פרדייז

מצחיק איך שדברים מוזרים קורים, אבל זה לא צירוף מקרים, ממש לא. זה מה שקרה לרחלי רקלס ביום שהיא לא ידעה מה לכתוב לנו, ואז פרדייז נכנס לתמונה...

2 דק' קריאה

רחלי רקלס

פורסם בתאריך 17.03.21

אז הדבר המוזר הזה קרה.

 

לא היה לי שמץ של כיוון או רעיון על מה לכתוב לכם הפעם, אבל נראה לי שזה יכול לחכות עד שאספר לכם מה קרה.

 

אבל קודם כל, שיהיה לכם שבוע טוב. מקווה שנהניתם מהשבת שחלפה.

 

עכשיו, לדבר המטורף והמוזר שקרה לי.

 

אז כמו שכבר אמרתי לכם, לא היה לי רמז או כיוון על מה לכתוב לכם היום, לכן החלטתי לחפש באלבום התמונות שבטלפון שלי ולראות אם אצליח לדוג משם תמונה מעניינת שתיתן לי השראה (כן, גם זה קורה לי לפעמים…)

 

בכל אופן, ישבתי ליד המחשב שלי במשך שעה וחיפשתי במיילים, בספריות ובכל מה שרק אפשר. אני מעבירה את התמונות, עליתי למעלה וירדתי בחזרה למטה, גלגלתי את המסך… עד שנתקלתי בתמונה של חולצת טי-שירט.

 

את התמונה הזאת צילמתי לא מזמן כשהייתי בקניון – חולצה שהייתה בחלון הראווה עם הדפס של עצי דקל, ים וכל מה שמזכיר את גן עדן עם הכיתוב "פרדייז" (באנגלית כמובן). לי זה הזכיר יותר את מיאמי, המקום בו גרתי לפני שעליתי לישראל…

 

תוך כדי שאני מעבירה אותה למחשב, אני מנסה להישאר מסונכרנת עם מה שדויד, בעלי, מנגן בגיטרה ושר, מה שהגיע מהסלון עד לחדר עבודה ותפס לי את האוזניים. באותו זמן ממש שהוא ניגן אני בדיוק הורדתי את התמונה למחשב.

 

מאמרים נוספים בנושא:

קודם להאמין, אחר כך להבין

פשוט, לזרוק את השכל

במקום שהשכל נגמר

זה לא מה שרואים

תמסור את עצמך

המקום שאין בו גבולות

אבא, יש דברים שלא ידעתי

אומן האמונה

להאמין ברחמים והכל נראה אחרת

ורטיגו

 

ואז, כשהתמונה ירדה למחשב, אני שומעת אותו שר שיר משנות ה-80 על… פרדייז, גן עדן.

 

לא האמנתי למשמע אוזניי!

 

קראתי לו שיבוא ושאלתי אם הוא ראה את המייל עם התמונה ששלחתי לעצמי, הטלפונים שלנו בחלק של המייל מסונכרנים להפליא. חטטנות לשמה, הא?

 

הוא אמר שלא.

 

ונכון, כי נזכרתי שבכלל לא ציינתי שום דבר בשורת הנושא של המייל, אז אין מצב שהוא היה יכול לדעת מה אני שולחת לעצמי. אז באותו רגע ממש שהוא שר על פרדייז אני הורדתי את פרדייז למחשב שלי.

 

לא מוזר?

 

זה מצחיק איך שדברים כאלה קורים.

 

אנחנו יכולים לחשוב שמדובר בצירוף מקרים, באקראיות, אבל ממש לא.

 

הקב"ה תמיד פועל מאחורי הקלעים, מושך בחוטים בלתי נראים בראש שלנו. כשאתם חושבים על מישהו והוא בדיוק מתקשר, זה לא צירוף מקרים. זה השם.

 

אז אתם מבינים? פרדייז זה לא מקום. זה מצב רוח. הרגשה.

 

יכול להיות שקשה לנו הלא מולטימיליונרים להאמין שזה אכן קיים, אבל יש מצב שיש לאדם הכל אבל אין לו כלום והוא האדם הכי אומלל בעולם.

 

אם אתם באמת שמחים בחלקכם ובחיים שלכם, אז תדעו שאתם חיים בפרדייז.

 

נו, בגן עדן.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה