ניפגש בבאר
ישבתי על הגדר שליד הבאר והתפללתי. השלכתי את כל יהבי על הבורא ובטחתי בו שהוא ידאג לחבר אותי לחצי השני שלי. כי אולי גם לי זה יקרה וניפגש בבאר?
עמדתי שם והסתכלתי על הפתח המעוגל שהיה באדמה. שלט מטאלי שעמד לידו צד את עיניי – "באר ביטחון", ממש בהמשך המדרגות המובילות למערכת המכפלה שבחברון, המקום בו האבות והאימהות הקדושים שלנו קבורים. הוא סיקרן והדהים אותי ביחד מהרגע הראשון שראיתי אותו, את השלט הירוק עם האותיות הלבנות בעברית שמסביבו היו שתילי ורדים ופרחים צבעוניים. האמת, הפתח עשוי הברזל הריק עם הגינה הקטנה והמטופחת מסביב לא נראה כזה מושך ויפה, אבל הוא היה ממש מחוץ לאחד המקומות הקדושים עלי אדמות. בטח מדובר בכמה סודות רוחניים שעדיין לא הבנתי.
עם השנים, בכל פעם שהגעתי לבקר בישראל נסעתי למערכת המכפלה והייתי מסתכלת על השלט ועל הבור. פעם אחת, עלתה בי מחשבה. דמיינתי לעצמי שזו באר הביטחון הפרטית שלי, וזה די עודד אותי להאמין שבורא עולם מדריך את חיי בכל צעד ושעל, אפילו כשזה הרגיש ששום דבר לא קורה ואני לא מתקדמת לשום מקום: עדיין רווקה, עדיין בארץ ניכר – ארצות הברית, וכל תחומי תקועים.
באותה תקופה קראתי את ספרה של הרבנית שרה יוסף – במחשבה תחילה, ותרגלתי את הדמיון. באחת הפעמים ראיתי את עצמי עם שמלה יפה רוקדת בחתונה בארץ ישראל. לא הפסקתי להודות לו על הדמיון המפותח שהוא נתן לי, וניסיתי למלא את הראש שלי במחשבות חיוביות ובתקוות טובות לעתיד מקסים, כמו זו שעלתה בדמיוני.
בינתיים, עלה בראשי גם רעיון מאוד נאיבי. יש מי שיאמר שזה היה אפילו מתוך ייאוש, אבל מה לעשות שכבר כמעט נשקתי לגיל ארבעים ועדיין לא צעדתי לחופה עם בחיר ליבי?!… בכל אופן, באותו יום התבוננתי על שמי – רבקה רחל – שמות של שתי האימהות ששתיהן מצאו את בחיר ליבן ליד הבאר במזרח התיכון, גם אם לא מדובר בארץ ישראל. בטח לא בארצות הברית. ולא שרציתי למצוא את הבאר המקורית של יעקב ואליעזר עבד אברהם בפדן ארם (סוריה של היום), אבל חשבתי לעצמי, אולי אמצא באר בארץ ישראל?… רגע, באר הביטחון שבמערת המכפלה, במקום בו רבקה אימנו קבורה!'
מאמרים נוספים בנושא:
זה היה בחול המועד פסח, אז נסעתי שוב לחברון. זה זמן שמגיעים לשם יהודים רבים והמקום פתוח לתפילה. ישבתי על הגדר שליד הבאר והתפללתי. השלכתי את כל יהבי על הבורא ובטחתי בו שהוא ידאג לחבר אותי לחצי השני שלי, זה שהועיד לי משמים ארבעים יום לפי יצירתי.
טוב, זה לא קרה באותו רגע וגם לא באותו יום. אבל משהו אחר קרה.
במבט לאחור, לא כל כך רחוק, משהו קרה אומנם לא כמו שציפיתי, ורק אחרי שנישאנו, חודשיים מאותה תפילה ליד הבאר, האסימון נפל במלוא עוצמתו. בהתחלה חשבתי שאפגוש אותו שם, אבל המפגש איתו היה בעצם יומיים לפני שהגעתי לחברון. כמובן שלא ידעתי שזה הוא ואפילו לא החלפנו מילה, זה היה בבית של חברים משותפים, לא משהו מתוכנן ובטח לא מפגש של שידוך. 'רק' היינו שם. אבל התפילה המתוקה, הפשוטה והתמימה הזו הוציאה את כל התכנון השמימי לפועל, את ההכרות שהייתה יומיים קודם לכן. השגחה פרטית! צמד המילים שמלווה אותי מאז ועליה אכתוב לכם ביום אחר.
בינתיים, דברים רצו במהירות האור, ואחרי חודשיים מאותה תפילה צעדנו לחופה והקמנו בית מתוק ומקסים בישראל.
אבל חכו רגע, יש עוד משהו שאני חייבת לספר לכם.
מאז, העברית שלי עברה כמה שדרוגים טובים והבנתי שמה שהיה כתוב על אותו שלט ירוק קטן נהגה על ידי בצורה לא נכונה. אני קראתי – באר ביטחון, בעוד על השלט היה כתוב… בור ביטחון! ו' במקום א'… אות אחת עם הבדל של עולמות…
כשגיליתי את זה לא הפסקתי לצחוק.
והאמת, הסיפור הזה גורם לכל מי ששומע אותו לצחוק.
לא מזמן הצטרפתי לשתי חברות שנסעו למערת המכפלה. אחת, רבנית מחו"ל שהגיעה למערת המכפלה בפעם הראשונה בחייה. בדרך לשם, סיפרתי להן את סיפור מציאת החצי השני שלי ליד 'הבאר' ולא הפסקנו לצחוק.
כשאני נזכרת בשנות הרווקות המאוחרת שלי, בשידוכים הכושלים, כשעמדתי בצומת גוש עציון בבקרים הקרים כשגשם עז ירד ללא הפסקה וחיכיתי לאוטובוס שיסיע אותי לחברון, ליבי מתמלא בהכרת הטוב לבורא עולם שראה את הרצון העז שבליבי ונענה לתפילתי מעל לכל דמיון והציפיות שלי. ממש כך.
וככל שעבר הזמן, התחלתי להבין קצת את הסודות של אותה באר-בור ביטחון:
ראשית, בורא עולם כזה נפלא! העברית שלי כעולה חדשה ממש לא הפריעה לו, גם לא התמימות שלי. (כי אם כן, הייתי בצרות…)
דבר שני, למחשבות שלנו יש כוח. כן, הן עוצמתיות הרבה יותר ממה שאנחנו מתארים לעצמנו.
דבר שלישי, הקב"ה יודע איך לקחת את המחשבות והרצונות שלנו ולהוביל אותנו ביחד איתם בדרך הנכונה, הרבה יותר ממה שאנחנו מתארים לעצמנו ומאיך שהיינו מובילים את עצמנו.
המודעות הזו נותנת לי כל כך הרבה כוח ונחמה בזמנים קשים, כשאתגרי החיים מתגלגלים להם לתוך מסלול חיי, ולו רק כדי שנבין כי למרות הרגעים הקשים שאנחנו נתקלים בהם בדרך, הקב"ה מדריך את חיינו כל כך יפה ונעים. ולא רק, תהיו בטוחים וסמוכים שיש לו עוד דברים נפלאים לגלות לנו בהמשך הדרך.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור