מתכוננים ברצון לימי הרצון

"אוהב את התוכחות" – הוא אחד מקנייני התורה.

בכל שנה הקב"ה מזמן לנו, כהכנה לימי הדין, את דברי התוכחה של משה רבינו לעם ישראל, דברי תוכחה מגולה מהאהבה של משה רבינו לנשמות ישראל, שאומנם נאמרו אז אבל תקפים לכל הדורות בכל הזמנים. ומעוצם אהבתו, הוא מזהיר ומצווה את עם ישראל לדורותיו לקיים את התורה והמצוות גם כשלא יהיה בעולם הזה. משה רבינו לעולם לא נפרד מעם ישראל, לכן גם תמיד נקרא רבינו – לשון הווה, הוא הרב שלנו הוא אבינו והוא רוענו, וכל הצדיקים שבכל הדורות הם כולם נשמתו הקדושה שממשיכה להאיר את דרכו.

בחלק מתוכחתו הוא אומר, "וידעת כי ה' אלוקיך הוא האלוקים הא-ל הנאמן שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור, ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו. ושמרת את המצווה ואת החוקים ואת המשפטים אשר אנוכי מצווך היום לעשותם".

בדברים אלה, משה רבינו מלמד אותנו על הנהגה מיוחדת של בורא עולם – שהוא משלם לרשעים בחיים כדי להאבידם, ומבאר רש"י: "משלם לשונאיו אל פניו – בחייו משלם לו גמולו הטוב, כדי להאבידו מן העולם הבא". כלומר, לרשעים שיש מעט זכויות והרבה עבירות – הקב"ה נותן את כל שכרם כאן בעולם הזה כדי שלא יישאר להם שכר לעולם הבא ואז ייפרעו מהם עם כל חטאיהם. לעומת זאת, לצדיקים ההתנהלות היא הפוכה – הקב"ה מנקה אותם כאן בעולם הזה והם סובלים ייסורים על העוונות שעשו, כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, כדי שיקבלו את שכרם המושלם לעולם הבא.

ומקשה רבינו החיד"א בספרו "יוסף תהילות" קושיא נפלאה: קשה מאוד על הנהגה זו, שהרי הקב"ה רחום וחנון ובוודאי רוצה לרחם ולתת לכל נברא רק טוב, אם כן, מדוע משלם השם לרשע על מעט מעשיו הטובים בעולם הזה, היה מן הראוי מצד מידת הרחמים לשמור לרשע את מעט הזכויות לעולם הבא, שלפחות מעט עולם הבא כן יהיה לו? ומתרץ בשם ראש ישיבת המקובלים רבי גדליה חיון, חמיו של הרש"ש זיע"א: "הקב"ה דן את האדם על פי מידותיו. והנה הרשע מאווייו וחשקו וחפצו ושמחתו בהבלי העולם הזה, ולכן (השם יתברך) עושה לו רצונו בפרוע פרעות זכויותיו, והיו תוצאותיו בתענוגי העולם הזה. כל קבל דנא (=לעומת זאת) הצדיק כל עסקו וכל מעייניו בעולם הבא ולכן (השם יתברך) עושה לו רצונו כי פרוע הוא מחטאיו בעולם הזה כדי שיישאר נכון לעולם הבא".

מאמרים נוספים בנושא:

אל תפסיקו לרצות

אם תרצה, תרים גם משקולות!

כשאני רוצה, שמים וארץ מתהפכים!

הייתי רוצה ש…
אידיאלים שנשכחו
יש לך אותה – נקודת הרצון
האדם החזק

כנפיים של נשר
אף פעם אל תגיד אף פעם
תברח מהקופסה

ישנו חוק רוחני איתו הקב"ה מנהיג העולם: "בדרך שאדם רוצה לילך – בה מוליכין אותו" (מכות י). בורא עולם עושה לכל אחד ואחד כפי רצונו, "אם ללצים הוא יליץ, ולענווים ייתן חן" (משלי ג). זה לא עונש, אלא חוק רוחני שכל אחד מקבל מה שהוא רוצה. לכן, רשע שרוצה את הועלם הזה – יקבל אותו, צדיק שרוצה את העולם הבא – יקבל אותו. אין כאן שום עוול, זו בחירה אישית של כל אחד ואחד מאיתנו.

לפי זה מסביר החיד"א את סמיכות הפסוקים בתהלים (ל"ז): "כי מבורכיו יירשו ארץ ומקולליו ייכרתו. מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ". הפסוק הראשון אומר שמי שהוא צדיק יירש את ארץ החיים, ואילו הרשע ייכרת מארץ החיים, כי לא נשארת לו שום זכות. ואם נשאל: הרי זה עוול כלפי הרשע? עונה הפסוק השני ואומר: הקב"ה מוליך את האדם כפי רצונו. אתה חפץ בדרך שלך והבורא מוליך אותך ומכוון את צעדיך בהתאם. מכאן אנו למדים שוב את היסוד החשוב: מה שביד האדם הוא רק הרצון ולכן הקב"ה דן את האדם לפי רצונו. וכך מובא בפירוש הרמ"ד וואלי (על ספר משלי שבו נמצא פסוק דומה): "מה' מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו", ומבאר: "אך האמת הוא שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, ולכן תהיינה תמיד מחשבותיו ישרות וטובות כדי שיוליכוהו בדרך טובה וכל אשר יעשה יצליח. וזה שכתוב בסמוך: מה' מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו, כלומר: מהו הדבר שהונח ברשותו של אדם – שיבין את דרכו ויחשוב מחשבות להרע או להטיב כפי רצונו, אבל כל השאר הוא בידו של הקב"ה".

מדברים אלה אנו מקבלים חיזוק נפלא ועצום על עבודת הרצון: בין אם נצליח בפועל או אלא, עלינו מוטל רק לרצות, להמשיך לעשות את המוטל עלינו, להגביר את הרצונות עד שנגיע לרצון החזק והמושל, ואז בורא עולם בוודאי יוליך ויכוון אותנו בדרך הטובה, משום שזהו חוק בהנהגת הבורא את העולם. והרצון הוא עיקר המעלה שלנו, ועיקר מה שרוצים מאיתנו בשמים! ואדרבא, הדבר העיקרי והחשוב בעשייה שלנו הוא רק לפי הרצון, והקב"ה דן אותנו לפי הרצון הזה כפי שאומר החיד"א, בשם הרב חיון, לפי "מאווייו וחשקו וחפצו ושמחתו".

כך גם מובא בכתבי רבי צדוק הכהן מלובלין: "עיקר זכות השתדלות אדם בעולם הזה הוא רק החשק שיש לו לעשות רצונו יתברך, אבל גמר המעשה הוא מהשם יתברך… ואפילו חישב לעשות מצווה ונאנס ולא עשה מעלה הכתוב כעשאה, כמו שנאמר (שבת ס, ע"א) לפי שהוא עשה את שלו במחשבתו וחשקו… כי השם יתברך הוא הפועל באמת ואין לאדם אלא הרצון. וכוח הבחירה שלו שהוא בוחר וחפץ במעשה זאת".

מעלת הרצון היא גדולה ועצומה, עד שהיא נחשבת לאדם כמו עשייה ממש, כפי שאומר ה"בן איש חי" (מדברי התוכחה): "וידוע שאי אפשר לאדם אחד לקיים כל התרי"ג מצוות בפועל, אך על ידי המחשבה שהוא יושב ומצפה 'אימתי תבוא לידי מצווה זו ואקיימנה', או 'הלוואי שהייתי שייך במצווה זו ואקיימנה', נחשב לו בזה כאילו קיים כולם ולפי זה אפשר שביום אחד יקיים האדם כל תרי"ג מצוות אם יהיה מחשב על כל מצווה בפני עצמה וזה שכתוב (דברים ז): "ושמרת את המצווה ואת החוקים ואת המשפטים אשר אנוכי מצווך היום לעשותם", מלשון "ואביו שמר את הדבר" שתהיה מצפה… לקיים כללות כל תרי"ג מצוות, הנה בזה תרוויח אפילו היום הזה, כלומר, ביום אחד בלבד נחשב לך כאילו עשיתם בפועל".

ואם כבר ברצון אנו עוסקים, אז ישנו מאמר חז"ל העוסק בשבח הרצון: "אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (=מה פירוש הפסוק) "אם ללצים הוא יליץ, ולענווים ייתן חן"? (והתשובה היא:) בא ליטמא פותחין לו, בא ליטהר מסייעין אותו" ומביאה הגמרא משל לבאר את דבריו: "משל לאדם שהיה מוכר נפט (=שריחו רע) ואפרסמון (=מין בושם העשוי משמן שריחו טוב). בא למדוד נפט, אומר לו 'מדוד אתה לעצמך'; בא למדוד אפרסמון אומר לו 'המתן לי עד שאמדוד עמך כדי שנתבסם אני ואתה'".

אכן, קל יותר להיטהר מאשר להיטמא, שהרי הבא להיטמא לא עוזרים לו, אלא רק מאפשרים לו, ואילו הבא להיטהר מסייעים לו. אבל רבי נחמן מברסלב מדייק מדברי הגמרא ואומר, אם אתה בא להוכיח שהבא להיטהר מסייעין לו, למה כתוב במשל: 'המתן', אבל היה צריך לכתוב: "בא למדוד אפרסמון אומר לו אמדוד עמך כדי שנתבסם אני ואתה". המילה 'המתן' מיותרת וגם נשמעת הפוך? מכאן לומד רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן, ו) שהבא להיטמא מקבל מיד בלי המתנה, ואילו הבא להיטהר צריך להמתין.

לפי השכל הישר, מכיוון שהקב"ה חפץ חסד ורוצה לזכות את עם ישראל, היה נראה שצריך לומר בדיוק את ההיפך – שהבא להיטהר ייתנו לו מיד, ואילו הבא להיטמא יאמרו לו המתן. אלא, שהעיר הוא הרצון והחשיבות העיקרית של כל דבר הוא הרצון, לכן הבא להיטהר – מי שיש לו רצון להתנקות ולהיטהר, מזמנים לו מניעה כדי שיגביר את רצונו ויהיה לו רצון טוב יותר, כי מיד ייתנו לא את מה שהוא רוצה – הוא יפסיק את העיקר. ואילו הרשע, שרוצה להיטמא, פותחים לו מיד כדי שלא יגביר את רצונותיו הרעים, כי הקב"ה דן אותו לפי הרצון והוא לא רוצה שהרשע יגביר את רצונותיו וישקע עוד יותר עומק הרע, כי אם כבר הוא עושה את העבירה – לפחות שיעשה אותה עם מעט רצון, לכן זה בא לו בקלות בלי שיצטרך להשקיע רצון חזק יותר.

העזרה שמעניקים לצדיק היא המניעה עצמה, כי על ידי המניעה עוזרים לו להגביר את הרצון, שיהיה לו רצון לדבר. לכן אומר רבי נחמן מברסלב (שם, ס"ו): "ועיקר גודל החשק נעשה על ידי המניעה שמזמינין לו, כי כשאיש ישראלי צריך לעשות דבר הצריך לו ליהדותו, בפרט כשצריך לו לעשות דבר גדול הצריך ליהדותו, שכל יהדותו תלוי בזה, כגון לנסוע לצדיק אמיתי, אזי מזמינין לו מניעה. וזאת המניעה היא בשביל החשק, כדי שעל ידי זה יהיה לו חשק יותר לעשות אותו הדבר. כי על ידי המניעה שמונעין את האדם מן הדבר, על ידי זה נעשה התגברות החשק מאוד. כמו, למשל, כשמראין לקטן דבר הנחמד לו ותיכף ומיד חוטפין ממנו ומחביאין ממנו, אזי הוא רודף מאוד אחרי האדם, ומבקש וחושק מאוד לאותו הדבר, נמצא שעיקר החשק נעשה על ידי שחטפו ממנו והחביאו את הדבר. כמו כן מונעין את האדם במניעות מהדבר הצריך לו, כדי שעל ידי זה יהיה לו חשק יותר".

הימים הם ימי רצון והתעלות אדירה, אנחנו רק צריכים לעלות על הגל ולא לתת להזדמנות המיוחדת הזו לחמוק לנו מבין האצבעות, ולדעת שהקב"ה דן אותנו בעיקר על הרצון – העבודה העיקרית שלנו בימים אלה, וכך נזכה להיטהר ולהתחזק לקראת הימים הנוראים ברצונות וכיסופים ומשמים יוליכו אותנו בדרך הטובה, ואת כל עם ישראל לחיים טובים ולשלום, אמן.