מרור,כורך,שולחן עורך,צפון

 

 

א. מה שנוהגים לערב בחרוסת שקדים ואגוזים שחוקים, וכדומה, יש להזהיר, שאם חל פסח בשבת, יתן בשבת ע"י שינוי, שיתן האגוזים תחילה, ואחר כך הדבש, מפני שדרכנו בחול ליתן הדבש תחילה. ואפי’ אם עושה בלילתו עבה, מותר, כיון שהוא לצורך מצוה. (חזו"ע ב/קעג)

ב. מותר לפורר את המרור כדי שיפיג חריפותו, ויזהר לאכול יותר משיעור כזית קצת. (חזו"ע א/לו)

ג. אם שרה את המרור בחומץ, יש אומרים שכל שאין בו טעם מרור, אין יוצאים בו ידי חובת מרור, אף אם שהה פחות משיעור מעת לעת. (חזו"ע א/לו. ב/קעב)

ד. טוב ונכון לחוש ולאכול את המרור דרך אכילתו, עד כמה שאפשר, ומ"מ אם אכל את המרור שלא כדרך אכילתו, חוזר ואוכל שנית אך בלי ברכה. (חזו"ע א/לז)

 

 

 

 

ה. יקח כזית מצה, מן המצה השלישית, וכורכה עם כזית מרור, וטובלה בחרוסת, ואומר: זכר למקדש כהלל וכו’, ואוכלם ביחד בהיסבה. ומשבירך על אכילת מצה ומרור, לא ישיח בדבר שאינו מענין הסעודה, עד שיאכל כריכה זו, כדי שתעלה ברכת המצה והמרור גם לכריכה זו. ואם שח אינו צריך לחזור ולברך. ומדת חסידות שלא ישיח כלל עד אחר אכילת אפיקומן, והמחמיר תבוא עליו ברכה. (חזו"ע א/מא)

ו. גם מי שלא נהג לומר לפני אכילת הכורך: "זכר למקדש כהלל הזקן וכו’" טוב וראוי לאומרו ואין בזה חשש להפסק. (חזו"ע א/מא. יחו"ד א/יט)

ז. אין צריך לנער החרוסת אחר הטיבול של הכריכה. (חזו"ע ב/קעד)

ח. אם לא טיבל בחרוסת, ואכל את הכורך בלי להטבילו, יצא, ואין צריך לחזור ולהטביל בחרוסת ולאוכלו. ומ"מ מהיות טוב נכון שיקח מצה ומשהו מרור, ויכרכם ויטבלם בחרוסת, ויאכל בהיסבה, זכר למקדש. (חזו"ע א/תשמ)

ט. מי שטעה והקדים אכילת הכורך קודם המצה והמרור לבדם, חוזר ואוכל המצה בברכה. אולם אם בירך לפני הכריכה על המצה, ולא הפסיק בדבר אחר, אוכל אחר הכריכה מצה לבדה על סמך ברכתו. (חזו"ע א/מב)

י. אין לערב כרפס או שאר ירקות בכריכה, והעושים כן צריך למחות בידם. ומי ששכח ואכל הכורך בלי היסבה, אינו צריך לחזור ולאכול, והמחמיר תבוא עליו ברכה. (חזו"ע א/מ. ב/קעד)

 

 

 

יא. יערור שולחנו ויסעד לבו בשמחה, כיד ה’ הטובה עליו. ואם היסב הרי זה משובח. ואם לאו אין צריך. והחכם עיניו בראשו לבל ימלא כירסו, כדי שיאכל את האפיקומן בתיאבון, ולא אכילה גסה, ויהיה עליו לטורח. (חזו"ע ב/קעה)

יב. אם ישן באמצע הסעודה קודם אכילת האפיקומן, לא חשיב הפסק, ומ"מ צריך נט"י בלי ברכה.

יג. בליל פסח שאוכלים בהיסבה, אין להשיח בסעודה שלא יבוא לידי סכנה. (ילקו"י ג/קמא)

 

 

 

 

יד. לאחר גמר כל הסעודה, אוכלים ממצה שמורה המונחת תחת המפה כזית כל אחד. ויש מחמירים לאכול ב’ כזיתים, אחד זכר לפסח, ואחד זכר למצה הנאכלת עמו, ומדינא די בכזית, ויש נוהגים לומר זכר לקרבן פסח. (חזו"ע ב/קעז)

טו. יאכל את האפיקומן לתיאבון ובהיסבה, ולא יברך עליו. ואם היה שבע כל כך, עד שהוא קץ באכילתו, לא יצא ידי חובת אכילת אפיקומן, שאכילה גסה אין שמה אכילה, ועל זה נאמר, כי ישרים דרכי ה’ וכו’, ופושעים יכשלו בם. ועל כן ישים לב לזה בשעת סעודתו, שלא יאכל כל כך, עד שיהא קץ באכילת האפיקומן. (חזו"ע ב/קעז)

טז. אם אינו אוכלו לתיאבון כל כך, אבל אינו קץ באכילתו, לא חשיב אכילה גסה, ויוצא ידי חובה. (חזו"ע ב/קעז)

יז. יש לשים לב ולהזהיר גם את בני ביתו, להסב בעת אכילת האפיקומן, שאם לא כן יצטרך לאוכלו שנית, בהיסבה.

יח. אם לא היסב באפיקומן, אם עדיין לא בירך ברכת המזון, ואין האכילה השניה קשה עליו, יש לו לחזור ולאכול האפיקומן בהיסבה. ואם קשה עליו, א"צ לדחוק את עצמו לחזור ולאכול בהיסבה, ויסמוך על המקילין. (חזו"ע א/תתו)

יט. אם שכח לאכול את האפיקומן, ונזכר אחר נט"י למים אחרונים או אחר שאמר הב לן ונבריך, יאכלנו בלי ברכה. ואם התחיל בברכת המזון ונזכר שלא אכל אפיקומן, יגמור את ברכת המזון, ולא יפסיק אחר ברכת הזן את הכל, כדי לאכול את האפיקומן, אלא יסיים את ברכת המזון. ואם נזכר אחר ברהמ"ז קודם שבירך בורא פרי הגפן, יטול ידיו ויברך המוציא ויאכל האפיקומן ויברך ברהמ"ז על הכוס ויברך בורא פרי הגפן וישתה הכוס. ואם אינו אוכל שיעור כביצה מהאפיקומן, אלא כזית, לא יברך ענט"י. ואם אוכל שיעור כביצה, (בלי קליפה) צריך לברך ענט"י. ואם נזכר אחר כוס שלישית, במקומותינו שנהגו לעשות שימור משעת קצירה, נוטל ידיו ויברך המוציא ויאכל האפיקומן, ויברך ברכת המזון בלי כוס. (חזו"ע ב/קעט הערה ו’).