צעקה של חיים ומוות!
בחיים יש מצבים זהים לחלוטין של שני אנשים, אבל אחד זוכה לישועה והשני לא. למה? הרב שלום ארוש מסביר שהכל תלוי בצעקה הגדולה, צעקת החיים והמוות!
שני אנשים היו חולים עם אותה מחלה בדיוק. שניהם התפללו, אחד החלים והשני נפטר. למה?
שני אנשים הואשמו ונשפטו על ביצוע אותם פשעים בדיוק עם עונש זהה לחלוטין. שניהם התפללו אבל רק אחד מהם יצא לחופשי ואילו השני מצא את עצמו מאחורי סורג ובריח. למה?
מה ההבדל בין השניים בשני המקרים?
רבי מאיר בעל הנס עונה על השאלה אותה שואלת הגמרא (ראש השנה – שניים שעלו למיטה וחוליין שווה, וכן שנים שעלו לגרדום לידון ודינן שווה – זה ירד וזה לא ירד, זה ניצל וזה לא ניצל – מפני מה זה ירד וזה לא ירד? זה ניצל וזה לא ניצל? זה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה?") ואומר: אמנם שני האנשים התפללו להמתקת גזירתם, אך רק אחד מהם התפלל תפילה שלמה ובאמצעותה העביר את רוע הגזירה: "זה התפלל תפילה שלמה – נענה, וזה לא התפלל תפילה שלמה – לא נענה".
במשך שבועות התפללתי לבורא עולם שיאיר את עיניי ויראה לי מהי כוונתו העמוקה והפנימית של רבי מאיר באומרו "תפילה שלמה". בסוף, השם זיכה אותי והאיר לי את הדברים, "אור חדש על ציון", ועכשיו הגיע הזמן לשתף אתכם.
לא מזמן, בחור טוב ממשפחה מכובדת טבע בים. הנהג שלי שאל אותי, "כבוד הרב, איך זה יכול להיות? הרי הוא נכנס לים בלי לדעת לשחות!" אמרתי לנהג שאותו בחור צעיר ויקר לא שלא היה אחראי כלל וכלל, אלא היה זה דין שמים גרידא. מספיק היה שייכנס למים עד הברכיים שלו כדי שגל מסיבי יסחף אותו לתוך הים. למה הבחור הזה טבע?
בדיוק זהה לדברי הגמרא, בחור צעיר נוסף – הפעם חזק וכזה שיודע לשחות – הלך לאותו חוף ובאותו מקום בו טבע הבחור מהפסקה הקודמת, וגם הוא – שלא נכנס עמוק בכלל לים, נסחף על ידי גל וזרם חזק ומהיר אל תוך הים. למרות היכולת והידע שלו בשחייה, הוא היה חסר אונים. כל החיים שלו עברו לנגד עיניו. הוא החל לצרוח לבורא עולם שיציל אותו. גל אחרי גל חלפו מעליו, מטביעים אותו שוב ושוב, כשהוא בכל פעם מרים את הראש מעל פני המים, לוקח אוויר וצועק שוב לבורא עולם. זה היה קרב של חיים ומוות. "השם, אני לא יכול למות! אשתי… הילדים… מי ידאג להם?" שוקע במים… מצליח להרים שוב את הראש ולוקח אוויר, "השםםםםםם! אתה לא תיתן לי למות, נכון? אבא! תציל אותי!!!!…."
בשלב זה הגיע גל גדול ועוצמתי שסחף אותו בדרך נס אל החוף.
הבחור הצעיר השני לא ניצל בגלל יכולות השחייה שלו, הרי הוא בעצמו סיפר שזה לא מה שקרה שם בים – הוא לא הצליח אפילו לשחות, לעשות תנועה אחת בגלל הגלים וזרם המים הסוחף אליו נקלע. הוא צרח לבורא עולם עם כל הכוח שלו מכיוון שידע כי בזה תלויים חייו – על אותן דקות ספורות של תפילה! ולא רק, אלא האמין שהקב"ה יציל אותו.
זה האור שבורא עולם האיר לי בעניין דבריו של רבי מאיר בעל הנס זיע"א. "תפילה שלמה" – זו תפילה עם שני מפתחות עיקריים: הראשון – זו תפילה שנאמרת מקירות הלב הפנימיים ביותר. צעקת חיים ומוות. השני – זו תפילה עם אמונה.
הבחור השני האמין שהקב"ה לא רק יציל אתו אלא שהוא אבא אוהב – ורוצה להציל אותו! כך גם אנחנו צריכים להתפלל.
מאמרים נוספים בנושא:
וסיפר רבי נחמן מברסלב, שפעם אחת כשהיה בטבריה הייתה בעיר מגפת דֶבֶר וכולם היו אז בסכנה איומה. מה עשה מושל האזור? נעל את שערי העיר כדי שהמגפה לא תתפשט. בטבריה, באותו זמן, היו אנשים בריאים שרצו לברוח מהעיר וחיפשו כל מיני דרכים. רבי נחמן הגיע אל חומר העיר שהייתה בצד הים, כשלפתע הוא מצא את עצמו תלוי על החומה בידיו והים מתחתיו והוא הרגיש את הסכנה המידית שריחפה על ראשו. כל רגע שחלף הוא הרגיש איך הכוחות שלו אוזלים, ואז "צעק בליבו להשם יתברך כראוי", והשם ריחם עליו והציל אותו.
ואומר רבי נתן מברסלב (שיחות הר"ן קיז): "והיה רגיל לספר זאת, ורצה להכניס בליבנו שכך צריך כל אחד ואחד לצעוק להשם יתברך ולישא ליבו אליו יתברך כאילו הוא באמצע הים תלוי על חוט השערה, והרוח סערה סוער עד לב השמים עד שאין יודעין מה לעשות וכמעט אין פנאי אפילו לצעוק. אבל באמת בוודאי אין לו עצה ומנוס כי אם לישא עיניו וליבו להשם יתברך. וכך צריכין בכל עת להתבודד ולצעוק להשם יתברך, כי האדם בסכנה גדולה בזה העולם כאשר יודע כל אחד בנפשו והבן הדברים היטב!".
זה מה שרבי נחמן רוצה שכל אחד ואחת מאיתנו יפנימו: שתי נקודות חשובות, הראשונה – חסרון ברוחניות, כל תאווה או מידה רעה זה מוות ממש שמנתקת את האדם ניתוק מוחלט מחי החיים, ואז הוא מתמלא ברצונות וגעגועים רעים. כלומר, הוא נחתך מכל אהבת השם והגעגועים אליו ומאבד את הלב והרצון להתפלל וללמוד.
והשנייה – לדעת שאין זמן! אין לך זמן. אי אפשר לומר אני אתפלל מחר, כי אנחנו בסכנה גדולה מאוד היום, ברגע הזה ממש. רק כך פועלים ישועות. וזה פירוש הגמרא (תענית ח, ע"א): "אין תפילתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו". כמו כלב בן יפונה שלא הסתכל על כלום, כך אדם צריך להרגיש באמת שהוא חייב ישועה כאן ועכשיו ולא יכול לחיות בלי זה!
ושאלו אותי אם זה לא נקרא עיון תפילה, שאדם מצפה שתפילתו תתקבל?
שאלה זו באמת מצריכה הבהרה: המדובר כאן הוא רק כאשר אדם מתפלל על עניינים רוחניים. אבל על גשמיות, בוודאי אסור לומר לבורא עולם אתה חייב להציל אותי כאן ועכשיו חלילה, ויש איסור בדבר כמובא בגמרא ובפוסקים. אבל בנושאים רוחניים, אדרבא, עיון תפילה הוא טוב מכיוון שהוא אחד הדברים "שאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא". כלומר, כוונה שלמה בתפילה. כי כמו שציינתי לעיל, דעת נפלאה זו מתבססת על אמונה שלמה ופשוטה שבורא עולם ברא אותנו כדי שנהיה בני אדם, שנעלה את הנפש הבהמית שלנו לדרגה אדם. ומכיוון שבורא עולם אוהב אותנו אהבת אמת ועולמים, לכן הוא רק רוצה לעזור לנו ולהושיע אותנו, וכל תפילה ברוחניות בוודאי צריכה להיענות, לכן אנחנו יכולים לדרוש ולצעוק ולבקש בכל תוקף. ואדרבא, זה מה שהקב"ה רוצה ומתאווה. כמו שאומרים שבשם צדיקים "שהשם מתאווה לתפילתם של צדיקים", כלומר מתאווה לתפילתם של עם ישראל שמבקשים להיות צדיקים. כי באמת, ראוי לכל יהודי להיות צדיק קדוש וטהור, וכל אחד צריך עכשיו להיות צדיק ואין לו היתר לעשות שום עבירה. ואם הוא חי במציאות של תאוות ועבירות, הוא חייב לצעוק לבורא עולם ולהתחנן על החיים שלו בלי להסתכל על כלום.
אבל כשמתפלל על גשמיות זה מראה בדיוק את ההיפך, את חוסר האמונה של האדם שאינו מאמין שהקב"ה נתן ל את התנאים הכי טובים כדי לצמוח ברוחניות שלו ולהתקרב לבורא, כפי שציינתי בהרחבה בספרים שעריו בתודה, אמרתי תודה ונושעתי ובמרגליות. לכן זה מעורר עליו דין וזה גם דבר מסוכן מאוד, השם ישמור. אך יוצאת מן הכלל היא התפילה על סכנת חיים מידית, שאז מותר לצעוק לבורא משום ש"מאן דאיהו בדוחקא לא מסתכל מידי" – כאשר אדם מבקש מהבורא חיים כדי שיוכל לעשות תשובה ולעבוד אותו.
זו נקודה יסודית מאוד שכל עבודת האדם על מידותיו וצמיחתו תלויה בה. לכן ראוי להתפלל על זה כל יום חצי שעה בתפילה האישית (התבודדות כפי שרבי נחמן מכנה אותה). כל חצי שעה כזו חשובה ופועלת! וכדי לפעול ישועות אמיתיות ומהירות – צריך לצעוק לבורא כמו שרבי נחמן אומר – שיחשוב כאילו הוא תלוי בין שמים וארץ.
ולסיום אציין, שבוודאי גם אחרי חצי שעה של צעקות בדיבורים חמים כגחלי אש אסור לחשוב שהבורא חייב למלא בקשתנו, שהרי לקב"ה יש חשבונות, ויש גם מכסת תפילות לכל דבר. לכן חייבים לחזור אל השמחה הפשוטה ולהודות לבורא עולם כל הזמן, גם אם עובר עלינו גם אם נראה שהדברים מתנהלים ההיפך ממה שהתפללנו. ובכל יום להתפלל חצי שעה ולחזור אל צעקת הלב כראוי מחדש. ואם נעשה כך בוודאי ראוי לנו לשמוח כל היום כולו, כמו שאומר רבי נחמן – שנהיה בלב נשבר לא יותר משעה ושאר כל היום יהיה בשמחה גדולה, ובזכות זה נזכה לשלמות האמונה, התפילה והעבודה, ונפעל ישועות אמיתיות ונינצל מכל הסכנות שיש בעולם הזה, במהרה בימינו, אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור