משחק השמחה
אם נרצה באמת להיות חיוביים בכל נסיבות חיינו ולהודות לאלוקים על כל החסדים והטובות שהוא עושה, בשביל זה יש את משחק השמחה. והוא לא רק של פוליאנה!
כשהייתי ילדה קטנה, בת שמונה בערך, ראיתי את הסרט "פוליאנה" מבית היוצר וולט דיסני, בו הכרתי לראשונה את המושג חשיבה חיובית.
פוליאנה, הייתה ילדה יתומה שנשלחה לגור עם דודתה פולי הנוקשה אך האמידה, בביתה הגדול שבעיירה לידינגסוויל לאחר שהוריה נפטרו. הדודה וכל תושבי העיירה היו אנשים מדוכאים ואפורים, מרירים עם פנים חמוצות, בדיוק ההיפך מהגיבורה – שהפכה עם השנים לגיבורת ילדות של ילדות ונערות רבות ברחבי העולם, כולל אותי. פאולינה הייתה ילדה שחיה עם אובססיה מיוחדת למציאת הטוב בעולם בכל דבר ובכל מצב! היא הייתה ילדה ענייה אך מלאה בברכת האושר והשמחה כפי שלימד אותה אביה. אחת הדרכים בה הוא השתמש הייתה משחק השמחה – משחק בו המשתתפים חייבים למצוא משהו טוב ושמח בכל מצב וזמן.
למשחק הזה היה שיר (תרגום חופשי מאנגלית):
שחקו את משחק השמחה, כל אחד יכול!
הצעירים, המבוגרים – כולם יכולים לשחק!
תספרו את הברכות שלכם, אין סיבה לדאוג
העצובים, השמחים – כולם יכולים לשחק!
כשיום עצוב מגיע,
נסו למצוא שיר…
אם הציפור הכחולה עפה
זו הייתה הציפור של היום שלכם!
שחקו את משחק השמחה, אין סיבה לדאוג,
משחק השמחה הוא משחק שכל העולם יכול לשחק!
כבעלת תשובה, אני מתבוננות לעיתים קרובות על הילדות שהייתה לי. כשאני מסתכלת על הנכדים המתוקים שלי שמשחקים בסוכה, מתחפשים בפורים או בפסח – כשהם מספרים את סיפור יציאת מצרים בליל הסדר, אני מרגישה חרטה שגדלתי בבית לא דתי, בלי החגים והמושגים שמעניקים לכל יהודי את הזהות שלו והופכים כל ילדות יהודית למיוחדת ומרגשת.
מאמרים נוספים בנושא:
בשמחה תמיד?!
איך נהיה שמחים?
האלף-בית של החיים
המומלץ שלנו: לא נפסיק את השמחה – בריו חקשור
אבל גם הגעתי להבנה, כי למרות שחייתי בסביבה מעורבת אלוקים תמיד היה שם, תקשר איתי בדרכיו שלו. אומנם היו לו שליחים לא רגילים להעביר לי את המסר, אבל בכל פעם מחדש קיבלתי ממנו מסר מתוק ומלא משמעות.
משחק השמחה של פוליאנה היה ההכרות הראשונה שלי אם האמונה, ששמה דגש רב על הכרת הטוב ומוכיחה לנו שוב ושוב שאין שום ייאוש כלל בעולם!
כמה פעמים קרה לנו שדברים הסתדרו לנו, למרות הפחדים והחששות שלנו? כמה פעמים אלוקים "נכנס לזירה" ועזר לנו עם דברים גדולים וקטנים? ההתמקדות בטוב האינסופי שלו היא ערך עליון וחשוב מאוד להשגת גישה חיובית בחיים. לזה הייתי עדה בשבוע שעבר.
היינו בבית החולים, יוני – החתן שלי, שרה – הבת שלי שעברה ניתוח ברגל, ואני. כל היום שיחקנו את "משחק השמחה". אמרנו תודה על בית החולים הנקי, על המנתח הנפלא, על האדיבות והסבלנות של הצוות, על הכדורים נגד הכאבים שעשו את העבודה שלהם כמו שצריך ועל עוד המון דברים. למה? כדי לשמור על מצב רוח מרומם ובגלל שזה היה הדבר הנכון לעשות ובגלל שזו האמת! להיות מודעים (כמעט) לכל נס שאנו חווים, לזהות כל חסד ולומר תודה, שהכל מתנה ושאנחנו מוקפים באהבה של הבורא כל רגע ורגע בחיינו.
כשיצאנו מבית החולים, פתאום הבחנתי ששכחתי את הטלפון שלי בחדר בו היינו. החתן שלי, יוני, רץ בחזרה למעלית שלקחה אותו לקומה השלישית. אחרי שלקחתי את בתי ללובי בכניסת בית החולים, חיכיתי למעלית הבאה שתביא את יוני עם הטלפון. כשהדלתות נפתחו, ראיתי את יוני עם כפפות ניתוח על הידיים, יוצא מהמעלית עם עובדת הניקיון ומיכל פלסטיק גדול מתנייד עמוס בבגדים ומצעים. הם עמדו בצד והוא החל לחפש בתוכו את הטלפון. עמדתי שם פעורת פה. פתאום הוא הרים את הטלפון עם חיוך ענק על הפנים. הוא ועובדת הניקיון הרימו מהר את הבגדים והמצעים שוב למיכל, הוא פנה לעברנו והיא לעבר חדר הכביסה של בית החולים. יוני תפס אותה ממש בזמן!
כמו הרבה אנשים היום, גם אני מאוד אוהבת את הטלפון שלי. כל המספרים החשובים נמצאים בו, ויש לי המון. תמונות של הילדים והנכדים, הגישה למייל ועוד. פלוס העובדה שהוא מתנה יקרה מבעלי המקסים. שנאתי את המחשבה על אובדנה של מתנה יקרה לי מכל הבחינות. ואני בטוחה שגם הייתי מתעצבנת על עצמי בלי סוף. אני מניחה שהייתי צריכה באותו יום לשחק ללא הפסקה את "משחק השמחה"…
אבל אלוקים חסך ממני את כל התסריט הזה. הוא הציל אותי בדיוק בזמן. הנה עוד סיבה להודות לו על ההתחשבות המתוקה בי אחרי יום ארוך ומייגע בבית החולים.
בורא עולם מוביל אותנו בדרך שאנחנו באמת רוצים לצעוד בה. אם באמת נרצה להיות חיוביים בכל נסיבות חיינו ולהודות לו על כל החסדים והטובות שהוא עושה איתנו – הוא ייתן לנו את ההזדמנויות שאנחנו מחפשים.
וזו לא סיבה מספיק טובה לשמוח כל רגע ורגע?!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור