על צמרת העץ המשפחתי

יחוס, הוא דבר נפלא כשהוא בא ביחד עם מידות טובות של האבות הקדמונים המהוללים בעץ המשפחתי. אבל, ברגע שהעץ הזה הופך לכלי ניגוח, כלי ליוהרה והסתכלות על אנשים 'מלמעלה' בגלל שאין להם 'דם כחול', אז הייחוס הוא לא יותר מאשר איכס…
 
* * *
 
אותו אדם היה טיפוס מלא גאווה. הוא הגיע עם העץ המשפחתי שלו עד לתקופה של מקים החסידות – רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, שם מצא שאחד מתלמידיו הקדושים הוא אבי אבות אבותיו. הגאווה שלא לא ידעה מעצורים, הוא לא הפסיק להשוות את עצמו לאחרים, להסתכל עליהם 'מלמעלה', מאוד מאוד מלמעלה, ועל כך שהוא, אדם מכובד שכמותו, לא יכול להיות חלילה בחברת פשוטי העם.
 
יום אחד הוא ראה יהודי פשוט שמניח תפילין כשהוא יושב. הוא רתח מזעם. "המנהג הזה לא בשביל אנשים 'רגילים' כמוהו… הוא שייך לאנשים עם נשמות מיוחדות שבאו ממקום גבוה בשמים, צאצאים של רבנים חשובים' (כמוהו, למשל?)
 
איש אחד, שלא נולד למשפחה מיוחסת, הגיע לבית הכנסת שהאדם החשוב הזה מתפלל בו והצטרף לסעודה השלישית שנערכה באותו זמן. 'המיוחס' חשב לעצמו שהאורח שזה עתה הצטרף לבוש בצורה מרושלת ולא ראויה למקום שכזה. הוא פנה לבן שלו שישב לידו ולחש לו באוזן, "תראה את… איך הוא מעז לצאת כך מהבית עם הבגדים האלה?!…"
 
מאמרים נוספים בנושא:
הבגדים עושים את האדם
די לחיצוניות!
מתלבש  בשביל ההצגה
 
במהלך הסעודה, נתנו לשאת דברים (הוא איש חשוב, לא?) ותוך כדי להט הדיבורים והמעמד, הוא החל לדבר על אנשים בצורה משפילה ומעליבה וביזה על הדרך רב אחר בעיירה שהצליח מאוד והתקבל על רוב האנשים שחיים בה, דיבר על ההוא וההם ואפילו הרשה לעצמו לחרוץ דינם של אנשים ומלבושים. "כשמשיח יבוא" אמר לשומעיו בביטחון של יודע הכל, "הוא בטח לא יתלבש כמו…."
 
רבע שעה אחרי, הבן שלו עשה משהו שממש, אבל ממש, פגע בו, במעמדו וכבודו, והוא סטר לו על הפנים לפני כל האנשים. ילד מסכן. הוא החל למרר בבכי קורע לב. אף אחד מהנוכחים לא ידע מה לעשות עם עצמו לפחות במשך עשר דקות, עד שהילד נרגע קצת. ובכל הזמן ה'מיוחס' ישב כשפניו אדומות כאילו כפאו השד…
 
למרות זאת, בעיית הכעס שלו והנטייה האיומה לדבר לשון הרע על אחרים לא הטרידה את 'תומכיו', הם טענו שהוא איש חשוב מאוד, ולדעתם יש לו כוחות רוחניים גדולים ושהוא 'איש קדוש' (בגלל שהוא צאצא של רבנים). הם גם חשבו שה'קדושה' של שלו פוטרת אותו מכל הלכות לשון הרע, איסור רכילות והכעס הנורא שהיה הסימן המובהק שלו (בעיקר בציבור), ולא משנה עד כמה הדברים שהוא עושה משונים ומוזרים. כי אם יעירו, אם יאמרו מילה לא במקום, מי יודע מה יקרה להם…
 
זה כמובן, היה רק משל למצבים רבים מהסוג הזה שקורים באמת במציאות.
 
אך לא זו הייתה דרכו של רבי  נחמן מברסלב, נין ישיר של מקים החסידות בכבודו ובעצמו – רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, שהיה ידוע במופתים ובניסים שעשה, בגדולה שלו, באהבת ישראל העצומה שהייתה בו ובעוד תכונות אדירות ונפלאות שנשמה ענקית זו זכתה. רבי נחמן מברסלב מעולם לא חשב שזכות אבותיו הקדושים מאפשרת לו לעבור על הלכות ולעשות כרצונו חלילה.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
הבורח מן  הכבוד
להרגיש  מעל כולם
שלושים דקות  מהתהילה
 
אין לי מושג מתי הדבר הזה הפך ל'אופנה' בקרב 'מיוחסים' למיניהם, ולא רק צאצאים של אנשי רוח אלא גם של אנשי עסקים עשירים מאוד, בעלי מעמד וכדומה, אבל זו בהחלט לא הייתה דרכו של רבי נחמן וכל שכן של סבו הגדול. המוטו שלו היה: שאם אדם עובד קשה בעבודה הרוחנית שלו, הוא מצליח להגדיל את הידיעות התורניות שלו ויכול להיות רב גדול, גם אם הוא אדם ללא שום יחוס ופשוט.
 
מתישהו, לאורך הדרך, הזכות של אדם עם שושלת יוחסין מפוארת הפכה לעניין כבד של 'יחוס'. זה לא אומר שלהיות בן למשפחה ענפה ומפוארת עם שורשים עמוקים וערכיים זה לא טוב, חלילה. אדרבה, זה נפלא. אבל יש לזה תנאי – שהצאצאים הולכים בדרכי האבות בעץ המשפחתי שלהם. אחרת, לא נראה לי שאבותיהם רווים נחת מהצאצא 'הקדוש' הזה שמזכיר מהבוקר עד הלילה (ולמחרת) שהוא הבן של… ונכד של…
 
ישנו סיפור על בעל תשובה אחד שרצה למצוא זיווגים טובים לילדיו. לזכותו יאמר, שהוא קודם הלך לשאול את הרב שלו אם הוא צריך להשקיע מאמצים בחיפוש אחר שורשיו כדי לדעת בנם של מי הוא. הרב אמר לו שאין צורך ושעיקר הזיווג הוא התפילה שלו ושל אשתו על ילדיהם, להתחזק באמונה ולבטוח בבורא עולם שישלח לו זיווגים הגונים לילדיו. אבל האיש לא הקשיב לרב שלו. הוא החל לחפש במרץ את השורשים שלו, השקיע כספים, מאמצים, נסע מארץ אחת לשנייה, חיפש בבתי קברות יהודיים ואחרי חיפושים קדחתניים של מאות שעות הוא גילה, לשמחתו, שהוא צאצא של הגאון מוילנא.
 
הוא מילא לפחות 100 דפים על החיפושים, הייחוס, ההוכחות לייחוס העצום הזה ומה לא. התוכנית שלו הייתה להגיע חזרה לארץ ולהשתמש במסמכים האלה להשגת זיווגים לילדיו – גם כן מיוחסים, בעלי אמצעים וכדומה. וכשהגיע לביתו, הוא מילא את קירות ביתו בתמונות של הגאון מוילנא ותלמידיו, ציטוטים ודברים מפי אביו הקדוש הגדול ועוד.
 
ואני רק מקווה בשבילו שכאשר יגיע הזמן שילדיו יגיעו לגיל שאפשר להתחיל – וישתדכו, שהוא יוודא שהחתנים והכלות יהיו ידועים בסבלנות ובחמלה ולא רק בעץ המשפחתי שלהם. כי להתחתן עם 'עסקה טובה' בלי לחשוב אם עסקה שכזו תגרום נחת ואושר לילדיו, זה משהו שבקושי להגדיר כמצווה. להתחתן עם מישהו רק בגלל שהוא 'מיוחס' זה בדיוק כמו להתחתן עם מישהו רק בגלל הכסף שלו…
 
 
* * *
ד"ר זאב בלן הוא פסיכותרפיסט העוסק בתחום למעלה מ-32 שנים, מטפל ומאמן בעזרת האמונה (אמונה קואצ'ינג) ועל פי משנתו של רבי נחמן מברסלב.