סדר התפילות בתשעה באב

 

 

א. נוהגים שלא לומר קדיש תתקבל בליל תשעה באב, שאינו דומה לאבל האומר תתקבל. אבל ביום נוהגים לאמרו בהרבה בתי כנסת. (יבי"א ד/לב סק"ו חיו"ד)

ב. בשחרית תשעה באב לא יברך ברכת "שעשה לי כל צרכי" בברכות השחר, מפני שהוא אסור בנעילת הסנדל, אך המברך יש לו על מה שיסמוך. ועל כל פנים אם שכח ובירך ברכה זו, לא חשיבא ברכה לבטלה. (יבי"א ה/כה סקט"ו. יחו"ד ו’ עמ’ קצה. ילקו"י א/נא)

ג. יש נוהגים לומר שירת האזינו במקום שירת הים, וכבר נזכר מנהג זה בראשונים, אבל אנו נוהגים כהרמ"א לומר שירת הים. וכן הכהנים נושאים כפיהם בשחרית ובמנחה. ואומרים סדר קדושה כרגיל נקדישך ונעריצך וכו’. (ילקו"י ה/תקפד)

ד. קוראים בתורה שלושה אנשים בפרשת כי תוליד בנים, והשלישי הוא המפטיר. והמנהג להפטיר בתשעה באב גם בשחרית וגם במנחה, (הערות מרן אאמו"ר בספר נהר מצרים)

ה. חולה שאוכל בתשעה באב, יש אומרים שעולה לספר תורה בין במנחה ובין בשחרית, ויש חולקים, והעושים כדעה הראשונה יש להם על מה לסמוך, ובפרט בשחרית.

ו. המחזיק לעלות לספר תורה מידי שנה בתשעה באב בשחרית, ולהפטיר בהפטרת תשעה באב, ואירעו אבל, והוא בתוך שבעה, אין לו לעלות לספר תורה, כיון שהאבל אסור בדברי תורה, ואין קריאת ספר תורה של תשעה באב נחשבת בכלל דברים הרעים שהאבל מותר בהם. (יבי"א ז/נ)

ז. אין אומרים קדיש אחר קריאת התורה אלא לאחר סיום ההפטרה, וכן מנהג ירושלים. וכן במנחה לא יאמר השלישי קדיש בין קריאת התורה להפטרה, אלא אחר ההפטרה מחזירים הספר תורה למקומו, ואומרים תיכון תפילתי וחצי קדיש. (ילקו"י ה/קיא)

ח. אחר ההפטרה בשחרית אומרים אשרי ובא לציון, ומדלגין ואני זאת בריתי וכו’ עד ואתה קדוש, ומסיימים התפילה עם הקדישים כנהוג, ואח"כ קוראים איכה וקינות. (ילקו"י ה/תקפה)

ט. אם יש בסוף הקינה פסוקי נחמה צריך לדלגם, אך ש"צ שאומרם אין גוערים בו. (שם)

י. אין אומרים וידוי ונפילת אפיים בתשעה באב.

יא. אם יש מילה בתשעה באב, יש אומרים שנכון לאחרה עד אחר חצות, דקודם שש שעות עדיין שעת אבילות.

יב. כשחל מילה בתשעה באב, יש לברך על הכוס ולהטעימו לתינוק הקרוב לחינוך כבן שש שנים, שמבין ויודע למי מברכים, ואין שום איסור בזה אפילו אם אינו צריך לשתות באותה שעה. אך אסור לעשות המציצה בתשעה באב וביום הכפורים ביין ושאר משקים, אלא מציצה בפה בלבו.

יג. במנחה יושבים על ספסלים כמו בשאר ימות השנה.

יד. המנהג שהג’ העולים שקראו בשחרית, הם העולים לקריאת התורה במנחה. (שם)

טו. נוהגים שלא להכין צרכי סעודה למוצאי תשעה באב עד אחר חצות. (ש"ע)

טז. החוטא בעבירות החמורות שהתיקון שלהם הוא על ידי תעניות, ואם יתענה יבטל מלימודו עדיף יותר שלא יתענה, ויתחזק יותר בעסק התורה. (יבי"א א/יד חיו"ד. ב/כח סקי"ב)

יז. ממידת חסידות להתענות ביום שמת בו תלמיד חכם, כשאינו גורם לו לביטול תורה. וטוב יותר שיעשה תענית דיבור, ותענית שובבי"ם אם אין עשרה מתענים לכולי עלמא לא יקראו בויחל. ואם חל בשני וחמישי יקרא בשחרית בפרשת השבוע. ואם יש י’ מתענים, במקום שנהגו לקרוא ויחל יש להם ע"מ לסמוך. (הערות אאמו"ר בנהר מצרים)

יח. ספר תורה שנפל לארץ, הקהל הרואים בנפילת הספר תורה חייבים להתענות, אולם אין זה מן הדין, ולכן יש להקל בזה לתשושי כח, ולתלמידי חכמים ולמלמדי תינוקות, ולפועלים ולשכירים שלא יוכלו לעשות מלאכתם כהוגן, שיש בזה חשש גזל, שממעטים ממלאכת בעל הבית. ולפיכך יתנו פדיון התענית לצדקה, ומה טוב שקהל בית הכנסת שאירע בו כן, יתאספו כולם בבית הכנסת, וינהגו תענית דיבור, וילמדו שם במשך כל היום, וזה הרבה יותר חשוב מתענית, שאין העיקר לסגף את עצמו בתעניות, אלא ברסן פיו ותאוותיו. (שו"ת יביע אומר חלק ב’ חלק אורח חיים סימן כח. וחלק א’ חלק יורה דעה סימן יד)

יט. צום עשרה בטבת שחל להיות בערב שבת, צריך להתענות ולהשלים הצום, עד צאת הכוכבים, כרבע שעה אחר השקיעה. ואף אם הקהל התפללו ערבית של ליל שבת מבעוד יום, יש להם להמתין מלקדש עד אחר צאת הכוכבים. (שו"ת יביע אומר ח"ד סי’ לא.. ויחו"ד א/פ)

כ. יום ט"ו באב הוא כיום טוב, ואין אומרים בו וידוי ונפילת אפיים. וצריך להוסיף בעסק התורה בלילה, כי הלילות מאריכים והולכים, ובזכות התורה נזכה לגאולה שלמה אמן.