שער התבונה פרק ה – כט כסלו

 

וכאשר נתבונן באמת, נמצא שקיום מצוות לדון את חברו לכף זכות ומידת שמירת הלשון תלויים בקיום מצוות עשה של (ויקרא יט, יח): "ואהבת לרעך כמוך", שאם יאהב את חברו באמת, בודאי לא ידבר עליו לשון הרע, ויחפש עליו בכל כוחותיו זכות. כמו שאם אירע לו שעשה איזה דבר שלא כהוגן, ובני אדם היו עומדים ומספרים בעניין אותו הדבר, והוא יודע בנפשו שום צד זכות על עצמו, או שהיה דבר זה בשגגה או סיבה אחרת, כמה מהתשוקה היה לו שימצא מי שילמד זכות עליו, כדי שלא יתבזה כל כך, כן באופן זה ממש צריך לעשות לחברו.

 

 

 

 

וראיה לזה אנו רואים מאיש אחד בזמננו, שהעלילו עליו שדיבר דברים שלא כהוגן, ועבר על מה שאמר הכתוב (משלי כד, כא): "ירא את ה’ בני ומלך". נפל הפחד עליו באופן נורא, כי דרש וחקר מיודעי דת ודין ואמרו לו, שהוא עלול להיות נדון לחמש-עשרה שנות עבודת פרק, או מוות ממש, חס ושלום, ומכר ביתו וכל נכסיו ופיזר הון רב, אולי יעלה בידו לברר שהוא עלילת שקר (זכור למרים לח"ח זצ"ל פי"ד).