עושה לי כנפיים

לפני כמה ימים אמרה לי חברה משפט חזק שגרם לי להרהר בו רבות. דברנו על הדת היהודית, המצוות וההלכה, לעומת החיים ללא אמונה ומסגרת. היינו בבית ספר חילוני ובחנו שם את הילדים ואת ההתנהגות הרווחת, ואז היא הפליאה לסכם במשפט אחד את מה שהרגשתי שנים ולא ידעתי להגיד: "שרון" היא אמרה "היום היהדות היא לא רק דת, היא בריאות הנפש".

באותו רגע נזכרתי מדוע לכתחילה חזרתי בתשובה. כמובן, שנקודת ההתחלה הייתה ההכרה שיש בורא לעולם, אלוקי היהודים, הקדוש-ברוך-הוא. אך מההבנה הזאת ועד שינוי החיים שלי ולקיחת עול מצוות, נוצר פער שהיה לי קשה לגשר עליו בבת אחת.

מאמרים נוספים בנושא:

יהדות? השתגעתם?!

ים של יהדות

יהדות על רגל אחת

בסופו של דבר, כשהבנתי שהתורה היא סם חיים ושההליכה בדרך זו תרים ותגדל אותי כאדם, כאישה, כרעיה, כאמא וכבת, קיבלתי את הכל באהבה ובשמחה כשאני "מוותרת" על החופש החילוני, כביכול, למען היותי חופשיה באמת כעובדת השם.

פעמים רבות בשיחות עם דתיים מבית, אני מגלה שקשה להם להכיל את העובדה שזנחתי את אורח חיי הקודם, נטול המטלות והמסגרת המגבילה, לטובת העול של תרי"ג מצוות. אומנם עובדה זו מאוד מחזקת אותם, במיוחד לאור העובדה שהייתי כביכול מפורסמת והיה לי כל מה שאדם ממוצע במאה העשרים ואחת יכול לחלום עליו, אך בכל זאת, מסקרן אותם לדעת מדוע ויתרתי על כל זה לטובת חיים בדרך התורה, חיים שהם כבר התרגלו אליהם ולפעמים הטעם לכך כבר נשכח.

ובכן, חלק גדול מאוד מהקרדיט מגיע לצדיק רבי נחמן מברסלב, שבזכות עצותיו ותורותיו זכיתי לתורת חיים, תורה של לב, המלבה את השמחה ואת הטוב שבי. עצותיו עוזרות לי לקלף את הקליפות של השקרים והבלי העולם הזה, ולהתקרב לנקודת האמת. בזכותו אני זוכה לעיתים להרגיש את נוכחות הבורא בחיי, והתחושה הזאת מרגשת ומחזקת אותי בכל פעם מחדש. זה ממש מעין גאולה פרטית, כמו לגעת לרגע בעולם הבא.

רבי נחמן לימד אותי ליצור מערכת יחסים חיה ונושמת עם הבורא. לדבר איתו, להישען עליו, להרפות ולתת לו מקום להיכנס ולהשלים את מה שאין ביכולתי לעשות. טיפוח המערכת הזו – בזכות השבת, החגים, הנגיעה המתמדת במהות של הדברים והניסיון לא להפוך את הדרך לאוטומטית וחסרת כוונה – מרווה את נשמתי הצמאה, ולאט לאט, מגלים לי עוד טפח ממנה. התהליך והליטוף המתמיד של רבינו המחזק את הטוב, לא מתייאש מהנפילות, והמאפשר לי לצעוד בקצב שלי ולעשות הבחנות בין דמיונות שווא לבין האמת לאמיתה, מרפאים אותי. ממש כך. נותנים לי את הכלים להתמודד עם המציאות כשהיא מחליטה להתנהג הפוך ממה שביקשתי ממנה.

לעיתים, כשאני נתקלת בחיים הקודמים שלי, בעיקר בבועת חיי הזוהר המנופחת והחגיגית, אני ניגשת אליה בזהירות מרבית פן ייפגע המקום העדין בו אני אוחזת ובטעות אפול להאמין לשקר הנוצץ והמשכנע שסביבי. שנים התרחקתי ועכשיו אני מעיזה לגעת בו שוב, אך ממקום אחר לגמרי, כשאני מאמנת את עצמי לדבוק באמת ולא להאמין לאחיזת העיניים מסביב. זה ממש כמו להיות במופע קסמים, אתה מתפעל מהקוסם ומהקסם אך כל הזמן יודע שזה לא אמיתי.

אולי גם זה יעניין אתכם:

יהודי פשוט

היופי שבפשטות

יהודים פשוטים

מפת דרכים יהודית

מבחינתי, המצוות מחיות אותי. אני משתדלת לרדת למהות ולעומק של העשייה, ולא להצטער ולהלקות את עצמי כשפספסתי, שכחתי או התבלבלתי בדרך. אני לא צדיקה גדולה וגם לא עבריינית. יש בי אהבה לקדוש ברוך הוא, לזה הטוב והמיטב שאוהב אותי עד אין סוף.  

פעם אמרה לי חברה יוצרת, "ההלכה נותנת לי כנפיים". כביכול יש במשפט הזה סתירה. איך יכול להיות שבתוך המוגבלות שביצירה אפשר לעוף? כשחושבים על זה לעומק, דווקא המסגרת מאפשרת לך את החופש הכי גדול. הגבולות הברורים עוזרים לך למקד את עצמך, ומשם מגיעה ההשראה הכי גדולה.

זה כמו לכתוב שיר בחרוזים. עצם הצורך בחריזה מכוון מעצמו את המסר והכוונה, אפילו מבלי שהתכוונת לכך.

אני בהחלט מרגישה היום את העבודה שעשיתי בשנים שחלפו. אני גם יודעת שהדרך מתמשכת ועוד ארוכה, ותודה לא-ל, יש לאן לשאוף. אבל היום אני אדם שלם יותר, מכיל ומאפשר, ובעיקר, כזה שחי יחסית בשלום עם עצמו, עם הסביבה ועם הדרך שבחרתי.

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com