נטילת לולב וברכתו,זמן נטילת לולב ועוד

 

 

א. כשמאריך בתיבה כדי לנענע לב’ רוחות, ידהר שלא ינשום באמצע התיבה ויחלקנה, וכן יזהר שלא יאריך יותר מדאי בתיבה, אף על פי שאינו נושם באמצעה, מפני שעל ידי זה מאבדת התיבה את משמעותה, ולכן יהיה זריז בנענועים.

ב. השומע ברכה מחבירו והוא באמצע ההלל, יפסיק ויענה אמן. וכל שכן השומע קדיש או קדושה או ברכו, שמפסיק ועונה. אך אין לענות "ברוך הוא וברוך שמו" באמצע ההלל. ואין לענות אמנים של תתקבל ועל ישראל. והרוצה לענות, יש לו על מה שיסמוך. (שו"ת יביע אומר חלק ב’ סימן לב)

ג. אם טעה ובירך לקרוא את ההלל במקום לגמור את ההלל, יצא ידי חובה.

ד. כאשר מסיימים את נטילת הלולב ונענועיו ורוצה להניחם מידיו, טוב שיניח תחילה האתרוג ואחר כך הלולב, סימן לדבר כאשר יחנו כן יסעו.

ה. ברוב עם הדרת מלך, ולכן טוב שהצבור יהיו כולם אגודה אחת לנענע הלולב יחד עם השליח צבור, שלא יהיו מקצתן מאחרין ומקצתן מקדימין. והשליח צבור ינעים בקולו כמלך בגדוד להלל ולשבח לבורא בקול רינה.

 

 

 

 

ו. מצות לולב ביום ולא בלילה, וכל היום כשר לנטילת לולב. שאם לא נטל בשחרית יטלנו אחר כך. ומכל מקום זריזים מקדימין למצוות ונוטלים אותו בבוקר. וזמנו הוא משתנץ החמה. ואם נטל משעלה עמוד השחר, יש אומרים שנכון לחזור וליטלו בלי ברכה, אחר שתנץ החמה, ויש אומרים שאין צריך לחזור וליטלו, שיצא ידי חובה. ואם צריך להשכים לצאת לדרך נוטלו משעלה עמוד השחר.

ז. הנוטל לולב בידו קודם עמוד השחר, וממשיך לאוחזו עד שעת החיוב, יש אומרים שיצא ידי חובה בעצם המשך אחיזתו את הלולב. ויש אומרים שצריך להניח הלולב מידו ולחזור וליטלו, לפי שלא עשה מעשה לקיחה.

ח. יש אומרים שטוב ונכון ליטול הלולב בתוך הסוכה, עם הקיצו משנתו, לפני תפילת שחרית, ואחר כך נוטלו בהלל בלי ברכה. ויש אומרים מכיון שקריאת שמע מצוה מהתורה, לפיכך תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. ועוד, מכיון שעיקר מצותו בשעת ההלל, לפיכך יש לברך על הלולב רק אחר שחרית בעת אמירת ההלל. [הגו"א].

ט. מותר ליטול ארבעת המינים אף קודם ברכות התורה, שמותר לעשות מעשה מצוה קודם ברכות התורה. ויש מי שאומר שאין לעשות מצוה קודם שיברך ברכות התורה.

י. מי שלא השיג לולב בימי סוכות והגיע לידו בבין השמשות דידן, יש לו ליטול הלולב ולברך עליו, וינענע בו כדין. ואף בחול המועד הדין כן.

יא. אסור לאכול קודם נטילת הלולב. וטעימה של פירות וכדומה, מן הדין מותר, וטוב להחמיר, אבל לאדם חלש יש להורות להקל.

 

 

 

 

יב. כשחל יום טוב ראשון בשבת, מותר לטלטל האתרוג, שהרי ראוי לברך עליו ברכת הנותן ריח טוב בפירות, הואיל ובשבת אינו ראוי לצאת בו ידי חובה. אבל בשאר ימים של חול המועד, אין להריח באתרוג, בין בשעת נטילתו לצאת בו ידי חובה, בין באמצע היום כשנוטלו בשביל להריח, מפני הספק שיש אם לברך עליו. (ילקו"י שבת כרך ב’ עמוד תפז)

יג. הדס של מצוה אסור להריח בו, לפי שעיקרו לא לריח והוקצה למצותו, ודמי לעצי סוכה. ואותן המברכים ברכת הריח בעת שנוטלים את ד’ המינים, מנהג שטות הוא.

יד. אתרוגי מצוה העומדים לסחורה, דינם כמוקצה מחמת חסרון כיס, ואסור לטלטלם בשבת. וכן לולב אסור לטלטלו בשבת, אפילו לצורך גופו ומקומו, שהרי אין עליו תורת כלי כלל.

 

 

 

 

טו. מותר לאשה לטלטל את הלולב וארבעת המינים ביום טוב, ואינו חשיב כמוקצה, דמתוך שמותר בטלטול לאנשים לצאת ידי חובה, מותר גם לנשים.

טז. לפיכך מקבלת אשה הלולב מיד בנה או מיד בעלה ומחזירתו למים, ביום טוב. ומותר לה להוסיף עליו מים אם צריך, אבל לא תחליף המים. ובחול המועד מצוה להחליפם כדי שישאר לח והדור.

 

 

 

 

יז. מי שאין לו לולב, אלא במרחק של י"ב מיל, מותר לו לשלוח גוי ביום טוב, כדי להביאו אפילו חוץ לי"ב מיל, כשהגוי חוזר (ומביאו לו) בו ביום.

יח. אבל אם רוצה לשלוח הגוי ביום טוב כדי שיביא לו הלולב לצורך מחר, שנטילת לולב שבו מדרבנן, אסור לשולחו ביום טוב להביא לו הלולב דרך איסור תורה, כגון דרך רשות הרבים דאורייתא, וכדומה.

 

 

 

 

יט. המדקדק לצאת ידי חובת מצות אתרוג כהלכתה, ובהידור, ויש לפניו אתרוג שאינו מורכב, אך אין האתרוג מהודר, ואתרוג אחר שהוא מורכב, אך מהודר, ורוצה לקיים גם מצות ההידור באתרוג המורכב, וגם מצות אתרוג, באתרוג שאינו מורכב, יכול ליטול הלולב עם האתרוג המורכב והמהודר לפני שיברך על הלולב ויתכוין בדעתו שלא לצאת ידי חובת ארבעת המינים אלא לאחר הברכה, ובסיום ברכתו יניח האתרוג המורכב ויטול מיד האתרוג שאינו מורכב, וינענע בו, ואחר כך ישוב לנענע באתרוג המורכב. ובאופן כזה אין הפסק במעשה כל שהוא, בין הברכה לקיום המצוה, כי האתרוג המורכב היה כבר בידו לפני הברכה וסילוקו מיד לשם נטילת האתרוג שאינו מורכב הוי לצורך מצוה, יש לומר דלא חשיב הפסק. ומכל מקום לא אריך למיעבד הכי לכתחילה, שהרי כל זה אינו אלא להידור מצוה בעלמא, ויוצא שכרו בהפסדו, מחשש הפסק, לפיכך שב ואל תעשה עדיף, אלא יטול האתרוג שאינו מורכב אף שאינו מהודר, ורק אחר כך ינענע את האתרוג המורכב. (יבי"א ה/ד סק"ה)