רשב”י ורבי נחמן

מישהו אמר לי שלרבי נחמן
ורבשב"י יש הסכם רוחני ביניהם.
כלומר, אם מתפללים במירון
זה בדיוק כמו להתפלל באומן.
יכול להיות?
 
 
ביום שישי זה סוף סוף קרה. אחרי שבועות וחודשים בהם ניסיתי להחזיק את הכל ביחד – מעבר לבית חדש, מלחמה -מבצע שעברנו לאחרונה, תקופות של שפל כלכלי וימים שבקושי היה לנו מה לאכול, מחלה ומצב לא רחוק מדלת המוות, תאונה, בית  משפט, מאבקים מול בתי ספר, קהילה שעשתה לנו את החיים קשים, ועוד כל מיני דברים שאני אפילו לא רוצה להיכנס אליהם.
 
ביום שישי, זה קרה. קרסתי על הרצפה, רוחנית כמובן.
 
זה קרה אחרי שראיתי בית מזעזע עם פוטנציאל נפלא אבל עם מחיר בשמים, גבוה גבוה מאוד בשמים. חזרתי הביתה לספר לבעלי על החדשות המרעישות האלה, ואז התברר לי שהכסף ששמנו בצד, אחרי שמכרנו את הבית, גם אם נעשה לו מתיחות לכל הכיוונים לא מגיע לסכום שבעל הדירה נקב.
 
מאמרים נוספים בנושא:
רק  רציתי לתת
הכתובת  היחידה
תודה, אבא!
 
הייתי הרוסה לגמרי. בתקופה האחרונה נגסנו בחסכונות מכיוון שבעלי כבר קרוב לשנה בלי עבודה. כן, הוא מנסה, מחפש ואפילו לקראת פתיחת עסק, דבר שכמובן לוקח כסף, זמן והרבה מאמצים כדי להעמיד את כל העניין הזה על הרגליים, אבל לי זה כבר היה יותר מדי, לא יכולתי לשמוע, לסבול ולשאת יותר את המצב.
 
הרגשתי איך קורת העץ האחרונה נעקרת ממקומה, והתחלתי ליפול, ליפול וליפול…
 
ואז, כל השאלות הכפרניות צצו מכל החורים והחלו להישמע בתוכי עם הד שהולך ומתחזק, כי עכשיו, כשאין לנו כסף ואחרי שמכרנו את הבית כדי שנצליח להתקיים, הבועות מתחילות להתפוצץ אחת אחרי השנייה…
 
לאורך כל האתגרים וההתמודדויות של השנה שחלפה, החזקתי הכי חזק שיכולתי באמונה. אבל ביום שישי, כל השנאה הזו גאתה בתוכי כמו צונאמי ושטפה את כל הבהירויות הרוחניות שהשגתי עד לאותו יום.
 
פעם ראשונה בחיים שלי שחשבתי אם עשיתי רצף של טעויות איומות, כשאמנתי בכל מה שאמרו לי וכשהפכתי את זה לעמודי יסוד בחיי. יכול להיות שטעיתי?!? זאת אומרת, אם אתה הולך עם האמונה, ועם אמונת חכמים, החיים אמורים להשתנות, נכון? אז שלי לא. ולא רק שהם לא השתנו, אלא שביום שישי הרגשתי איך השריד האחרון של הכבוד העצמי הבסיסי שלי הולך לאיבוד, נשאב לאיזה חור שחור ושאין לי לאן להמשיך מכאן.
 
כמובן, זכיתי לברכות רבות בחיים שלי: בריאות, בעל ובנות, הבריאות שלהם, קורת גג מעל ראשי אפילו שהיא לא שלי, אוכל על השולחן, למרות המצב הקשה. רק מה, באותו יום שישי ראיתי רק את מה שאין לי ולא את מה שיש לי…
 
ידעתי שמשהו 'גדול' מתבשל, אז ביום חמישי התקשרתי לאורחים שהיו אמורים להתארח אצלנו בסעודות השבת והודעתי להם שאני נוסעת למירון, לרבי שמעון בר יוחאי. הם קיבלו את זה בהבנה.
 
מישהו אמר לי שהרב גדליה קניג, אחד ממשפיעי ברסלב והרב של קהילת ברסלב בצפת, כתב שלרבי נחמן ורבשב"י יש הסכם רוחני ביניהם. כלומר, אם מתפללים במירון זה בדיוק כמו להתפלל באומן.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
במקום  הכי נמוך
העגלון
נשמה  תקועה
 
הגעתי למירון והתכוננתי לקראת שבת, אחר כך הלכתי לציונו של רשב"י. הכיסא היחיד הפנוי היה ליד ילדה אוטיסטית שכל הזמן משכה לי את הרגל עם היד שלה וירקה לכל כיוון, כולל על השמלה שלי.
 
באופן מוזר ולא כל כך מוכר לי, לא היה אכפת לי מה היא עושה. הרגשתי את הטוהר של נשמתה והחזקתי לה את היד בעדינות. בהמשך, שמתי לב לאישה אחת שנראתה לי מאוד מוכרת. עוד כמה שניות של חיפושים במרתפי הזיכרון והופ, משהו נתפס בחכה. היא הייתה איתי בנסיעה האחרונה שלי לאומן.
 
להבה קטנה נדלקה בתוך הלב, אולי אלוקים לא שכח אותי אחרי הכל…
 
חזרתי למלונית, אכלתי משהו ונכנסתי למיטה כשאני מותשת ועייפה עד כלות. התעוררתי לפני הזריחה עם תקווה שרשב"י יהיה רק שלי בשעה כזו. הציון היה עמוס גם בשעות המוקדמות של הבוקר, עמוס באנשים מוזרים מאוד. עליתי לכיוון הגג.
 
הריקנות המשיכה להכות בי. גם הציניקנית שבתוכי לא הרפתה. כל כך מיואשת מכל הדברים שקורים לי בחיים. בקושי היו לי מילים להתפלל. ואז, השמש החלה לעלות מכיוון ההרים מול מירון ויחד איתה תקווה שזרמה לתוך הלב שלי. כן, הלילה היה מאוד מאוד ארוך, לי ולעם ישראל, אבל הזריחה כאן. חיים חדשים נולדים בעולם כל יום.
 
בפעם הראשונה מזה יומיים התחלתי להאמין שוב בטוב העצום של אלוקים. חזרתי קצת יותר שמחה, קצת יותר עם תודה על העובדה שאני חיה בכלל, קצת יותר רגועה ושלמה עם המסלול שאלוקים החליט להוביל אותי עליו בשנים האחרונות.
 
אחרי הצהריים הלכתי שוב להתפלל. הציון של רשב"י היה עדיין עמוס באנשים, ובאנשים המוזרים, אז הלכתי החוצה והתיישבתי ליד ציונו של רבי יוחנן הסנדלר, ממש מול הכניסה לרבי שמעון. מאחורי המצבה מצאתי מקום נעים לשבת, שם הסתתרתי קצת מהשמש היוקדת והמולת האנשים, ואחרי תפילה מתוקה מהלב הלכתי.
 
חמש דקות לאחר מכן, גיליתי שלשמלה שלי נצמד סטיקר, ולא יודעת מהיכן הוא בא ואיך הוא נדבק, עליו היה כתוב: "נ נח נחמ נחמן מאומן. רק אני יכול לעזור לך!"
 
באותו רגע התחברו לי הדיבורים ששמעתי מהרב קניג, שרשב"י ורבינו מחוברים בדרך מיוחדת. זה נטע בתוכי תקווה גדולה, למרות שהרגשתי ששכחו אותי והלכתי לאיבוד איפשהו בדרך, אבל מישהו שם למעלה מסתכל עלי ודואג לי, אחרי הכל.