עניני שמירת הלשון על פי סדר פרשיות התורה – ה תמוז

 

הנה עניין יוסף עם אחיו האריכה התורה מאוד בסיפור העניין אודותיו ואודות אחיו, ונתגלגל הדבר מזה סיבת ירידתנו למצרים, ועוד כמה עניינים נוראים שנשתלשל על ידי זה, כדי שמזה יקח כל אדם מוסר איך שצריך לשמור פיו ולשונו^*).

 

^*)  והנה באבות (א, יד): איתא, שהלל היה אומר: אם אין אני לי, מי לי וכו’. זה המאמר כולל הרבה מאוד ומאוד. לפי פשוטו הוא מרמז על עניין זריזות לעבודת ה’, ואומר: אם אין האדם בעצמו מזדרז בעודו בחייו ובעודו בכוחו, מי יכול להועיל לו? כמאמר הכתוב (קהלת ט, י): "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה", בכוחך דייקא. וכבר הארכנו בזה במקום אחר, שהאדם לא יכול לסמוך על בניו כי אם מעט מן המעט, והעיקר להכין לעצמו צידה לבית מועדו. ולפי זה יאמר הלל מאמר פשוט: אם האדם בעצמו לא ייטיב לנפשו, מי יכול להיטיב לו?

 

ועוד רמז בזה עניין נורא, והוא: אם האדם בעצמו לא יעשה לו רעה, מי יוכל לעשות לו רעה? כי האמת כל העניינים שבעולם שנסבבים לאדם, הן לטוב הן לרע, הכל האדם מסבב לעצמו. והעניין הזה שאנו מדברים בו, עניין הירידה למצרים, סיבה הראשונה מפני שאמר אברהם אבינו, עליו השלום, (בראשית טו, ח): "במה אדע כי אירשנה?" השיב לו הקב"ה (בראשית טו, יג): "ידוע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ". ואמרו חז"ל (שבת פט, ע"ב): ראוי היה יעקב אבינו לירד בשלשלאות של ברזל למצרים, אלא שזכותו גרם לו שנהגו עמו דרך כבוד לבוא לבנו, המולך במצרים.

 

וסיבת הדבר, שיוסף יהיה המולך, ושאר בניו יהיו נכנעים לו, גם כן גרם יעקב אבינו בעצמו לזה, בשעה שחרה אפו של יעקב על רחל שאמרה (בראשית ל, א): "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי", וענה לה (שם, ב): "התחת אלוקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן", נאמר במדרש, שאמר הקב"ה: וכי כך עונים על מועקות? חייך, שבניך עומדים לפני בנה.

 

כלל הדבר: האדם צריך להיות מאוד זהיר בדיבוריו, שהוא בדיבורו מסדר בזה את ההנהגה לעצמו, אם יתנהגו עמו במידת החסד או להיפך, חס ושלום.

 

 

 

 

וכן ירחיק האדם את עצמו מלדבר בנושאים של חוגים שונים. והגרוע ביותר בעניין זה, אם מדבר על קבוצה של אנשים – ממי יבקש מחילה? שהרי עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו (יומא פ"ה).

 

זאת ועוד, מצוה עלינו "ואהבת לרעך כמוך", לאהוב כל יהודי באותה מידה בדיוק, אין הבדל מאיזה מוצא הוא.

 

על כן יש להיבדל מכל סוגי הדיבורים האלו, ולעסוק בתורה ולקדש את עצמנו. וה’ יזכנו לשמור פינו ולשוננו ומחשבתנו מכל דבר רע, אמן. (אור לציון [עבודה] מאמר ז’).