פסח: חלום או סיוט?

פסח צריך להיות החלום של כל איש,
אישה וילד. סיפור יציאת מצרים צריך
לעורר בכולנו השראה עצומה והתפעלות.
לא להפוך את החלום הזה לסיוט.
לגיהינום עלי אדמות.
 
 
זה היה באותו בוקר חורפי, כשהלכתי באחת השדרות של פלטבוש, ניו יורק, כשבחור עם מבט מאיים התקרב אלי. הוא לבש ג'ינס צמוד וג'קט שחור עם כל מיני ברזלים. השיער שלו היה מרוח בג'ל לאחור, והעיניים שלו כעסו מאוד. הוא נראה כמו חבר באחת הכנופיות מרובע הברונקס. מפגש כזה לא משאיר אתכם אדישים. בראש שלי כבר התחלתי לתכנן תוכניות אסטרטגיות-מלחמתיות למפגש הכואב עם ההלך שמתקרב אלי בצעדי ענק. 'אם הוא ישלוף סכין ביד ימין, אז אזוז לשם ואעשה כך… אם הוא 'ימשוך' לשמאל, אז אעשה כך…'
 
רק צעדים בודדים מפרידים בינינו. זהו, הוא נעצר לידי ו… המבט שלו התרכך באחת. מבטא כבד של יידיש מהול באנגלית היה הדבר האחרון שחשבתי שאשמע מהפה מאדם כמוהו.
 
"רבי לייזר, שמעתי שאתה בסביבה. קוראים לי ינקי, אני חבר של איצי, אתה יודע, אחד מהחבר'ה מווילאמסבורג שנפל מהדרך וחזר אחרי שהכיר את הספרים של הרב שלום ארוש ואותך. יש'ך דקה בשבילי?"
 
ינקי, שהוא יעקב, צריך עזרה. באותו רגע הייתה לי הרגשה שהנסיעה שלנו – צוות ברסלב ישראל לארצות הברית – הייתה כולה רק בשביל המפגש הזה. אחרי דקה-שתיים הבנתי שהוא בנו של אחד החסידים המכובדים בסביבה.
 
"בודאי, ינקי. בוא תצטרף אלי".
 
מחשיבה מתגוננת מפני אדם שבאמת לא היית רוצה לפגוש ברחובות ניו יורק, מצב הרוח השתנה והפך לאמפתיה והקשבה מכל הלב. את שעת ההתבודדות שלי אני עושה תוך כדי הליכה, וזה מה שעשיתי באותו בוקר עד לרגע שינקי החל להתקרב אלי. "סלח לי בורא עולם", פניתי אליו, "אבל אתה שלחת לי את הבחור הנחמד הזה, את הנשמה היקרה הזו, אנחנו נמשיך את השיחה אחר כך…"
 
את כל תשומת ליבי הפניתי לינקי. וכמו ניתן האות וינקי פתח במונולוג כואב שליווה אותנו לאורך כל הרחוב הארוך. זיכרונות לא נעימים יש לו מהתקופה שכולנו נושמים, ובעיקר מנקים היום – ההכנות לפסח.
 
"אני שונא את פסח. אמא שלי הייתה צועקת כל הזמן. שנאתי לסחוב את הקופסאות עם הכלים של פסח מהמרתף. אתה יודע, מרתפים כאן בבניינים של ברוקלין הם אפלים ומלאים חולדות. הייתי ילד בן שמונה. אבא שלי כעס עלי בגלל שלא רציתי להביא את הקופסאות האלה. פחדתי להיות שם לבד, אבל לא נראה לי שזה הרשים אותו. למה אף אחד לא הבין אותי? כשהייתי בן 12 אבא שלי מצא מסטיק 'חמץ' בחדר שלי רגעים ספורים לפני שמקבלים את פסח באופן רשמי. הוא כעס . ובכלל, כל האווירה הלחוצה והמגעילה הזו שיש לפני פסח בבית גרמה לי לשנוא את פסח, ולבסוף את היהדות. חיכיתי לרגע שאשליך את הכל".
 
בשבע השנים האחרונות ינקי הוא שותף בדירה עם עוד כמה חבר'ה בגילו, שביום עובדים ובלילה משתכרים ו'עושים חיים' בחלק הדרומי של רובע ברונקס.
 
נתתי לינקי שני דיסקים של אמונה שהיו במעיל שלי – יהדות בשמחה והשם אוהב אותך. מאז אותו מפגש לא שמעתי ממנו כלום, אבל אני מקווה שהוא ימצא את דרכו חזרה לבורא עולם.
 
למה בורא עולם הפגיש אותי עם הבחור הזה? טוב, זאת לא קושייה לפסח. כדי שאוכל לכתוב לכם את המאמר הזה…
 
אבל ברצינות, לכמה אנשים, בין אם ילדים קטנים ובין אם בוגרים, יש תחושות זהות לאלה שינקי הרגיש כשהיה ילד בתקופות של החגים, ובעיקר בתקופת הניקיונות לפני פסח שמצריכה להפוך את כל הבית. רבים וטובים שוכחים מהי המטרה האמיתית של התקופה הזו ושל ליל הסדר בעיקר: השמחה והחירות בהן זכינו כעם וכפרטים. למה אנחנו עושים את הילדים שלנו קורבן פסח? מי קבע שבית כשר לפסח צריך הוא בית-מוזיאון כשר לפסח?
 
כעס, בעיקר כעס על היקרים לנו, הוא יותר גרוע מחמץ. כי את החמץ בארונות הרבה יותר קל לנקות מאשר את זה שבלב.
 
פסח צריך להיות החלום של כל ילד – סיפור יציאת מצרים צריך לעורר בכולנו, ובפרט בילדינו, השראה עצומה. זה הזמן להתפעל מהניסים שחווינו, ועדיין חווים, מהאהבה של בורא עולם לילדיו – מאז ומתמיד! לתת לילדים ליהנות מכל רגע – מהקושיות, מהאפיקומן, מכל הערב הנפלא והמיוחד שלאחריו הפכנו לעם! אבל ברגע שאנו הופכים את שמחת היהדות לגיהינום עלי אדמות, השם ישמור ויציל, אנחנו דוחפים במו ידינו את ילדינו מדרך אבותינו. לא פלא שרבי נחמן מברסלב הזהיר שוב ושוב מכל מיני חומרות, כל שכן כאלה שאנשים מקבלים על עצמם בפסח (ראו שיחות הר"ן).
 
יהדות היא שמחה. ואם לא, אז זאת לא יהדות. נקודה.
 
בואו לא נהפוך את פסח לסיוט. פסח הוא חלום שהתגשם וממשיך להתגשם עד היום ועד סוף כל הדורות. אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו יאהבו את חגי ישראל, אנחנו צריכים להתכונן אליהם מתוך שמחה ואהבה, לשתף את הילדים עם חום ואהבה, ולא עם צעקות וכעסים. זה לא פסח, כך לא מתכוננים לערב הגדול והמיוחד בלוח השנה היהודי. כשם שאנחנו נזהרים עם הכלים החדשים, עם גביעי הקריסטל היקרים, נעשה את זה ואפילו יותר עם הנשמות הרכות של ילדינו ובני ביתנו. חג שמח וכשר.