה השמן. וזה עוד בלי להזכיר את המעגל החברתי שמצאתי את עצמי בתוכו – מושך ונוצץ, לא כמו זה של הרחוב, עם חברה ורכב נוצץ לא פחות.
 
"אבל רגע האמת לא היה בשיחות עם רבי רוזנפלד, אלא באחת המסיבות הפרועות שהיו חלק מהערבים שלנו. שתיתי והרגשתי שאני בעננים מההישגים שהיו לי ביד אחרי החיים הקשים שחוויתי ברחוב. יצאתי החוצה כדי להתפעל מהמזל הטוב ששפר עלי. אני, הראפר הכי טוב, סיימתי את הלימודים בהצטיינות והפכתי ל'מר פופולאריות', יש לי חברה יפה ורכב להראות לכל החבר'ה. אלא שמשהו קרה שם בפנים. החיוך כמו נמחק והדמעות התפרצו החוצה כמו נהר. 'על מי אני עובד? אני האדם הכי אומלל. החברים אומרים שיש לי הכל, אבל למה אני מרגיש את הריקנות הזו?'
 
"ברגעים של חושך אני אוהב להתקשר לרבי רוזנפלד, וזה מה שעשיתי באותו ערב. סיפרתי לו שאני אומלל ושאני מרגיש שאני רוצה להשתנות. הרב הבין שאם השינוי הזה הוא אמיתי זה בטח אחרי שהתפכחתי קצת.
 
"למחרת פגשתי את הרב רוזנפלד שהבין מהר מאוד שאני רציני. הוא שוב חזר על העניין של ארץ ישראל, אבל אני לא הבנתי למה זה כל כך נחוץ, אם בן אדם רוצה להשתנות הוא יכול לעשות את זה בכל מקום, גם בארצות הברית. אבל אז הרב שאל אותי אם אני גאה בעובדה שאני יהודי. הסכמתי באופן כללי, אבל גם ביקשתי לדעת לעומק למה הוא מתכוון כשהוא אומר 'יהודי'".
 
"כדי לקבל את התשובה" אמר לי, "אתה חייב להגיע לבית של היהודים, לארץ ישראל".
 
"הרמתי את הכפפה והייתי מוכן לנסות את האתגר שהרב הציב לפני.
 
* * *
 
מארק, ילד הרחוב החכם השתנה והפך ליהודי ששמח בתשובות שקיבל על השאלות הכי קשות שהיו לו. ביקשתי ממנו, כמי שפגש אותו כאן בארץ ועזר לו לא מעט, לדעת מה זה אומר, והוא אמר לי, "הרב חרלפ, עכשיו הקיום שלי הוא הקשר עם בורא עולם. והאמת, זה ממש 'מגניב'".
 
מארק, שהיום הוא מרדכי שוורץ, הוא בין האנשים השמחים בחלקם שאני מכיר. והכל הודות לרב רוזנפלד, שנתן לו את העצה שבזכותה הוא חי בעולם נעים ומלא אור, רחוק מאוד מהעולם של חיי הרחוב המטורפים.
 
"קשה לעשות את השינוי הזה כשהרחובות המזעזעים האלה מקיפים אותך" הוא אמר לי. "אני לא מפסיק להודות לבורא עולם ששמעתי בקול הרב רוזנפלד, ואני לא מפסיק להודות לבורא עולם על הנס שעשה לי, ועל העובדה הכל כך מחזקת – שהוא לא מוותר על אף אחד מהילדים שלו!".

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה