פה בכל מצב!

בכל רגע קטן של שמחה. בכל
פעם שאנחנו רוצים ונופלים וקמים
מחדש. בכל פעם שאנחנו מביטים
בשער ועדיין הוא סגור. רק לזכור
שהוא פה בכל מצב!
 
 
לפעמים נדמה שזה לא יסתיים, ההמתנה הזו. החרפות והביזיונות שבאים ואין אפילו זמן לנשום בין בזיון אחד למשנהו. ועוד פעם לעמוד מול כולם שכל הזמן מסתכלים. 'תראו' הם אומרים, 'תסתכלו עליה, היא עדיין חסרה! מסכנה…' אוי, איזו בושה, עד שלפעמים בא למות. ושוב הניסיון מגיע ונדמה שאולי הפעם, אולי הפעם זה יסתיים והשער יפתח. אבל לא, שוב אני עומדת בפתח עם ראש כפוף ובאמתחתי ביזיון נוסף.
 
כך הלב נשבר, פעם ועוד פעם ועוד פעם…
 
השם, אומרים שיש פה רחמים, איפה הם? תרחם עלי! תראה לי את רחמנותך! הרחמים קיימים, את זה אני יודעת בשכל, תעזור לי להרגיש אותם בלב. תחוס על נפשי בבקשה. איפה אתה?
 
"הכלל הוא"אומר רבי  נחמן מברסלב"שצריך לבקש שלום. שיהיה שלום בין ישראל, ושיהיה שלום לכל אדם במידותיו. היינו שלא יהיה מחלק במידותיו ובמאורעותיו, שלא יהא לו חילוק בין בטיבו בין בעקו תמיד ימצא בו השם יתברך. היינו (שם נ"ו) "בה' אהלל דבר באלוקים אהלל דבר" (ליקוטי  מוהר"ן תורה לג).
 
כן, אני מבקשת שלום, רחמים, מרגוע לנפשי.
 
מאמרים נוספים בנושא:
אל תפסיקו לרצות
עשית את זה בשבילי
השער  שלך
 
"ועל ידי מה ימצא השם יתברך בין בטיבו בין בעקו? על ידי התורה הנקראת שלום, כמה דאת אמר (משלי ג) "וכל נתיבותיה שלום" (זוהר קרח קע"ו:). ועל ידי צדיקים שנקראו גם כן ברית שלום (השמטת הזוהר בראשית רנ"ז). ומחמת זה יכול לאהוב את השלום בכל מקום הן בטיבו וכו', ויכול להיות שלום בין ישראל, ולאהוב זה את זה".
 
נכון, התורה. התורה היא מים צוננים לנפש עייפה. היא מרגוע, היא מזור.
 
והצדיקים, גם נכון, לא שכחת אותנו פה לבד. יש לנו אותם. יש לנו את רבינו הקדוש.
 
"וצריך לדעת, ש"מלא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו). ולית אתר פנוי מנה (תיקון נז). ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין (ר"מ פנחס רכה)… "
 
כנראה שאני שכחתי. אנחנו לא לבד, לא עזובים. הכל פה שלך.
 
"והנה יש שני מיני ימים, ימי טוב וימי רע. כמו שכתוב (קהלת ז): "ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה". היינו שצריך לאדם להסתכל שם היטב היטב, בוודאי ימצא שם ימי טוב, היינו תורה, והימים נקראים מידות, כמו שכתוב (תהלים ל"ט): "ומידת ימי". והמידות הם התורה, כי אורייתא כלה הם מידותיו של הקדוש ברוך הוא, כי התורה מדברת מאהבה ויראה ושאר המידות…"
 
יש ימים טובים ויש רעים, רק שצריך לדעת להתבונן בהם. והתורה היא בימים, בכל רגע ורגע בחיים שלנו. האהבה של התורה היא בכל רגע. בכל תיקון מידה שאנחנו עושים. בכל רגע שהלב נשבר ואחר כך מתאחה. בכל רגע קטן של שמחה. בכל פעם שאנחנו רוצים ונופלים וקמים מחדש. בכל פעם שאנחנו מביטים בשער ועדיין הוא סגור. בכל פעם שחרפה שורה בליבנו. בכל רגע שבו התרגשנו לשמוע בשורה טובה. בכל רגע שבו התבזינו.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
תשכחו מקיצורי דרך
תסתכל  שוב
בדרך  לפסגה
אלוקים לא יוצא להפסקת קפה
 
"וזה ידוע, שהתורה היינו המידות, היינו הימים, שורה בהם אהבתו יתברך שמו… ומחמת האהבה שאהב את ישראל, ורצה שידבקו בו ויאהבו אותו עמו מזה העולם הגשמי, הלביש את אלוקותו במידות התורה. וזה בחינות של תרי"ג מצוות, כי השם יתברך שיער בדעתו שעל ידי המצווה הזאת נוכל להשיג אותו, ועל ידי זה צמצם את אלוקותו דווקא באלו התרי"ג מצוות… "
 
אנחנו לא יכולים לתפוס את האינסוף, את העוצמה האדירה הזו של האהבה, אבל בכל מצווה שאנחנו עושים אנחנו מתקרבים עוד קצת לאהבה האינסופית הזו.
 
"ויכול כל אדם לטעום טעם אור האהבה שבדעת, כל אחד לפי בחינתו, אפילו עכשיו בתוך הימים, היינו כשיקשר את ליבו לדעתו. כי כל אחד מישראל יודע שיש אלוקים בכלל, אבל הרשעים הם ברשות ליבן (בראשית רבה נח פרשה ל"ד). והמידות והימים הם נכללין בלב, כמו שאמרו חכמינו, זיכרונם לברכה (זהר תרומה קס"ב: ועין סנהדרין ק"ו:): 'רחמנא לבא בעי', ובלבד שיכוון את ליבו לשמים (ברכות ה:), כי עיקרן של המידות הוא הלב. נמצא כשמקשר את ליבו לדעתו, שיודע שיש אלוקים (יודע) בכלל, שמלא כל הארץ כבודו, ויודע בידיעות התורה".
 
בכל יום אנחנו יכולים לקשר את ליבנו לדעת בלב. לדעת שיש את השם בכל מקום. והוא לא נעלם כשיש ביזיונות וחרפות. הוא שם. תמיד. בכל יום, בכל רגע, בכל מקום, בכל מילה. בטוב וברע. בצער או בשמחה. באנשים שעוברים מולנו ברחוב, באוטובוס, במכונית, במזון שהוא נותן לנו, בבניינים, בבתים, בעצים. בבוקר, בצהריים ובערב.
 
"וכשכופה את ליבו לדעתו הזה, היינו שליבו ברשותו, אזי נכללין גם כן המידות שבליבו לדעתו. ואזי מקבלין המידות אור האהבה שבדעת, ורואה ומשיג אור הגנוז לפי בחינתו. היינו שהצדיקים והתורה שהיה גנוז וצפון עד עתה ממנו, כשכופף את ליבו להדעת, אזי מקבל הלב שהוא שרש לכל המידות, ומקבל אור האהבה שבדעת, הוא האהבה שהיה בכוח בין הקדוש ברוך הוא לישראל קודם הבריאה".
 
ברגע שאנו מקשרים את הלב לדעת שהשם תמיד פה, הוא לא עוזב כשקשה. מלא כל הארץ כבודו. אז מאירה בנו האהבה שבדעת. האהבה שהייתה ושתהיה תמיד בין הקב"ה לבין ישראל. בין הקב"ה ובין כל אחד מאיתנו.