סולמות ונחשים

שוב אני זורקת את הקובייה
ולוקחת סיכון, מתפללת ומייחלת
למספר גבוה, לעזרה של אבא
בשמים שאתקדם מהר, שאעלה
עוד שלב בסולם.
 
 
רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע אומר, שמכל דבר ניתן ללמוד דרך בעבודת השם.
 
התזכורת המדהימה הזו עלתה במוחי כשישבתי לשחק עם ילדיי במשחק הכל כך מוכר – סולמות ונחשים.               
                           
מטילים את הקובייה וצועדים על הלוח. מספר הצעדים הוא לפי מספר הנקודות שמורה הקובייה. בכל נקודת עצירה – או שנשארים במקום או שעולים בסולם, או שמחליקים על גבי הנחש וחוזרים אחורה מספר צעדים, ולא פעם אפילו עד לנקודת ההתחלה!
 
המטרה ברורה: להגיע לפסגה! לנקודת הסיום שהיא משבצת האחרונה.
 
בעודי מתרכזת במשחק, מתרגשת מכל קפיצה בסולם ומתאכזבת מכל נסיגה על הלוח, מהדהדת בתוכי ההבנה שהחיים הם כמו המשחק סולמות ונחשים. כל עוד אנחנו חיים אנחנו בתזוזה. לפעמים התזוזה מורגשת ולפעמים לא. לפעמים אני נרגשת מעוד התקדמות, מעוד שלב, קפיצה ועליה, וכל הזמן מבקשת ומתפללת שהכל יהיה לטובה ולברכה.
 
וכמו שבכל משחק יש חוקים וכללים ברורים, יש גם לנו בחיים האמיתיים חוקים וכללים על פיהם אנו פועלים – התורה, תורת חיים ומצוות. יש שכר לכל פעולה, יש תגמול לכל עשייה, יש תוצאה לכל דבר.
 
אני צועדת ממשבצת למשבצת, עולה מדרגה לדרגה, בונה עוד קומה. ואז, בסיבוב, לפעמים יש ירידה תלולה. ברגע הראשון אני נשאבת חזרה, מרגישה חלולה, מה, עוד פעם להתחיל הכל מההתחלה?!? כל מה שעמלתי עליו רבות פשוט נגמר? אבל כמו חיילת מסורה וחדורה באמונה אני ממשיכה הלאה, יודעת שהכל מתוכנן מלמעלה, הכל מאת השם יתברך, פשוט צריך לקום ולהמשיך הלאה.
 
ולא, אני לא מפסידה במשחק!           
                                                                                 
שוב אני זורקת את הקובייה ולוקחת סיכון, מתפללת ומייחלת למספר גבוה, לעזרה של אבא בשמים שאתקדם מהר. מבקשת כוח, לא מרפה וממשיכה לצעוד מלאת חיות ועם רצון גדול עוד יותר.
 
גם כאני עוצרת בין המהלכים ומחכה לתורי, אני בינתיים חושבת, מתכננת, מצפה להתקדמות, ממתינה בסבלנות, מפנה מקום לחבר בכבוד, לומדת לתת מקום לעוד נשמות.  
    
למרות שאני עסוקה והדבר שהכי שחשוב לי באותם רגעים הוא ההצלחה במשימה, בהתקדמות האישית שלי, אני נזהרת שזה לא יהיה על חשבון האחר, לא לפגוע, לא לדרוך, לא להקטין ובטח שלא למעוך כדי  להגיע רחוק וגבוה יותר. נכון, צריך לפעול, צריך לבנות ולהוסיף, כי בחיים כמו שכולנו יודעים אי אפשר לדרוך במקום. וגם אם נראה לנו לפעמים שאנחנו עוצרים, שכביכול יש מניעה ועיכוב אנחנו צריכים להבין שיש כאן מסר עבורנו, ולשאול: מה זה אומר? מה השם רוצה ממני?
 
רוב הסיכוי, שהוא בוחן עד כמה אני ממתינה ומצפה לישועה, עד כמה אני מאמינה, עד כמה אני נאמנה לו. עד כמה אני יודעת להפסיד בכבוד, והאם אני מסוגלת לחיות ולהיבנות גם כשלא הכל ורוד. גם כשלא הכל טוב, יפה ונוח.
 
האם אני מאמינה שהכל ממנו – גם הטוב יותר והטוב פחות? האם אוכל להשתלב?  האם ארגיש קרבת אלוקים בלב?
 
צריך להיות מחוברים ומקושרים גם כשלא הכל צוחק בפנים, גם כשהאמת כואבת וגם כשהחיים מראים אכזבות ושקרים.
 
כי בחיים כמו בחיים, יש עליות ויש גם ירידות זמניות. יש בורות ויש מישור. וכמו במשחק, אני אומנם יודעת איך זה מתחיל אבל לא איך זה ייגמר, כי כל הזמן יש הפתעות בדרך. ופעם אני ראשונה, מובילה ומנצחת, ופעם אני מאחור, רודפת ומתמודדת, אבל תמיד עם הפנים קדימה, לעתיד. לא מתייאשת, רוצה עוד, מבקשת, ותפילה תמיד לוחשת. וכן, אם צריך אז גם דורשת.
 
אך שלא כמו במשחק, בו יש מנצח אחד, בחיים האמיתיים כולם מנצחים! את כולם בורא עולם מתגמל ונותן שכר על ההווה על העבר, על כברת הדרך, על המאמץ, על ההשקעה והתמדה, על הזיעה והעמידה האיתנה מול כל האתגרים, על עשייה מתוך שמחה וטוב לבב, על מסירות ותעוזה.
 
זה הכוח של ההתחלה החדשה, הכוח של מילים שמהדהדות כל הזמן בראש: לא להתייאש לעולם,! תמיד להמשיך הלאה, עם הפנים לעתיד מתוק ויפה, עם רצון לבנות ולהתרחב. ויהי רצון שרק נזכה לזה, אמן.