נפילת הגרזן

גדלתי בארצות הברית. הייתי נער רזה אבל מאוד בריא. השרירים שלי היו במיטבם, עצמות חזקות ובלי שום טיפת שומן. שקט ואדיב, לא כזה שמחפש צרות, לא פותח חזיתות ולא מתערב בכאלה שנפתחו בין התלמידים בבית הספר או מחוצה לו, למרות שהייתי בנבחרת הסייף וכדורגל של בית הספר. בשנות לימודיי ביסודי למדתי בתלמוד תורה ולאחר מכן המשכתי בבית ספר ציבורי (פאבליק סקול) ואחר הצהריים המשכתי את לימודי היהדות שלי בישיבה.
 
באחר צהריים קיצי אחד חיכיתי בתחנת האוטובוס לאוטובוס שייקח אותי לישיבה. שני חברים שלי עמדו מולי, אני הסתכלתי על הרחוב. ליד התחנה היה גשר שהייתה עוברת עליו רכבת משא. בעוד חבריי ואני מדברים, רכבת משא חלפה על פנינו, הרעש שלה החריד את הסביבה ואי אפשר היה לשמוע כלום. באותו רגע ממש, החברים שלי צעקו צעקה גדולה, ואחד מהם, שחולה המופיליה, קפץ לאחור. השני, ברח הצידה. הדבר הבא שאני זוכר הוא שהתעוררתי כשאני על מיטה בבית החולים עם כאבי תופת בכל הגוף.
 
סיפרו לי שכמה בריונים קפצו עלי מאחור, הרביצו לי וברחו. עדי ראייה הזמינו אמבולנס וניידת משטרה. חלק מהעדים זיהו את התוקפים שהיו חלק מהמפלגה הנאצית בארצות הברית, שחלק היו 'הכוכבים' של קבוצת פוטבול מוכרת מבית הספר הקתולי.
 
מאמרים נוספים בנושא:
חלה לשבת ומחנה אימונים
חזקה, זה לא מילה!
יותר מהכל, אהבה
 
במשטרה נתנו לאבא שלי מספר סידורי של התאונה ואמרו לו להתקשר לתחנה בעוד שבועיים, כדי לברר מה נעשה עם החקירה.
 
בבית החולים שכבתי תקופה ארוכה עם שני שברים בגולגולת וכתף שבורה. קיבלתי מכות חזקות בבטן. נאלצתי לעבור שני ניתוחים, אחד להציל את חיי ומנזק בכליות שנגרם כתוצאה מהמכות, והשני כדי לטפל בכתף השבורה והמפורקת.
 
עברו שבועיים ואבא שלי התקשר לתחנת המשטרה כדי לברר מה קורה, הוא נתן את מספר האירוע, והמענה מהצד השני של הטלפון הימם אותו, "על איזה תקיפה אתה מדבר? זה דו"ח חניה". אבא הזדעזע. הוא הגיע בעצמו לתחנת המשטרה כדי לבדוק את העניינים מקרוב, ומה שהוא גילה הרתיח לו את הדם ממש. מישהו מחק את פרטי האירוע וכתב אירוע של דו"ח חניה עם התפתחות אלימה.
 
כנהג המתנדב בשירותי האמבולנס בעיר, היו לו קשרים טובים עם המשטרה ובעירייה. הוא גילה שמפקד התחנה הוא אבא של אחד הבחורים שתקפו אותי, והשינויים שנעשו בפרטי האירוע נועדו לכסות על המקרה המביש של בנו ולא לפגוע בשמו או בעתידו, אם יהיה לו רישום פלילי שיגרור אחריו צעדים לא קלים.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
שיעור בתחנת האוטובוס
דולרים, מיסטר!
ניצלתי מהאביר האפל
 
אבא היה עצבני והוא אמר לאמא שהוא הולך לדבר עם כמה חברים בעירייה "שיראו לו מה זה", אבל אמא, אישה שהגיעה ממשפחה של רבנים מפורסמת והייתה עם אמונה חזקה אמרה לו, "אל תעשה שום דבר. אם הם כאלה איומים תן לבורא עולם לטפול בהם. זכור היטב, זה מה שאנחנו לומדים מאבותינו ומדוד המלך ע"ה, "אך יש אלוקים שופטים בארץ" (תהלים נח, יב). הוא יכול לעשות את כל מה שהחברים שלך בעירייה לא יכולים לעשות!"
 
שישה חודשים עברו ומלחמת ויאטנם פרצה. אותם ארבעה בריונים נאצים התנדבו למרינס, וכמה חודשים לאחר מכן שלושה מהם "חזרו הביתה" בשקיות פלסטיק. המנהיג נשאר חי ואחרי כמה חודשים קיבל דרגה של רב סמל ראשון. זמן קצר לאחר מכן בכל כותרות העיתונים בעיר הופיעה הידיעה: בנו של המפקד גרוסקופף שוחרר עם אות קלון מהשירות! הוא עשה כמה דברים מאוד לא מוסריים ובגללם הודח מהמרינס בבושת פנים באמצע המלחמה. הכתבות ציינו בפירוש שהקריירה של אביו במשטרה הסתיימה ועוד דברים מביכים.
 
אחרי כמה חודשים אבי, שהיה מכונאי במפעל שוקולד, חזר הביתה עצבני. "לא תאמיני מי בא לעבוד אצלנו במפעל", סיפר לאמא.
 
"מי?"
 
"גרוסקוף הרשע, זה שניסה להרוג את הבן שלנו. עכשיו אני אסגור איתו חשבון כמו שצריך".
 
"לא, בשום פנים ואופן. בורא עולם, השופט הכל יכול, הוא יסגור את כל מה שצריך לסגור איתו כמו שרק הוא יודע, כמו שהוא סגר עם השלושה האחרים. חכה ותראה", אמרה אמא בביטחון העצום שלה.
 
אחרי כמה חודשים אבא חזר הביתה וסיפר לאמא את מה שקרה היום במפעל. "הייתי באחד מחדרי המכונות, את יודעת, אלה של השוקולד. וגרוסקופף החצוף הזה נכנס לחדר, ואחרי כמה שניות נחת עליו פטיש על הראש והרג אותו במקום. היינו המומים, אני והנוכחים בחדר, איך הפטיש הזה נפל עליו משום מקום…"
 
אמא לא התפלאה, היא ידעה שבורא עולם, שופט כל הארץ, מיצה איתו את הדין. "אף אחד מהחברים שלך לא היה ממצה את הדין עם חבורת הפושעים האלה שניסו להרוג את הבן שלנו כמו שבורא עולם עשה!"
 
גרזן הדין נפל בדיוק במקום בו היה צריך ליפול, כך יאבדו אויבך ישראל.