צניעות בני הזוג

אף אדם בר דעת וחכמה לא יסכים להתנהג בצורה שתבזה ותבייש אותו, ועל כך נאמר: "לא ראיתי ביישן חסר דעת, ולא ראיתי דעתן בלי בושה"!

6 דק' קריאה

הרב שלום ארוש

פורסם בתאריך 06.04.21

אף אדם בר דעת וחכמה לא יסכים להתנהג

בצורה שתבזה ותבייש אותו, ועל כך נאמר: "לא
ראיתי ביישן חסר דעת, ולא ראיתי דעתן בלי בושה"!
 
 
פרק ג’ בספר בראשית מלמד אותנו שיעור יפה בעניין הצניעות הבושה והדעת.
 
ומה הקשר?
 
נאמר: "ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו". מסביר רש"י: "ולא יתבוששו" – שלא היו יודעים דרך צניעות, כלומר להבחין בין טוב לרע, ואף על פי שניתנה בו דעה לקרוא לו שמות לא ניתן בו יצר הרע עד שאכל מן העץ ונכנס בו יצר הרע וידע מה בין טוב לרע.
 
אולם מיד לאחר שאכלו מעץ הדעת-טוב-ורע: "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות". מסביר רש"י: "ותפקחנה" – משמעו, לעניין החוכמה (דעת) דיבר הכתוב ולא לעניין ראיה ממש.
 
לאחר מעשה זה שאל הקב"ה את אדם: "מי הגיד לך כי עירום אתה?" – מסביר רש"י: מאין לך לדעת מה בושת יש בעומדך ערום?
 
מהשתלשלות עניינים זו, אנו מבינים שברגע שנפקחו עיני שניהם, דהיינו קיבלו חוכמה שהיא דעת להבדיל בין טוב לרע, מיד "ויתפרו עלה תאנה" – שהיא כסות לגופם. משמע הדבר הוא, שהדעת מחייבת צניעות!
 
ככל שאדם מרבה בדעת ובחוכמה, כך גם גדלה אצלו מידת הבושה והצניעות, מכיון שחוכמתו ודעתו מחייבים אותו להתנהג בהתאם. אף אדם בר דעת וחוכמה לא יסכים להתנהג בצורה שתבזה ותבייש אותו. על כך אומר ה"אורחות חיים": "לא ראיתי ביישן חסר דעת, ולא ראיתי דעתן בלי בושה" – כלומר, שני דברים שהולכים יחד, שני דברים שהם מחייבים ותלויים זה בזה, דעת=בושה וצניעות. (וידוע גם, שאחד משלושת הסימנים של עם ישראל הוא הבושה, כנאמר: ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים. וביישנים, משמעו בושה וצניעות הנובעים מהדעת).
 
הצניעות היא רווח גדול ושכרה גדול מאוד. לפיכך, בני זוג השומרים על צניעות (גבר – בשמירת עיניים, ואישה – בלבוש צנוע – וכמובן גם בעניין צניעות וטוהר המחשבה, שזה דבר הנוגע לשניהם) יכולים לזכות בשלום בית אמיתי, בבנים מוצלחים, בפרנסה, אושר ובכל הברכות הנאמרות בספרים הקדושים כאשר אדם שומר על צניעות.
 
כשבני הזוג עומדים תחת החופה בעת הקידושין ומתברכים בברכה: "שמח תשמח רעים האהובים, כשמחך יצירך בגן עדן מקדם" – הם מקבלים מסר להמשך דרכם כזוג נשוי, והמסר הוא גדול: שעליהם לדעת שהם מתברכים שיזכו לשמחה שהיתה לאדם וחוה בגן עדן מקדם (לפני שגורשו ממנו) ומתברכים גם באהבה ובחיבור אמיתי ביניהם, וכן שיבינו שעליהם לראות מולם רק את בן הזוג ולא יחשבו ויסתכלו, חלילה, על אנשים אחרים, אלא ינהגו כמו אדם וחוה – שאדם היה גבר אחד ויחיד לחוה, וחוה היתה אישה אחת ויחידה לאדם.
 
מכאן מובן, שכאשר האישה מצניעה הליכותיה והגבר שומר את עיניו – הם יזכו שהזוגיות האהבה והחיבור ביניהם יהיה כפי שהיה לאדם וחוה בגן עדן מקדם. זהו תנאי הכרחי, חשוב ובסיסי מאוד להצלחת וקיום שלום-בית בין בני הזוג.
 
נאמר:
 
"אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה"
"בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר"
 
מבאר הגאון רבי אליהו מוילנה (הגר"א) זצ"ל:
 
אשת חיל נקראת אישה שזכתה להיות מושלמת בכל שמונה-עשר השבחים הנאמרים במזמור "אשת חיל".
 
השבח הראשון הוא: "בטח בה לב בעלה", כלומר בעלה בליבו בוטח בה. ואיך היא יכולה להשיג זאת? רק כשהיא מתנהגת והולכת בצניעות ושומרת על כבודה, הן בפני בעלה והן שלא בפניו, על מנת שלא יצא עליה שם רע. התנהגות זו, שבסיסה צניעותה של האישה, תגרום לכך שבעלה יבטח בה בליבו ללא שום חשד, אלא "בטח בה". וזהו התנאי הראשוני לשלום בית – צניעות!
 
ומה השכר? "ושלל לא יחסר" – שיהיה להם תמיד שפע של פרנסה. אם יגיעו בני הזוג לשלב של "בטח בה", אזי "שלל לא יחסר".
 
כתוב בזוהר הקדוש: ""אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך…בניך כשתילי זיתים".
 
"בירכתי ביתך" – כלומר, שהיא צריכה להצניע ולכסות עצמה בזויות ביתה, בתוך ביתה. ואם היא צנועה בתוך ביתה אזי זוכה ל"בניך כשתילי זיתים". מהו כשתילי זיתים? ומסביר: מה זית זה, בין בחורף ובין בקיץ לא משליך עליו ויש לו חשיבות על שאר אילנות, כך יעלו בניה בחשיבותם על שאר בני העולם, כלומר בנים חשובים יהיו. ולא עוד, אלא שבעלה מתברך בכל: בברכות של מעלה ומטה – עושר, בנים ובנות – "כי כן יבורך גבר ירא ה’…יברכך ה’ מציון וראה בטוב ירושלים…וראה בנים לבניך" וגו’.
 
בגמרא נאמר: אישה שהיא צנועה יוצאים ממנה מלכים ונביאים וראויה להינשא לכהן גדול, וגם יצאו ממנה כהנים גדולים. "כל כבודה בת מלך פנימה, ממשבצות זהב לבושה" – זהו לבוש הכהן הגדול. כמו כן זוכה גם לבנים חשובים וחכמים בעלי מעשים טובים, ככתוב על שרה אמנו ע"ה, כאשר שאלו המלאכים את אברהם אבינו ע"ה: איה אשתך? ושרה היתה באוהל אחר מצניעה עצמה, על כן זכתה להוליד את יצחק, אחד משלושת האבות.
 
לאור הדברים הנ"ל, המדברים בשיבחה של האישה השומרת על צניעותה ועל שכרה וכן על בעל השומר את עיניו מלראות נשים אחרות, מפליא ותמוה העניין, שישנן נשים שאינן נוהגות להתקשט לפני בעליהן כשהן בבית, אולם כשהן צריכות לצאת החוצה (לאיזה אירוע או מפגש) הן ישקיעו בחיצוניותן – ילבשו את מיטב הבגדים, יתאפרו ויתקשטו בתכשיטים, וכמובן שלא יחסירו מהזמן הדרוש להשקעה זאת.
 
ישנו סיפור בגמרא על נכדו של חוני המעגל שהגיע יום אחד עם תלמידיו לביתו, וראו תלמידיו כיצד יצאה אשתו לקראתו כשהיא מקושטת ומטופחת. התפלאו התלמידים ושאלו את רבם – מדוע היא מתקשטת? והשיב להם: כדי שלא אתן את עיני באחרת!
 
השכל וההגיון אומרים שהאישה צריכה להיות יפה בעיני בעלה ולא בחוץ. אם היא רוצה למצוא חן בעיני בעלה, שתהא בביתה במלוא הדרה ויופיה (בגדים נאים, תכשיטים וכו’) מכיון שרק אז יוכל בעלה לשמור את עיניו ולא יסתכל על נשים אחרות מחוץ לבית, כי הוא יודע שכאשר הוא מגיע הביתה מחכה לו אשתו בבגדים נאים ולא "בבגדי-בית".
 
כאשר בני הזוג מטפחים את עצמם אחד לכבוד השני, ועוזרים על ידי זה לשמירת העיניים וטוהר מחשבתם, הם זוכים שיתקיים חיבור אמיתי ביניהם, והם יזכו לשלום בית אמיתי ולשכינה הקדושה שתשרה בביתם.
 
"והיה מחנך קדוש" – הוא אחד הציווים שבו נצטוו עם ישראל, וכן "קדושים תהיו כי קדוש אני". כדי שמחנה ישראל יהיה קדוש, כדי שתשרה שכינה בעם ישראל נדרשת צניעות.
 
בלעם הרשע שהיה יודע דעת עליון, ידע את האמת שהקיום של עם ישראל או כליתו, חלילה, תלויים בצניעותו (קדושת המחנה) או בחוסר צניעותו. כאשר הוא רצה לקלל את עם ישראל, על פי בקשת בלק בן צפור, הוא לא הצליח ומפיו יצאה הברכה: "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל". הוא הבחין בצניעות שהיתה גם בכיוון של פתחי האוהלים שלא היו אחד מול השני, אלא כל פתח של אוהל לכיוון אחר, בנוסף לצניעות של עם ישראל עצמם, לכן הוא לא הצליח לקלל.
 
מכיון שבלעם ידע את האמת הזאת שלא איפשרה לו לקלל אלא לברך, לכן הוא נתן עצה לבלק בן צפור "אלוקיהם של אלה שונא זימה" – עצה של כליה והשמדה ולא רק ניצחון במלחמה. הוא ייעץ לבלק להחטיא את עם ישראל בחטא הניאוף. בגמרא (מסכת סנהדרין) נאמר שעצה מתוחכמת נתן בלעם הרשע. עצה שהצליחה להפיל 24,000 אלף מעם ישראל בזמן קצר ללא שימוש בנשק! אלא רק פגיעה בקדושתם על ידי נשות מדיין, שהחטיאו את בני ישראל בניאוף וגרמו למותם של רבים מהם. אולם ברגע שפנחס קינא את קנאת ה’ (על פגיעת הקדושה) נעצרה המגפה, כי "לא כיליתי את בני ישראל אלמלא פנחס" – כלומר, הניצחיות של עם ישראל תלויה בקדושתם ובצניעותם.
 
אדם נוסף שידע על עניין זה הוא נבוכדנצר. בזמן שרצה נוכבדנצר להגלות את עם ישראל בתקופת חורבן בית-שני מארץ ישראל, הוא הבין שבכדי להצליח בזה עליו להיזהר ממה שנאמר: "אלוקיהם של אלה שונא זימה", לכן הזהיר את חייליו שלא יפגעו בבנות ישראל, מכיון שרק כך הוא יצליח בכיבוש ירושלים, חורבן הבית והגליית עם ישראל מאדמתם.
 
שקר החן והבל היופי אשה יראת ה’ היא תתהלל
 
שקר החן והבל היופי – זאת החיצוניות, שהיא שקר והבל. ככל שאדם מתקרב לגיל הזקנה יופיו לא נראה כפי שהיה נראה בגיל צעיר מכיון שהגוף עובר תהליכים מסויימים.
 
אשה יראת ה’ – זאת הפנימיות (היראה), שהיא היופי הפנימי והאמיתי של האדם הנראה גם על פניו. ככל שאדם מגדיל את יופיו הפנימי, וזה נעשה על ידי הדעת והחוכמה, על כן פנימיותו עולה מעלה והיא תראה על פניו, וזה "היא תתהלל". כלומר, פנימיות=דעת, שהיא חוכמה המגדילה ומעלה את היראה ובזכותה האישה זוכה ל"היא תתהלל".
 
דבר זה משפיע מאוד על שלום הבית וכן על עניין מציאת הזיווג. אם רצון האדם למצוא את "שקר החן והבל היופי" שהיא החיצוניות, זה יהיה זיווגו, בן או בת זוג שלא ישקיעו ביופי הפנימי שלהם (חיצוני ללא פנימיות). אולם כשאדם מחפש את "יראת ה’" – את היופי הפנימי זה גם מה שיהיה זיווגו, בן או בת זוג שמודעים לעובדה שהיופי החיצוני הוא דבר חולף ולא הוא שיגרום לזוגיות מוצלחת, כי אם ביופי הפנימי מדובר, שהוא מידות טובות ויראה, הזוגיות תהיה מוצלחת.
 
מסופר על רבי יהושע בן חנניה שהיה אדם חכם מאוד, אולם היה מכוער. פעם אחת ראתה אותו בת הקיסר ושאלה אותו: כיצד חוכמה כזאת נמצאת בכלי מכוער? והשיב לה: אביך, הקיסר, מדוע הוא שם את היין בכלי חרס ולא בכלי זהב, הרי הוא עשיר גדול? שמעה זאת בת הקיסר והתביישה מאוד, לכן ציוותה להעביר את היין מכלי חרס לכלי זהב.
 
יום אחד ביקש הקיסר יין והביאו לו. הוא טעם מן היין והבין שהוא חמוץ. כששאל כיצד היין החמיץ, השיבו לו משרתיו שבתו ציוותה להעביר את היין מכדי חרס לכדי זהב. התפלא הקיסר על כך ושאל את בתו מדוע עשתה זאת, והשיבה לו בתו שרבי יהושע בן חנניה אמר לה זאת. ציווה הקיסר להביא לפניו את רבי יהושע בן חנניה ושאל אותו, מדוע הוא אמר זאת לבתו.
 
השיב רבי יהושע: בתך שאלה אותי כיצד יכולה להיות חוכמה בתוך כלי מכוער, לכן השבתי לה כך, כי ידוע שהיין הינו סמל לחוכמה, אולם אך ורק כשהוא בכלי חרס ולא בכלי של זהב. התפלא הקיסר ושאל אותו: אך ישנם אנשים שהם גם יפים וגם חכמים, כיצד אתה יכול להסביר זאת? והשיב להם: לא את חיצוניותם הם מטפחים, כי אם את פנימיותם! למרות שהם יפים, פנימיותם היא זו הנראית על פניהם.
 
דבר נוסף שמחזק את פנימיות האדם היא התפילה, ואמר רבי נחמן בעניין תפילתן ואמונתן של הנשים, שצריך ללמוד מהן עניין זה מכיון שהקב"ה אוהב את תפילת הנשים, כי בזמן שהאישה מתפללת, היא מתפללת מהלב.
 
ככל שנרבה בתפילה כדי להגדיל את הפנימיות, כך גם נזכה להעלות יותר את היראה ונזכה לדעת גדולה יותר. וכשזוכים להגדיל את הדעת גודלת גם מידת הצניעות, כי זה תלוי בזה.

כתבו לנו מה דעתכם!

1. איתי

ב' ניסן התשע"ג

3/13/2013

אהבתי לקרוא שמחתי, תודה

2. איתי

ב' ניסן התשע"ג

3/13/2013

שמחתי, תודה

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה