שומרים על הפה!
סקר קטן שתעשו בזמנכם החופשי יגלה לכם שבאמת לא קל לשמור על הפה. הרב שלום ארוש על הנגע הקשה ביותר שמלווה את האנושות והורס כל חלקה טובה.
סקר קטן פרטי שתעשו בזמנכם החופשי, יגלה לכם שזה באמת לא קל לשמור על הפה. כלומר, לא לדבר לשון הרע גם אם זה באמת לא בכוונה תחילה, גם אם באמת אנשים לא מתכוונים לדבר חלילה על מישהו, לספר או לשתף במשהו. לפעמים, תוך כדי שיחה והופ, מגיעים לדבר הנורא הזה שנקרא רכילות, לשון הרע ושות'. קל וחומר, כאשר מדובר בדיבורי לשון הרע לכתחילה.
אז אם ביקשתם לברוח מהדבר הנורא הזה, שהסכנה שלו אורבת בכל פינה, גם אם אתם לא מעוניינים ליפול באבק לשון הרע, הגעתם למאמר הנכון.
מהמקום הכי מתוק ונפלא לעם ישראל – התורה הקדושה, תמיד אפשר לדוג את המסרים הכי יפים שיש. כך גם בעניין לשון הרע. נאמר, "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך". בספרים הקדושים נכתב, שציווי זה נכון לכל אדם ואדם שצריך משפט ושיקול דעת בכל פתחיו ושעריו. ואיך הם באים לידי ביטוי אצל האדם? אז ככה, שתי עיניים, שתי אוזניים, שני נקבי החוטם והפה. סך הכל שבעה פתחים/שערים בהם אדם צריך להעמיד שופטים כדי לוודא שכל מה שעובר דרכם יהיה על פי משפטי התורה ורצון בורא עולם.
איסור לשון הרע נוגע ישירות לכל פתחיו ושעריו של האדם. לגבי הפה והאוזניים – אין צורך להסביר ולבאר, מכיוון שעיקר איסור לשון הרע עוסק באיברים אלה – דיבור ושמיעה. רק אציין, שחומרת איסור לשון הרע הוא גם אם הדברים שנאמרו הם אמת לאמיתה. חשוב להדגיש זאת, מכיוון שישנה טעות איומה הרווחת בקרב בני אדם שחושבים שלשון הרע זה להעליל על מישהו עלילה שלא הייתה ולא נברא, אולם בורא עולם בתורה הקדושה מלמד אותנו שכל האזהרות החמורות שנאמרות על עניין זה, נאמרות גם על דברים שהם אמיתיים ובדוקים – גם עליהם אסור לדבר ולשמוע, וגם אם חלילה שמעתם אסור לקבלם ולהאמין בלב שהם דברי אמת.
בירור האמת זה תפקיד של בית דין ומנהיגי ושופטי הדור, אך לא תפקידו של שום אדם אחר. מה כן? לברר את מה הקב"ה רוצה ממנו בלבד. כל עיסוק ומחשבה וכל שכן דיבור על אדם אחר – זו סטייה חמורה מהמסלול של התיקון האישי, דבר שגורם לאדם לזנוח לחלוטין את כל תפקידו, שליחותו וייעודו בעולם ויכול להגיע על ידי זה לעיוותים וקלקולים נוראיים.
מאמרים נוספים בנושא:
אתם בוחרים איך ייראו החיים שלכם!
וכמה דמעות נשפכו?
לשון חמקמקה
לשמור על זכות השתיקה
כך נקשר עוון לשון הרע גם לעיניים.
תפקיד העיניים הוא שהן תהיינה נשואות אך ורק לבורא עולם, ולא להסתכל או לחפש רע אצל הסובבים אותנו. וגם מה שאנו רואים אצל אחרים – חייבים לדון לכף זכות, לא לראות שום רע. ואם כבר רואים רע, צריך להשתמש בעיניים כדי לחפש את הרע הזה אצלנו – ולבערו מקרבנו, משום שכל מה שאדם רואה בעולם אלה דברים שהוא צריך לתקן בעצמו. לכן אומר רבי נחמן מברסלב, שעל ידי שנופלים ללשון הרע מתגבר כוח הבהמיות ועל ידי זה נופלים לבחינת רע עין, שהעין לא רואה את האמת אלא רק את הדמיונות והשקר שבעולם. כי האמת והמציאות האמיתית היא שהכל כולל הכל הוא רק השם יתברך, וכל בני העולם הם רק שליחים שלו. וכאשר עודים לאדם רע והוא רואה את מי שעשה לו את הרע הזה כמציאות עצמית, זה אומר שהוא בבחינת 'רע עין' משום שאינו רואה את האמת שהקב"ה הביא את זה עליו, ומי שהרע לו הוא רק השליח. כך מתחיל להתגלגל לו כדור שלג שמתחיל בשנאה ועובר לדיבורים על אותו אדם, במקום להתבונן ולהבין שהקב"ה מעביר כאן מסר.
לפי זה ניתן להבין מדוע רבותינו החמירו מאוד עם עוון לשון הרע, עד שמצאנו התבטאויות נוראות מאוד (ערכין טו): "כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר", וכן "כל המספר לשון הרע מגדיל עונות עד לשמים", וכן "כל המספר לשון הרע ראוי לסוקלו באבן", וכן "כל המספר לשון הרע אומר הקב''ה לשר של גיהינום אני עליו מלמעלה ואתה עליו מלמטה נדוננו", וכן "כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות כנגד שלוש עבירות: עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים". מובן אם כן, שעוון זה גדול וחמור אפילו מעבירות שבהן ייהרג ואל יעבור ואין סוף לחובות והעונשים שלו. וכן נאמר בגמרא שאין לאדם שנופל בעוון זה תקנה והוא נכרת מן העולם.
ולא רק, דבר מיוחד נוסף שמצאנו בעניין זה – שהקב"ה עשה מחלה רוחנית מיוחדת למספרי לשון הרע – מחלת הצרעת, שהיא למעשה נס ומופת נורא כמו שאומר הרמב"ם – שאינה ממנהגו של עולם. וכן, עונשו חמור מאוד יותר מכל עוון עד שחולה הצרעת נשלח מחוץ לכל המחנות ויושב בדד ואבל, מושפל ומבויש בצורה שאין לה אחר ורע. וכן, מצאנו שהקב"ה מקפיד על עוון זה יותר מכל העוונות ומעניש עליו מיד בלי שום אריכות אפיים, גם את הגדולים שבגדולים.
ונשאלת השאלה מדוע העוון הזה כל כך חמור?
עוון זה הוא ההיפך המוחלט של כל תכלית הבריאה, והוא כפירה גמורה. שהרי, אין עוד מלבדו לכן אסור לדבר על אף אדם, משום שאם קורה לאדם משהו דרך מישהו – הוא רק השליח, דרכו הקב"ה מנהיג את האדם. לכן צריך לדבר אך ורק אל הקב"ה ועליו, כל דיבור אחר – על בני אדם, הופך את המדבר לבהמה של ממש, דבר שסותם לו את העיניים והוא לא רואה את אור השם, לא את האמונה, שום כלום ומגיע לכל הרע שבעולם, שנאת חינם, נקמה ונטירה ומכאן הדרך קצרה לכל העוונות. ולא מדובר רק בדברי גנות מוחלטים, אלא אפילו ברמיזות קטנות ובדיבורים "תמימים", מה עשה פלוני, מה יש לו ומה אין לו. אפילו דברי שבח נחשבים לשון הרע, כמבואר בהלכה. לכן, לשון הרע של דואג האדומי על דוד המלך ע"ה נראית, לכאורה, כשיר הלל לדוד המלך, הרי הוא אמר רק דברי שבח, אך בגלל דברים אלו רדף שאול את דוד המלך עד חורמה ובגללה הרג את נוב – עיר הכוהנים, כמו שכתוב: "ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגיבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה' עמו". ואומר רש"י על פי חז"ל, שאחד הנערים היה המיוחד שבהם, שהוא דואג שהיה אביר הרועים וראש הסנהדרין שקינא בדוד המלך, לכן שיבח אותו בפני שאול כדי להכניס בשאול קנאה ועין רעה כלפי דוד המלך.
מכאן לומדים, שצריך להיזהר מאוד ולא להזכיר שמות של אנשים, לא דבר על אף אחד – לא לשבח ולא לגנאי. גם לא כדאי להזכיר שמות בפני רבנים וצדיקים מכיוון שגם הם נמצאים בסכנה גדולה מאוד בגלל עוון זה. ובכלל, חבל לבזבז את הזמן היקר ולדבר על אנשים ואפילו לחשוב עליהם. ולא רק, אלא שצריך להתרחק אפילו מהאפשרות לשמוע דברי לשון הרע, כשם שאסור ללכת מקום שיש בהם ניסיונות שאדם לא יוכל לעמוד בהם כדי לא ליפול. כך בדיוק אסור ללכת למקום שבו ידוע שמדברים על אנשים.
יוסף הצדיק, שכבר הפך למשנה למלך במצרים, התגבר על כל הגעגועים העצומים ולא הלך לבקר את אביו כדי שלא ייכשל בדיבור הכי קטן על אחיו, כמובא ב"שם משמואל" (ויגש תרע"ט): "ומכאן לימוד גדול לכל איש להיזהר מלדבר תועה (דיבורים רעים) על חברו, שהרי בוודאי התייחדות יעקב ויוסף לא דבר ריק הוא ובוודאי כמה סודות ורזין דאורייתא ותיקון עולמות עליונים שהיו נצמחים מזה, ומכל מקום לא השגיח על אבדת כל אלה והכל שווה לו למען לא יצטרך לגלות דבר גנאי על אחיו!"
אולי גם זה יעניין אתכם:
וזה מבהיל! להבין שיוסף הצדיק היה מוכן לוותר על השגות עצומות ותיקון כל העולמות רק כדי לא לבוא לידי ספק של דיבור גנאי, אז תארו לכם עד כמה אנו צריכים להתעורר ולהבין שעוון זה נורא וחמור מאוד, שהוא המעכב הגדול של הגאולה ובו תלוי כל תיקון האדם. נשים גם לנגד עינינו את דבריו של הגאון מוילנא זיע"א באגרת שכתב לאשתו, וטוב לקרוא את זה בכל יום כדי לחדש את הידיעה בקרבנו, וכדי שלא ניתן ליצר הרע לטשטש ולהשכיח את האמת הפשוטה והנוקבת – שכל התשובה היא רק שמירת הלשון:
"והכל יביא במשפט על כל דיבור ולא נאבד אפילו דיבור קל. ולכן אני מזהירך שתתרגלי בכל היותר לשבת יחידית, כי חטא הלשון על כולו, כמאמר חכמינו ז"ל: 'אלו דברים שאדם אוכל וכו' ולשון הרע כנגד כולם', ומה לי להאריך בזה העוון החמור מכל העבירות. 'כל עמל אדם לפיהו', ואמרו חז"ל שכל מצוותיו ותורותיו של אדם אינו מספיק למה שמוציא מפיו. 'מה אומנותו של אדם בעולם הזה? שישים עצמו כאילם' וידביק שפתותיו כשתי ריחיים. וכל כף הקלע הכל בהבל פיו של דברים בטלים, ועל כל דיבור הבל צריך להתקלע מסוף העולם ועד סופו. וכל זה בדברים יתרים, אבל בדברים האסורים, כגון לשון הרע וליצנות ושבועות ונדרים ומחלוקות וקללות ובפרט בבית הכנסת ובשבת ויום טוב, על אלו צריך לירד לשאול למטה הרבה מאוד, ואי אפשר לשער גודל הייסורים והצרות שסובל בשביל דיבור אחד ולא נאבד אפילו דיבור אחד שלא נכתב…
"כי הדיבור והמידות צריך הרגל רב ו'ההרגל על כל דבר שלטון' ו'כל ההתחלות קשות' ואחר כך טוב לו 'ואוזל לו אז יתהלל', כי הרשע יודע בעצמו שרע ומר דרכו אך שקשה לו לפרוש. וזה כל האדם לא יניח לו לחפצו ו'במתג ורסן עדיו לבלום' ועד יום מותו צריך האדם להתייסר ולא בתעניתים וסיגופים, רק ברסן פיו ובתאוותו וזהו התשובה. וזה כל פרי העולם הבא, כמו שכתוב 'כי נר מצווה ותורה אור', אבל 'ודרך חיים תוכחת מוסר'. וזהו יותר מכל התעניתים והסיגופים בעולם וכל רגע ורגע שהאדם חוסם פיו זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין מלאך ובריה יכולים לשער. ואומר הכתוב 'מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע', ובזה יכופר לו כל עוון וניצול משאול תחתית כמו שכתוב, 'שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו', 'מוות וחיים ביד לשון'. אוי למי שממית עצמו בשביל דיבור אחד 'ואין יתרון לבעל הלשון' ו'לכל יש רפואה חוץ מן המלשין'. והעיקר, שלא תדברי בשום אדם בשבחו וכל שכן בגנותו, כי מה לו לאדם בדבר זרות 'שוחה עמוקה פי זרות זעום ה' ייפול שם'".
מה נאמר ומה נוסיף על דברים המדברים בעד עצמם?… ואם צדיק עצום כמו הגאון מוילנא זיע"א, שכל רז לא נסתר ממנו, הבין שזה הדבר שהוא יותר מהכל, כיצד אנו נוכל להישאר אדישים? לכן צריך להתחזק בזה מאוד, ובפרט בחודש היקר בו אנו נמצאים – חודש אלול, חודש התשובה, וכמו שאומר הגאון מוילנא – העבודה על תיקון הדיבורים היא עיקר התשובה.
יהי רצון שהקב"ה יזכה אותנו לאחוז בזה ולהרגיל את עצמנו בדרך שמורה לנו התורה הקדושה – לשמור את פינו ולשוננו מכל דיבור על כל אדם, ועל ידי זה נישמר ולא ניפול לדיבורים אסורים לעולם, אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור