רישיון לנצח

אחרי שהנשמה עברה קדימה, העדפתי להיות מאחורי הקלעים. החיצוניות ואור הזרקורים והמצלמות שהכרתי שנים רבות פשוט כבו. היום אני בן אדם אחר.

4 דק' קריאה

ד"ר זאב בלן

פורסם בתאריך 05.04.21

הייתי בן עשר כשאבא שלי קרא לי פחדן.
 
אני מאוד מכבד את אבא שלי, הוא ניצול שואה שהגיע בכוחותיו האחרונים לארצות הברית. הוא בקושי דיבר על מה שהיה שם, על המלחמה האיומה הזו. אבל הייתי ילד קטן ולא הבנתי את זה.
 
נעים מאוד, קוראים לי ג'וני.
 
אלה היו הימים בהם סבלתי מבריונות בבית הספר. שני ילדים בני 12 פשוט התנכלו אלי יום אחרי יום. אתם מבינים, לא היה מדובר פה רק באתגר הפיזי-גופני שהתמודדתי איתו כל רגע ורגע בחיי – הייתי נמוך, פוזל וילד שמן. זה היה גם משהו נפשי. בכל אופן, יום אחד נקלעתי לתגרה אלימה עם השניים האלה ואבא שלי קרא לי פחדן.
 
מאמרים נוספים בנושא:
מרדכי  שוורץ
כנגד כל הסיכויים
כשהגרוע  מכל קורה
 
לא שכחתי את זה, והאמת, אני גם לא יכול לשכוח את זה. אבל באותו יום גמלה בליבי החלטה, אם כי מוזרה לילד בן עשר אבל כזו שהצילה אותי והובילה אותי לגדולה אליה הגעתי. אמנם מתנת האלוקים שקיבלתי הייתה צריכה לעבור כמה תהליכים, עיבוד וליטוש, ובעיקר, לא מעט מבחנים וניסיונות קשים עד שהשגתי את מה שאין לשום אדם אחר.
 
באותו יום גורלי כשהייתי בן עשר, אחרי שאבא שלי קרא לי פחדן, החלטתי שאני חייב לשלוט בפחד שלי, שאני חייב להוכיח לעצמי שאני לא פחדן ויהי מה. ששום דבר לא יעצור אותי ושלכל זה תהיה מטרה, לא סתם ככה לא להיות פחדן.
 
כשהגעתי למבחנים של נבחרת הפוטבול בבית הספר באותו יום, תוך שניות הפכתי לבדיחה של בית הספר. כשהעיפו אותי מהקבוצה, יום אחד אחרי המבחנים, כולם חשבו שזה הסוף של הקריירה האתלטית שלי. אבל לא, זו רק הייתה ההתחלה. למה? כי קיבלתי את הרישיון לנצח!
 
הצעד הראשון היה הדיאטה שעשיתי. התחלתי לעבוד על הגוף שלי בצורה אינטנסיבית ותוך שישה חודשים רזיתי בצורה משמעותית. תוך שנה הגוף שלי הפך שרירי ומוצק. אבל בחיים, במציאות עצמה, הייתי הרבה יותר חזק ממה שנראיתי. למה? כי המוח שלי התחזק יותר מהגוף שלי. אף פעם לא שכחתי שאבא שלי קרא לי פחדן. אף פעם!
 
זה היה בתחילת עונת ההיאבקות והיום הראשון למבחנים. כשהופעתי שם כולם הסתכלו עלי בזלזול, 'עוד פעם הג'וני הזה' שמעתי אותם מתלחששים, 'הוא לא מתכוון להשלים עם המצב שלו?…' לא, ממש לא. למה? כי אף אחד לא ציפה למה שעיניו חזו שם באותו יום. ההבדל בינם לביני הוא, שהם ניסו לבנות את הצוות ואילו אני באתי להילחם על החיים שלי, ובאותו מעמד אני מניח שהכרזתי מלחמה נגד כל מי שינסה לעצור אותי.
 
באותו יום הכל השתנה. הכנעתי יריבים תוך כדי הרמה והשכבתם על המזרן בעשרים שניות! הכוח הזה לא היה משהו אנושי, בטח לא לאדם בגיל שלי, אבל עדיין לא הבנתי מה זה. למרות האימונים המפרכים והנמרצים שעשיתי לעצמי, הכוח הנפשי והרוחני שלי התגבר על הכוח הפיזי-גופני שלי.
 
הקריירה בתחום ההיאבקות החלה להיפתח וכך הפכתי לכוכב עולה ומאוד מוכר בתחום (אבל אני מעדיף לשמור על אנונימיות). לא עצרתי, לאלוקים היו תוכניות הרבה יותר גדולות בשבילי. עשרים וחמש שנים עברו ורק אז אלוקים גילה לי מה הוא באמת רוצה ממני.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
בוקר לא רע, אחרי הכל
יש אלוקים? אז למה הם מוגבלים?
חצי הכוס המלאה
סיבוב  שלישי
 
אבל לפני כן, הצעד הבא שלי היה להתגייס לצבא. הרגשתי שאני צריך לשפר ולהוכיח שאני טוב יותר, לכן גם עבדתי קשה יותר באימונים, משהו כמו פי עשר יותר מכולם. לא עבר הרבה זמן עד שהמפקדים הבחינו בכוח העצום שלי ובחכמה בה ניחנתי, ומיד צורפתי לכל המשימות הקשות והמיוחדות והכי מסוכנות. עשיתי את זה בשמחה ולפעמים גם הייתי מתנדב.
 
רק מה, הייתה בעיה אחת. אחרי שהוכחתי לעצמי ולכולם שאני טוב מבחינה אתלטית, השכלה, וכלוחם מצוין בשדה הקרב, הרגשתי שמשהו עדיין חסר. עדיין לא הרגשתי את ההרגשה של 'הנה, זה הדבר האמיתי שאני מחפש'.
 
יום אחד, תוך כדי הקרב, היה לי חזיון רוחני עצום. אלוקים פתח את השמים בשבילי ופשוט הראה לי מה הוא רוצה ממני, מהי המשימה האמיתית שלי בעולם. כן, זה היה גילוי ונס אמיתי ולא אוכל להרחיב יותר. בואו רק נאמר שמאותו יום ואילך ידעתי מאיפה קיבלתי את כל הכוח העצום שלי. ידעתי גם שאלוקים רוצה שאניח את הנשק ואצא למשימה החדשה שלי. החזון הרוחני אמנם היה חזק ומעורר פליאה עצומה, אבל מצד שני גרם לענווה שבי לפעול במלוא הכוח. באותו חזיון נאמר לי מה אני צריך לעשות, וכך מצאתי את עצמי עושה את דרכי חזרה לדרך אבותיי, אל היהודי שבי.
 
השנים עברו והיום אני רב מוסמך. בגיל 42 התחלתי להילחם את המלחמה הקשה ביותר בחיי. נלחמתי ברע בכל דרך ועם כל הכוח החדש שגיליתי – התפילה המתוקה והתורה הקדושה. נלחמתי ברצון להעניק לגוף את הכוח והבמה המרכזית, ובמקומו להעלות לקדמת הבמה את הנשמה ולהפנות אליה את אור הזרקורים. רק היום אני לא עושה דברים כדי להוכיח לאבא שלי ע"ה שאני לא פחדן. היום אני עושה את מה שאני עושה בשביל בורא עולם, בשביל עם ישראל, או בשביל כל אדם שצריך עזרה – אני שם בשבילו.
 
אחרי שהנשמה עברה קדימה אני מעדיף להיות מאחורי הקלעים, החיצוניות וכל אור הזרקורים והמצלמות שהכרתי שנים רבות פשוט כבו מתוך בחירה שלי. ומהמקום הזה אני נהנה, בעצם אני האדם הכי מאושר, ויש לי העונג לעזור לאנשים בישראל ובכל רחבי העולם.
 
* * *
 
היום ג'וני שומר על גבולות ישראל אבל בלי אם-16, רק עם התפילות ועם כל ה"חסרונות" ו"המוגבלויות" מהילדות. הוא נלחם עם לימוד התורה באתגרים הכי קשים ובסוגיות הכי מורכבות, תורה שהיא הרבה יותר חזקה מהמוות.
 
כולי תפילה שהאיש המקסים הזה יצליח וימשיך את עבודת הקודש שלו, אמן.
 
 
* * *
ד"ר זאב בלן הוא פסיכותרפיסט העוסק בתחום למעלה מ-32 שנים, מטפל ומאמן בעזרת האמונה (אמונה קואצ'ינג) ועל פי משנתו של רבי נחמן מברסלב.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה