עצור! מחסום רוחני לפניך

זה קצת מלחיץ כשפתאום אתה נתקל
במחסום, ועוד יותר כשהוא רוחני. מה
עושים? לא צריך לפחד, המחסום הזה
הוא לרוב קרש קפיצה לשלב הבא!

בכל ירידה יש עליה. וברוחניות, כאשר אנו בירידה זו בעצם העלייה שלנו, רק שזה נסתר מעיני הבשר שלנו.

כאשר יש לנו קושי בחיים הגשמיים או הרוחניים, ולפעמים אף בשניהם יחד, צריך לאחוז חזק ולהאמין בצדקתו של ה’ יתברך. להודות לו על הנסתר מעינינו, כי הכל מאיתו יתברך והכל לטובתנו.

אבל מה עושים בכל זאת? כיצד עוברים את המחסומים הרגשיים הללו, כאשר המשברים מגיעים בזה אחר זה?

מניסיוני האישי, עם ניסיון גשמי יותר קל להתמודד מאשר עם ניסיון רוחני. למשל, כאשר חסרים לאדם בגדים אז הוא מתפלל ויודע בוודאות שחסרים לו בגדים. אבל מצד שני אתה גם יודע שהמשכורת תגיע ותוכל לקנות את הבגדים המיוחלים. יש את הצורך, הציפייה וההכנה לקנייה.

אבל מה עושה אדם שחסרה לו רוחניות? מה אנו, הנשים, המתעסקות בכל ענייני היומיום כגון, עבודה, ילדים, בית וכדומה יכולות לעשות? או גברים המפרנסים ואין להם זמן לשיעורי תורה ורוצים את קרבת הבורא, אבל המצב לא מאפשר?

מתפללים להשם. מתבודדים על הדבר. אמנם זה קשה, כי הסתר פנים מהשם זה הדבר הכי קשה במיוחד בזמן ניסיון, שאז האדם ניצב מול מחסום רוחני .

מחסום רוחני לבעלי תשובה קשה במיוחד, שכן אדם נמצא עמוק בתוך החטא שלו והוא מתעורר וזועק להשם יתברך ורוצה לשוב למוטב – "ממעמקים קראתיך ה’", כל אחד וה’מהמעמקים’ שלו.

השם יתברך עוזר ומוציא אותנו מהתחתית ומחזיר אותנו למוטב. "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואראה לכם פתחו של אולם".

השם יתברך כל כך טוב ורחמן שהוא עוזר לכל דורש, עוזר לנו לצאת ממקומות אפלים וחשוכים ומלמד אותנו להיות יהודים אמיתיים שומרי תורה ומצוות. אך לנו נדמה שזה היה החלק הקשה…

כתוב בגמרא, שכאשר אדם חוזר בתשובה השם יתברך מלווה אותו כמו תינוק שנולד ומגדל אותו, עובר איתנו את כל השלבים מתינוק לילד, ומנער למבוגר. אך יש גם תקופות בהן הוא, כביכול, עוזב אותנו כדי ש’נסתדר’ לבד. הרי קיבלנו כוחות והדרכה לצורך עניין זה, לא?

אור גדול הוא שהשם יתברך מוליך אותנו יד ביד בזמן התשובה ופתאום כשאתה, ברוך ה’, עמוק בתוך המצוות, בתוך הלימוד, בתוך ההתבודדויות – יש תחושה של נסיגה שקשה לך. איך תצעק? מאילו מעמקים??? הרי אתה עושה מה שצריך לעשות, אז למה זה קשה?!

נצעק ממעמקי החוסר הרוחני. בזמנים כאלה צריך להתבודד ולהתפלל יותר, לכסוף יותר לה’ יתברך ולבקש שילמד אותנו כמו תינוקות, שיחבק אותנו. זה נראה כאילו שהוא נותן לנו להסתדר לבד מוקדם מידי, אבל ה’ יתברך לא נותן לנו ניסיון בלי להכין את הכלים להתמודדות עוד לפני.

העצה הכי טובה לזמנים כאלה, היא לאגור כיסופים וסבלנות ולאחר התבודדויות ותפילות רבות מצאתי אור בדבר פשוט ויומיומי לכאורה בברכת המזון. הבנתי, שאולי ברכת המזון היא בעצם ברכת למזון הרוחני שלנו, כי בלא מזון רוחני אדם לא יכול לחיות.

"…האל הזן אותנו ואת העולם כלו בטובו בחן בחסד ברווח וברחמים רבים. נותן לחם לכל בשר. כי לעולם חסדו: ובטובו הגדול תמיד לא חסר לנו ואל יחסר לנו מזון תמיד לעולם ועד. כי הוא אל זן ומפרנס לכל ושולחנו ערוך לכל והתקין מחיה ומזון לכל בריותיו אשר ברא ברחמיו וברוח חסדיו כאמור, פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון: ברוך אתה ה’ הזן את הכל".

אז אולי בזמן שאנחנו מברכים נכוון למזון הרוחני שה’ נותן, כל אחד המזון הרוחני שלו בעתו, מדרגה לדרגה, שיעור אחר שיעור, לפי היכולת של האדם לעכל את הדברים.

ובטובו הגדול מעולם לא החסיר רוחניות מעמו ישראל, וגם לא יחסיר לנו רוחניות. הוא נותן מחיה ומזון לכל בריותיו, הוא נתן ונותן לנו את התורה – תורת חיים שממנה אנו דלים את חיותנו.

פותח את ידיך – התפילה הכיסופים לקרבה לבורא ואז, הוא משביע לכל חי רצון.

השם נמצא איתנו בכל מצב ובכל ניסיון, עלינו מוטלת המשימה לחפש אותו בהסתר שבתוך ההסתר, גם בדברים היומיומיים והפשוטים, לכאורה, ניתן למצוא התעוררות ורוחניות עצומה בעבודת ה’.

רבי נחמן מברסלב מלמד (ליקוטי עצות בפרק התחזקות ו’) את הדברים הבאים :

"כל אדם שבעולם, אפילו מי שהוא במדרגה התחתונה מאוד, ואפילו אם הוא בתוך הארץ ממש, עם כל זה כשרוצה לכנוס בעבודת ה’, בודאי צריך שילך ויעלה מדרגא לדרגא. ובכל פעם ופעם כשיוצא מדרגא לדרגא כפי בחינתו, אזי מתגברים עליו מחדש הקליפות, שהם התאוות והדמיונות והמחשבות והבלבולים והמניעות, ומתפשטים כנגדו בכל פעם מאוד, ואינם מניחים אותו לכנס לשערי קדושה".

להתחזק! לא להתבלבל! להאמין ולדעת שזה ניסיון, שיעור חשוב שאחריו יבוא עונג ואור גדול של ה’ יתברך .

תזכרו שזה כמו נסיעה בכביש ופתאום יש מחסום בדרך. בהתחלה נלחצים קצת וחוששים האם יתנו לנו לעבור או לא, מי שאמיתי ואין לו מה להסתיר ודאי שיעבור, אבל המחסום היה חלק הכרחי במעבר ליעד שהוא רצה להגיע.

שנזכה בעזרת ה’ להתגבר על היצרים, הניסיונות והמחסומים, אמן כן יהי רצון.