סוד הקטנות – פרשת מטות מסעי
פרשת מסעי (מטות מסעי) - כידוע בדברי רבינו הקדוש, שאמר שכמה צדיקים ניסו להגיע לארץ ישראל ולא הגיעו משום שלא ידעו את סוד הקטנות לפני הגדלות, כלומר – לפני שמגיעים לארץ ישראל וזוכים...
פרשת מסעי
"אלה מסעי בני ישראל"
רבינו הקדוש כותב (ליקו"מ תורה מ’):
"אלה מסעי בני ישראל" בשביל שחטאו "באלה אלקיך ישראל" בשביל זה יסעו בני ישראל. נמצא, כי כל הנסיעות של האדם הן בגלל קלקול האמונה, היינו בחינת עבודת אלילים, כי אם היה מאמין באמונה שלימה שיכול הקב"ה להזמין לו כל צרכו, לא היה נוסע שום נסיעה. נמצא, כי הנסיעה היא קלקול אמונה בבחינת עבודת אלילים". עד כאן לשונו.
בני ישראל היו צריכים להיכנס מיד לארץ ישראל, אולם מכיון שחטאו היו צריכים להטלטל ארבעים שנה במדבר.
כך הוא הדבר אצל כל אדם בפרטיות, שכלליות הקדושה נקראת ארץ ישראל כמובא בליקוטי מוהר"ן (רל"ד) וזה לשונו: "ולזכות לזה שיוכל להדמות אליו יתברך…על ידי השגחה, היינו שיצא מטבעיות, שזה בחינת כלליות הקדושה, וזה זוכין על ידי ארץ ישראל, כי ארץ ישראל הוא כלליות הקדושה שבכל הקדושות, כי שם כל העשר קדושות, ועל כן נאמר בארץ ישראל: "תמיד עיני ה’ אלקיך בה" (דברים יא)". עד כאן לשונו.
לכן, כדי לבוא לארץ ישראל, שהיא כלליות הקדושה, יש מניעות ועיכובים רבים, משום שבדרך בא עמלק – "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשולים אחריך", כי להגיע לארץ ישראל זה לא דבר פשוט כלל, כידוע בדברי רבינו הקדוש, שאמר שכמה צדיקים ניסו להגיע לארץ ישראל ולא הגיעו משום שלא ידעו את סוד הקטנות לפני הגדלות, כלומר – לפני שמגיעים לארץ ישראל וזוכים לארץ ישראל, שהיא כלליות הקדושה, עוברים "קטנות".
לכן אצל כל אחד יש לו מסעות לפי חוזק האמונה. ומובא בספר הקדוש "דגל מחנה אפרים", שלכל אדם ואדם יש מ"ב מסעות עד שזוכה להגיע לכלליות הקדושה.
לכן כאשר אדם מתחזק באמונה, אזי זוכה מהר לבחינת כלליות הקדושה, שהיא ארץ ישראל, שהיא בחינת אריכות אפיים וסבלנות. ואף על פי שעובר על כל אחד "הקטנות" הנ"ל, יכול לחזק את עצמו שהוא על כל פנים בדרך לארץ ישראל, ועל זה אמר רבינו הקדוש (ליקו"מ ח"ב, ע"א), שהדרך לארץ ישראל נמשכת מן המאמר הסתום, ששם הכל סתום ולא רואים כלום, ואדרבא, נדמה לאדם שהכל חשוך, אך באמת אם יאריך אפו וימתין בסבלנות יזכה להגיע לכלליות הקדושה.
כאשר אין מגיעים במהירות לכלליות הקדושה, זה מפני החטאים שמעכבים אותנו, אם של הפרט או של הכלל, כפי שהסברנו לעיל – שהמסעות לארץ ישראל לכלליות הקדושה והמניעות נעשים מקלקול האמונה.
לכן בימי בין המצרים שנופלים עתה, צריכים להתחזק באמונה ולדעת שהכל מאיתו יתברך, וככל שאדם יחזיק עצמו באמונה חזק מאוד, אזי יצטרך פחות נסיעות לעצמו, רק כל נסיעותיו יהיו לקרב לבבות ישראל לאביהם שבשמים, כי כל עוד חלק מאחינו רחוקים מן התורה והמצוות לכן צריכים לעסוק ב"אלה מסעי בני ישראל".
על ידי מסעות אלה מקבצים נפשות רבות ומקרבים לבבות ישראל לאביהם שבשמים, כפי שאנו רואים בדורנו האחרון את ההתקרבות הנפלאה והרצון והחשק של רבים מאחינו בני ישראל להתקרב לאביהם שבשמים, ולכן צריך לנסוע ולדבר עם אותם הרוצים לשמוע, וכפי שכתוב ב"חיי מוהר"ן (תקמ"ג) וזה לשונו: "וגם היה רצונו שיסעו נסיעות בשביל זה כדי לדבר עם בני אדם. דהיינו, כדי לקרב נפשות לה’ יתברך".
יהי רצון שנזכה שכל מסעותינו יהיו לשם שמים ונזכה במהרה לירש את ארץ ישראל, שהיא כלליות הקדושה, במהרה עם כל אחינו בני ישראל, בגאולה השלימה במהרה בימינו, אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור