עניני שמירת הלשון על פי סדר פרשיות התורה – יא תמוז

 

 

"וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף וגו’" (שם כח), "ויקרע יעקב שמלתיו וגו’ ויתאבל על בנו ימים רבים" (שם לד): ומכאן ואילך התחיל הכתוב לספר העונשים והבזיונות שסבלו עבור זה, והכל מידה במידה: ראשון לכל נענש יהודה, שהוא היה הסיבה למכירה, שנעשה אבל על בניו, ובודאי קרע עליהם גם כן עדין, וגם אחיו לא נפטרו מעונש הקריעה, שגם הם קרעו ברוב צערם את בגדיהם, כאשר כתוב בסוף מקץ (שם מד, יג), ועל שכתוב שהתאבל על בנו ימים רבים, לכן כתוב גם כן (שם לח, יב): "וירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה". ועל שרימה את אביו בגדי עיזים, שהטביל כתנת יוסף בדמו, רימוהו גם כן בגדי עיזים, כדאיתא במדרש. ועל שאמרו (שם לז, לב): "הכר נא", נענש גם כן על ידי תמר, ב"הכר נא למי החותמת והפתילים וגו’" (שם לח, כה), ומי יוכל לשער גודל הביזיון והכלימה שהיה לו אז מזה.

 

ומכל מקום נוכל לראות גודל חסדי ה’ יתברך, כי הנה שאמר צדקה (בראשית לח, כו), וקיבל על עצמו את הדין, יצתה בת קול ואמרה: צדקה, ממני יצאו כבושים (סוטה י, ע"ב), והעיקר, שהעניין כולו הוא סיבה מן השמים (עיין פירוש רש"י), וכמו דאיתא במדרש, שמלאך הממונה על התאוה נזדמן לו אז, הרי שמן הביזיון הזה שנגזר עליו, מזה גופא נצצה עליו טובה רבה, שנתעברה בשני בנים צדיקים, שמזה יצאה מלכות בית דוד.

 

 

 

 

"לנפש חיה" – "לרוח ממללא" (תרגום אונקלוס).

 

"לנפש חיה". אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה אך זו של אדם חיה שבכולן שנתוסף בו דעה ודיבור. (רש"י שם).

 

 

שהנפש חיה שבאדם אף על פי שהיא מתדמה לנפש חיה של בהמה וחיה, במה שהיא בעלת הזנה והרגשה, מכל מקום היא מתחלפת במה שהיא נוספת הכוחות, כי הנפש חיה של שאר בעלי החיים הנה היא בעלת שני כוחות, צומחת ומרגשת, והנפש חיה של האדם היא בעלת שלושה כוחות צומחת ומרגשת ומדברת, וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפירושו בהקדמת מסכת אבות. (פ"א מח’ פרקים להרמב"ם). (פירוש רבינו אליהו מזרחי שם).