סדר הנחת תפילין (המשך ) , דיני תפילה אחת

  

א. אף שמן הדין היה ראוי לברך להניח תפילין מעומד, ככל ברכת המצוות, מכל מקום המנהג על פי הסוד לברך מיושב.

ב. בעת שכורך הרצועה על האצבע, טוב שיכרכנה כשהוא עומד.

ג. יש נוהגים לכסות את זרועם בטלית בשעת הנחת תפילין של יד, והוא על דרך הסוד. ויש שנתנו טעם לזה משום דכתיב והיה לך לאות על ידך, לך לאות ולא לאחרים לאות. אולם מן הדין אין צריך לכסות את התפילין של יד. והיכן שאפשר טוב לנהוג כדברי המקובלים.

ד. תפילין של ראש טוב שיהיו גלויים ונראים, שהרי נאמר: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך ויראו ממך" ובגמרא ביארו פסוק זה על תפילין של ראש. ולכן יזהר שלא לכסות תפילין של ראש לגמרי בטלית.

ה. מנהגינו לכרוך שבע כריכות שלימות על היד, ואחר כך מניחין תפילין של ראש. ואחר כך כורכים את הרצועה על האצבע וכו’. ואף שדעת מרן השולחן ערוך שמן הראוי להניח של ראש קודם שיכרוך הרצועה סביב זרועו, שהרי ברכת להניח תפילין באה לפטור גם את התפילין של ראש, וצריך להסמיך הנחת תפילין של ראש להנחת תפילין של יד, מכל מקום כבר פשט המנהג בכל המקומות לכרוך הרצועה של זרועו, ואחר כך מניחים של ראש, כי גם הכריכות הללו הם מכלל המצווה. ועוד, שאין הקשר יציב בלעדיהן, והכריכות הן השלמת המצווה. ורק אם על ידי זה שיכרוך יפסיד עניית קדיש וקדושה, יש להעדיף ענייתם מכריכת ז’ כריכות.

ו. המנהג הוא שתהיה רצועת התפילין של יד נכרכת כלפי חוץ, וכורך שבע כריכות שלימות מלבד הכריכה הראשונה, ואין הכריכה הראשונה נחשבת בכלל הכריכות, מפני שאינה שלימה. ויש מהאשכנזים שנוהגים לכרוך רצועת התפלין של יד כלפי גופו, מחוץ ליד, אל היד, ומחשיבים גם את הכריכה הראשונה בכלל שבע הכריכות.

ז. יש נוהגים לכרוך את הרצועה סביב הבית, על התיתורא, ולהדק את היו"ד של התפילין לבית, ויש שכורכים על הקיבורת שלוש כריכות בצורת שי"ן, ויש שלא נהגו בכל זה, אלא מיד אחר ברכת להניח תפילין והידוק הקשר, מעבירין את הרצועה למטה מן המרפק, וכורכים על הזרוע.

ח. אחר שסיים לכרוך על הזרוע, מעביר הרצועה בין האצבעות, ומניח תפילין של ראש, ומעביר את הרצועות על כתפיו משני הצדדים, אחת מימין ואחת משמאל, ואחר כך כורך שלוש כריכות על אצבע צרדה, שהיא האצבע האמצעית. וכורך תחילה כריכה אחת על הפרק האמצעית של האצבע, ואחר כך כורך שתי כריכות על הפרק התחתון, ולאחר כך מעביר הרצועה בין צרדה לאצבע, ומעביר על גב היד, וכורך על כף ידו. ויש נוהגים שמיד אחר הכריכות על האצבע מחזירים הרצועה על גב היד וכורכים על כף היד. ואינם מעבירים הרצועה פעמיים בין האצבעות, אלא פעם אחת באופן שיראה כאות ד’. וכל אחד יעשה כמנהגו. ויש נוהגים לומר וארשתיך לי וגו’.

ט. צריך שיהיה השחור שברצועות לצד חוץ. ויזהר של יתהפכו, בין בשל יד ובין בשל ראש. וכל זה ברצועה המקיפה את הראש ואת הקיבורת, אבל מה שמשלשל הרצועות של ראש, וכן מה שכורך בשל יד, אין להקפיד בזה אם נתהפכו. ומכל מקום ראוי להזהר לכתחילה גם בזה, משום נוי מצווה, ולכן יש נוהגים לתחוב את הרצועות של ראש לתוך החגורה, או באבנט, שלא יתהפכו הרצועות ויקיים בעצמו זה אלי ואנווהו. אך אין בזה חיוב מעיקר הדין.

י. ישלשל הרצועות של תפילין של ראש שיהיו תלויים לפניו, ויגיעו עד הטבור או למעלה ממנו מעט.

יא. בשעת הברכה וההנחה של תפילין של יד, יש לדקדק להסיר הקופסא שעל התפילין, באופן שתהיה התפילה מגולה, שמשום כבוד המצווה וחיבתה בוודאי שצריך שגם התפילה של יד תהיה כמו שהיא במתכונתה בלי שום כיסוי, ורק אחרי הנחת התפילין יש לסמוך להקל בהנחת הכיסוי כדי שלא יתקלקל הריבוע של התפילה מפני דוחק השרוול שעליה.

יב. המברך על התפילין והניחן, ואחר כך מצא תפילין אחרות מהודרות יותר, ורוצה להחליף התפילין שעליו בתפילין המהודרות, אינו צריך לחזור ולברך על האחרות, ואף על פי שהמחליף טליתו דעת רבים שצריך לברך על הטלית האחרת, מכל מקום יש לחלק בזה בין טלית לתפילין.

יג. אולם אם נפסקה הרצועה בעת שהניח התפילין, והוכרח לחליפן בתפילין אחרות, שעדיין לא חלה הברכה שבירך על התפילין הראשונות, צריך לחזור ולברך שנית.

יד. אם מניח תפילין כמה פעמים ביום, צריך לברך עליהם בכל פעם, ואם חלץ התפילין כדי להכנס לבית הכסא, וחוזר ללובשן, חוזר ומברך עליהם. ואף שיש חולקים בזה, מכל מקום איכא ספק ספיקא, ובמקום מצווה דאורייתא סמכינן שפיר על ספק ספיקא לברך.

טו. אם נשמטו התפילין ממקומם בשעת התפילה, והחזירם למקומם, אין צריך לחזור ולברך, שהרי מן הסתם אין אדם מסיח דעתו מהתפילין בשעת התפילה, והדבר נחשב כמי שחולץ התפילין על דעת לחזור וללובשן, שאינו מברך.

טז. יש אומרים שצריך שהתפילין יהיו שלו, שהרי נאמר בפסוק, מעל הארץ הטובה אשר ה’ נותן "לכם" וסמיך ליה וקשרתם אותם. אולם לדינא אין צריך שיהיו התפילין שלו, ולכולי עלמא אם קנה תפילין ועדיין לא שילם עליהם, יכול להניחן ולברך עליהם.

יז. וכן השואל תפילין מחבירו ומניחן, מברך עליהם. אבל אין לברך על תפילין גזולין.

יח. נתן תפילין לחבירו במתנה על מנת להחזיר, ואמר לו יהא שלך רק לצאת בהם ידי חובה ולא יותר, לכולי עלמא מברך עליהם, אפילו לסברת האומרים דבעי בתפילין לכם.

יט. גוי שמצא תפילין של ישראל, והביאם לישראל, יש מי שאומר שיכול הישראל להניחן בברכה, ואין לחוש שמא הגוי החליף את הפרשיות בדברים אחרים.

 

 

כ. תפילין של יד ותפילין של ראש שתי מצוות נפרדות הן, וכל אחת מצווה בפני עצמה היא.