עניני שמירת הלשון על פי סדר פרשיות התורה – כח סיון

כח סיון - ענייני שמירת הלשון לפי סדר פרשיות התורה - והנה כאשר נתבונן מאי סמך רבי שמואל בר נחמני המוסר לפסוק הזה? מאי שייכא הכא? ונראה לבאר על פי מה שאמרו חז"ל (חגיגה טו, ע"א)...

3 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 06.04.21

כח סיון
 
ענייני שמירת הלשון לפי סדר פרשיות התורה
 
ועתה נדבר מעט דברי כיבושין, ואחר כך נדבר מעט מפרשיות שבתורה המדברים מעניין הזה של לשון הרע
 
והנה כאשר נתבונן מאי סמך רבי שמואל בר נחמני המוסר לפסוק הזה? מאי שייכא הכא? ונראה לבאר על פי מה שאמרו חז"ל (חגיגה טו, ע"א): צדיק נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, רשע נוטל חלקו וחלק חברו בגיהנום. והנה לכאורה יקשה: הלא אלוקים אמת הוא ושופט צדק? ואם לאיזה צדיק נותנים זה? אכן באור הדבר הוא, כגון ששניהם דרים בעיר אחת, והרשע מתלוצץ תמיד על הנהגתו של הצדיק, על תורתו ועל עבודתו, ומטיל דופי עליו בעיני הבריות, והצדיק מתחזק וסובל עלבונו, ואינו בא בריב עמו, והולך בדרך ה’ לתורתו ועבודתו, אז כשיבואו לדין לעתיד לבוא, הרשע מאבד חלקו בזכויותיו, כי לבד שהוא לא רצה לעבוד לה’, עוד היה מתלוצץ ממי שהוא עובד ה’, וגם קרר על ידי זה עבודת ה’ בעיני הבריות.
 
ולמי שייך כל זכויותיו? להצדיק שכנו, שהיה מתלוצץ עליו, וגרם לו ביזיון וכלימה, וגם היה צריך להתחזק תמיד, ולא להרפות מעבודתו [וזהו שאמרו: נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן]. ומה שאמרו: רשע נוטל חלקו וחלק חברו בגיהנום, כגון, שעל ידי הלעג והליצנות שלו, שהיה מתלוצץ תמיד מן הצדיק, נתהווה להצדיק כמה קלקולים בעבודתו, אז מוכרח הרשע לקבל אותן היסורים על עצמו*), אחרי שעל ידו נסבב הדבר הזה.
 
*) ובזה ניחא לי מה שכתבו הספרים לייעץ לאדם, שיהא תמיד מזכיר שמו ברמז בסוף  תפילת שמונה עשרה, דהיינו אם שמו אברהם, יאמר פסוק שמתחיל באות א’ ומסיים באות מ’ וכל כיוצא בזה. וכתבו שזו תועלת שיזכור שמו, שמרוב הפחד והחרדה בשעת הדין ,כששואלים לו את שמו, שוכח ולא יודע מה להשיב. והנה באור הדבר אמרתי בפשיטות, שטבע האיש שהולך בדרך הרשע, לדבר ולהתלוצץ מאנשים שהולכים בדרך האמת והצדיק. וממילא ידוע שהעוונות שיש על פלוני במה שהתרשל מעבודתו על ידי זה, נרשם על שמו, אף ששם פלוני הוא יעקב, והיה נרשם העוון של שם יעקב, והוא שמו עכן, הולכים המקטרגים לעכן, אף שהוא צועק: אני לא עשיתי העוון, שאני שמי עכן ולא יעקב, המשחיתים ההולכים בשליחות מבית דין של מעלה אין מסתכלים על זה כלל, ומשיבים לו: אין אנו יודעים דבר, אנו הוזהרנו בשליחותנו לילך אליך ולהענישך, מסתמא שמך יעקב, ותוכרח לקבל את העונש.
 
והנה האיש הזה שמוכרח לקבל את העונש חושב בנפשו: אולי באמת שמי יעקב, ושכחתי על ידי המיתה את המעשים ואת שמי. והנה האיש שדרכו לבזות לאנשים ולצערם באונאת דברים והלבנת פנים, לשון הרע וליצנות, בודאי לא פעם נכשל בזה בימי חייו, בודאי כמה מאות פעמים עשה כזה לכמה מאות אנשים, וממילא נחשבים עליו עוונותיהם, וכל איש ואיש יש לו שם אחר והוא מוכרח כזה לכמה מאות אנשים, וממילא נחשבים עליו עוונותיהם, וכל איש ואיש יש לו שם אחר והוא מוכרח לסבול מכולם. וממילא הוא מבולבל מאוד, שכל משחית בא לו בפני עצמו בשם אחר, ועל כן אינו יודע כלל איך הוא האמת כששואלים אותו שיגיד שמו. ולזה יעצו שיאמר בכל יום את הפסוק המרמז על שמו שעל ידי זה יזכור היטב, וגם על ידי זה יתבונן איך להיזהר מחטא הלשון, כדי שלא ישונה שמו האמיתי. ונראה עוד, שלזה יעצו לומר הפסוק אחר "אלוקי נצור לשוני מרע", וכאומר, שעל ידי זה יזכור שמו האמיתי ולא ישתנה.
 
 
***
 
מתוך "סם החיים" השלם
 
פרק ח – בו יבואר שלשון הרע כהפקר בעיני רבים והקב"ה מקפיד על כך – ושדבר זה מחייבנו ביותר להיזהר בשמירת הלשון
 
ד – בהתמדתו על העבירה נעשית לו כהיתר
 
הרב רבינו יונה ז"ל בשערי תשובה (שער א’ סימן ל"ח) כתב בזה הלשון: "להיות העבירות הקלות חמורות בעיניו לארבעה פנים וכו’, השלישי: כי בהתמדתו על העבירה נעשית לו כהיתר ויפרוק עול ומומרים לדבר אחד". ע"כ.
 
פריקת עול אפילו של מצוה אחת, דבר חמור הוא
 
פירוש מומר הוא משומד – שהמיר דתו, הנה אם אנו רואים אדם פורק עול מצוות מעליו, וכל שכן מומר, הלא נתעב הוא אצלנו וכו’, והמתבונן ישתומם שיש לך אנשים שבכל התורה כולה הם יראים ושלמים חוץ מדבר אחד שהורגלו בו נעשה להם כהיתר, ואם לא תכיר את האנשים האלו רק בשעת עבירתם על דבר אחד זה, תראה שהם ממש כפורקי עול ומשומדים!
 
כשנכשל בלשון הרע ואינו מרגיש צער כל שהוא על שחטא, סימן הוא שנעשית לו עבירה זו כהיתר
 
תדע, אם אחד מאיתנו ישכח וידליק ח"ו את החשמל בשבת, ודאי יצעק צעקה גדולה ומרה "אוי חיללתי את השבת!"…ואם נכשל בדיבורו ודיבר לשון הרע, הרי היה עליו להרגיש לכל הפחות כאילו נשכו נחש! והוא לא יחוש אפילו כעקיצת זבוב…אין זה אלא מפני שהורגל בה, נעשית לו כהיתר ופרק עולה מעליו, והמיר דתו לגבי מצוה זו – והרי הוא כמשומד – נורא ואיום! (לב אליהו ח"ב לג"ר אליהו לאפיאן זצ"ל [שביבי לב אות מ"ג]).
 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה