קשה כמו קריעת ים סוף

אנו מבקשים לקחת בחשבון את כל אשר עשוי להתרחש, "לסגור את כל הפינות", ומרוב שיקול דעת ותבונה אנו גוזרים על עצמנו שנים ארוכות של התלבטויות מייסרות.

3 דק' קריאה

הרב ליאור אנגלמן

פורסם בתאריך 06.04.21

אנו מבקשים לקחת בחשבון את כל
אשר עשוי להתרחש, "לסגור את כל
הפינות", ומרוב שיקול דעת ותבונה
אנו גוזרים על עצמנו שנים ארוכות
של התלבטויות מייסרות.

 

"…מטרונה שאלה את ר’ יוסי בר חלפתא, אמרה לו: ‘לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו?’ אמר לה: ‘לששת ימים’… אמרה לו: ‘מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו?’ אמר לה: ‘הקב"ה יושב ומזווג זיווגין, בתו של פלוני לפלוני… אמרה לו: ‘וזוהי אומנותו?! אף אני יכולה לעשות כן, כמה עבדים כמה שפחות יש לי, לשעה קלה אני יכולה לזווגן’. אמר לה: ‘אם קלה היא בעינייך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף’" (בראשית רבה סח, ד).

לאחר שהשוו חז"ל את הקושי במציאת הזיווג לקריעת ים סוף, דומני כי ניתן לדלות מקריעת הים כמה עצות שיועילו להתמודד עם קשיי הזיווג.

קריעה ובקיעה

לפעמים הקושי בזיווג נובע מן המעבר מחיי הרווקות לחיי הנישואין. קשה להתנתק מן החיק החמים של בית ההורים, שם האחריות מוטלת בעיקר על כתפיהם. עם הנישואין יש תחושה של קריעה סופית מן הילדות, ניתוק מן החיים בחממה ההורית המגוננת. לפתע, האחריות עוברת אל כתפינו שלנו, ורבים מתקשים לעמוד אל מול המציאות החדשה.

קשה הזיווג הקורע אותנו מבית ההורים, מן ההרגלים הישנים ומן הילדות כקריעת ים סוף. כים הנקרע לשני חלקים, המשנה את מצבו הטבעי, כך חש לעיתים אדם הניצב בפני השינוי המתבקש, הוא מרגיש שהוא עומד בפני שינוי משמעותי.

אכן קריעת ים סוף היא קשה, המים מאבדים את טבעם, אינם זורמים עוד כבראשונה, אבל המתבונן בתורה יראה כי התורה לא כינתה את המצב הזה בשם ‘קריעה’, היא מקפידה להשתמש בהגדרה ‘בקיעה’ – "ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו… ויט משה את ידו על הים… ויבקעו המים" (שמות יד, פסוקים טז, כא).

קריעה ובקיעה הן שתי מילים שלכאורה יש להן משמעות זהה, שתיהן מתארות חציית דבר ושבירתו, ובכל זאת נדמה לי שהבדל גדול מצוי ביניהן. הקריעה מתארת את הריסת הטבע, המים אינם זורמים עוד כבראשונה, בכוח הנס הם נאנסו לחדול מפעולתם הרגילה. בקיעה, לעומת זאת, מתארת תמיד שבירה שמתוכה צומח דבר-מה חדש. זוהי שבירה לצורך בנייה. הביצה בה היה נתון האפרוח נבקעה לשניים ומתוכה בוקע האפרוח וזוכה לחיים חדשים.

אמת, בזיווג יש מימד של קריעה מן המצב הקודם והמוכר, אך אין זה קריעה כי אם בקיעה, "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו", עליו לבקוע מן הביצה, לצאת, ליטול אחריות מחודשת, "ודבק באשתו והיו לבשר אחד", ברבות הימים יתברר כי המים שבו לאיתנם והם מלאי מרץ יותר מאשר בראשונה.

קשה הזיווג כשהוא נתפס כקריעה, וההכרה כי בבקיעה מדובר ממתיקה את הקושי.

תפילה

לפעמים תהליך ההיכרויות הממושך שוחק את עוצמת התפילה. יש תחושה כי כל המילים כבר נאמרו ושק הדמעות מתרוקן ללא תכלית. לעתים מחלחלת תחושה כאילו אין אוזן קשבת שם למעלה, ובכל זאת יש לדעת כי יש בכוחנו להפוך את תקופת הצפייה לתקופה של קרבת ה’ ולא של ריחוק ממנו.

רגע לפני שנקרע הים, עם ישראל פונה בתפילה לריבונו של עולם. אמת, ריבונו של עולם מאיץ במשה לחדול מן הצעקה ולנוע אל עבר הים, אך כנראה שלרגעי התפילה הייתה משמעות מכרעת באשר לבקיעת הים, כפי שמלמדים חז"ל: "כיון שראו ישראל שהיו מוקפין משלוש רוחות, הים סוגר והשונא רודף, והחיות מן המדבר… תלו עיניהם לאביהם שבשמים וצעקו לקב"ה. ולמה עשה הקב"ה להם כך? אלא שהיה הקב"ה מתאווה לתפילתן" (שמות רבה כא, ה).

קשה הזיווג כקריעת ים סוף, וכאשר הקושי הזה מנותב לבקשת קרבת ה’, ניתן לשמוע את ראשית הבקיעה של מי הים.

נחשון

משחר ילדותנו חונכנו לחשוב ברצינות לפני קבלת הכרעות, לא להיות פזיזים, לשקול את הדברים בכובד ראש… לעיתים קצת יותר מידי בכובד ראש, כך נדמה לי. בשם הרצון להחליט נכון, אנו דנים ודנים מסתפקים ומתלבטים, מבקשים לקחת בחשבון את כל אשר עשוי להתרחש, "לסגור את כל הפינות", ומרוב שיקול דעת ותבונה אנו גוזרים על עצמנו שנים ארוכות של התלבטויות מייסרות.

רבים מדברים על אודות הסיכון בנישואין מוקדמים, אינני מבקש לעסוק בסוגיה רק להעיר כי כדי להעיז ולקפוץ למים, לעתים צריך לנטרל מעט את השכל הבוגר, המחושב והאחראי. יש משהו בתמימות של הגיל הצעיר שמאפשר להאמין שיהיה טוב גם אם לא נחשב את כל החישובים המדויקים. בשביל להעיז צריך להיות קצת ילדים, לא מתוחכמים מידי, מאמינים.

כזה היה נחשון. בניגוד למראה העיניים לפיו הים סוער ולא ניתן לעבור בו, בניגוד לריאליה הפסימית – הוא קופץ, הוא מעיז, הוא מאמין. הוא קצת ילד, אבל בזכות הילד הזה ניצלו הרבה מבוגרים.

יש לו עיניים מיוחדות, לנחשון, עיניים טובות, שאינן מוכנות לשפוט את המציאות רק על פי החוש הקולט את החלק הגלוי. בשעה שהכל מתייצבים אל מול הים ורואים מוות וגלים, הוא מעמיק ורואה בקיעת ים ואמונה. לא אחת הזיווג מתעכב מפני האדם הרואה לעיניים ואינו מאמץ ראייה עמוקה, פנימית, אינו מזהה את הטמון מבעד למסך של בן זוגו האפשרי.

מה הוא עושה? מזווג זיווגין

ואחרי הכל, נדמה לי כי הנחמה הכי גדולה תלויה בידיעה כי כולנו נשתדל ללכת בעקבות מעשיו של בורא עולם, מה הוא אינו נח ואינו שקט ומיום שברא את עולמו יושב הוא ומזווג זיווגין, כך על כל אחד מאיתנו מוטלת החובה והזכות לסייעו במלאכתו. כאשר כך יהיה, יהפוך הקושי הגדול של מציאת הזיווג לנחמה הגדולה של שירת הים.

(באדיבות אתר מכון מאיר)

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה