תברחו ממנה!
כדי להרגיש את המתוק והדבש, את האחדות והאהבה שמביא איתו ראש השנה, אנחנו צריכים לברוח מהמחלוקת ומשנאת החינם שהורסות בנו כל חלקה טובה.
רגע לפני שמתחילים לקרוא את התורה מחדש, אנו רואים שוב עד כמה חשובים האחדות והשלום בינינו לבורא עולם, אשר משה רבינו מדגיש (בפרשת נצבים וילך) את העמידה של כל עם ישראל בחידוש הברית עם הקב"ה ומפרט את כל חלקי העם, מהגדולים ועד הקטנים – "אתם נצבים פה היום כולכם לפני ה' אלוקיכם…" – ברית שתלויה בעמידה שלנו כעם אחד ומאוחד לפני בורא עולם.
לכן, המצווה האחת לפני האחרונה בתורה (שנאמרת בפרשת וילך) היא מצוות 'הקהל' – בה כל עם ישראל מצווה להיקהל יחד – אנשים, נשים וטף – בבית המקדש ולשמוע את דבריו של משה רבינו בספר דברים מפי המלך. על מצווה זו אומר ספר החינוך, "זאת המצווה עמוד חזק וכבוד גדול בדת", כי זו בחינת חידוש הברית שכרת משה איתנו, ועלינו לעשות זאת בכל שבע שנים במעמד כל עם ישראל ללא יוצא מן הכלל, אין פרץ ואין יוצאת. ומדוע שלא יקראו זאת כל אחד במקומו כמו שקוראים את המגילה? להורות שאינה דומה קריאה בתורה של יחידים מפוזרים ומפורדים, לקריאה של קהל עדת ישראל כולם כאחד יחד.
כיסא הכבוד
ולא לחינם הדיבורים החשובים והמעוררים האלה נאמרים סמוך מאוד לראש השנה, יום הדין, כדי לעורר אותנו שאף על פי שה' דן ושופט כל יחיד ויחיד, כמו שמבארת הגמרא את המושג 'כבני מרון' – אך עיקר העמידה שלנו לפני השם אלוקינו היא כעם אחד ומאוחד, כי העניין העיקרי שביום הגדול של ראש השנה הוא המלכת המלך, מלכו של עולם, ושלמות ההמלכה היא כאשר כל העם מאוחד כאיש אחד בלב אחד.
וזה הרמז בדברי הזוהר הקדוש (פרשת תרומה): "קודשא בריך הוא אחד לעילא לא יתיב על כורסיא דיקריה עד דאתעבידת איהי ברזא דאחד" – ותרגומו: הקדוש ברוך הוא אחד בעליונים לא יושב על כיסא מלכותו עד שכנסת ישראל נעשית מאוחדת. וביום ראש השנה שבו אנו מבקשים מהקב"ה שישב על כיסא מלכותו, זה אומר שאנחנו צריכים להתאחד ולקבל על עצמנו להיות בשלום ובאהבה עם משפחתנו, עם הסובבים אותנו ועם כל עם ישראל – עם כל החוגים וכל הזרמים, למרות כל חילוקי הדעות והמנהגים.
לא "לשם שמים"
אבל לא היצר הרע שישב בשקט לנוכח אחדות ורוממות שכזו, לכן הוא 'מתלבש' במצוות ומסית את האדם לחלוק בטענה שזה "לשם שמים". וכבר צעקו על כך בקולי קולות גדולי ישראל. אציין כאן את דבריו הנפלאים של רבי יהונתן אייבשיץ זיע"א בספרו יערות דבש (דרוש ח, לט אדר), שנותן לכל אותם חולקים "לשם שמים" את הסימן והמדד המדויק לבדוק האם מחלוקתם לשם שמים או לא, וזו לשונו:
"אבל בעוונותינו הרבים, כל מחלוקת, תהיה מה שתהיה, היצר הרע מפתה ואומר שהיא לשם שמים ולמצווה גדולה להכניע בוגדים ולשבר זרוע רמה, וכהנה דברים רבים. כללו של דבר, אין לך מחלוקת שאין יצר הרע מפתנו ואומר שכל הכוונה לשם שמים, וחס וחלילה לומר על מחלוקת שהיא שלא לשם שמים. רק אם כן, במה ייוודע אפוא האמת, אם היא באמת לשם שמים או לא? בזאת ייוודע, אי המחוּלקים ובעלי הריבוֹת – זולת הדבר שחלקו בו ומנגדים זה לזה – הם אוהבים גמורים בלב ונפש, זהו אות שמחלוקתם לשם שמים. אבל אם אויבים ונוטרים שנאה זה לזה על ידי מחלוקת, זהו שלא לשם שמים ויתייצב השטן בתוכם. וזה הסימן מסרו לנו חכמי המשנה, 'איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים', כי בכל מחלוקת אומרים שהיא לשם שמים, אמרו: 'כמחלוקת שמאי והילל', שאהבו זה את זה וכיבדו זה את זה, הנאהבים ונעימים – זהו אות שמחלוקתם לשם שמים, 'אבל כמחלוקת קורח וכל עדתו' שהיו נוטרים איבה ושנאה וכמעט יסקלוהו למשה וכדומה – 'זהו שלא לשם שמים'. וזהו לאות נאמן בכל מחלוקת להבין אם היא לשם שמים או לאו". עד כאן דבריו.
מאמרים נוספים בנושא:
אין מקום לשנאה ולמחלוקת
אז הנה לנו סימן מובהק שאם המחלוקת היא לשם שמים – יש בה אהבה. וסימן למחלוקת שאינה לשם שמים – יש בה שנאה.
אם אתם חולקים על חברכם לשם שמים, בדקו את עצמכם היטב – האם אתם אוהבים אותו? האם אתם מוכנים לתת לו את בתכם לאישה, כפי שבית שמאי ובית הלל לא עשו ולא נמנעו מלהתחתן אלה עם אלה למרות חילוקי הדעות המהותיים? אם כן, זו מחלוקת לשם שמים.
אבל אם אתם שונאים ומקפידים, לא יכולים לדבר עם השני או לחייך אליו – זה סימן שהמחלוקת הזו רחוקה מלהיות מחלוקת לשם שמים, וכל כולה שנאת חינם ועבירה חמורה של "לא תשנא את אחיך בלבבך" והיא המסלקת את השכינה מעם ישראל.
וגם כאשר חולקים על אדם שלדעתכם עובר על התורה – גם אז אין מקום לשנאה ולמחלוקת. אדרבא, צריך לרחם על הטועה ולקרב אותו רק באהבה, כמו אהרן הכהן שהיה "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". במחלוקת לא פועלים ומשיגים כלום, רק מעוררים שנאה, התנגדות ומלחמות. אבל בדרך של שלום אפשר לקרב את החבר, ואם הוא מנהיג או בעל תפקיד – תוכלו לקרב את המקורבים אליו שלא יטעו אחרי המנהיג המוליך אותם בדרכים מעוותות. אבל בשום פנים ואופן לא לצאת במחלוקות שמזיקות לעם ישראל ,הרבה יותר מכל החטאים ומכל העוונות שבתורה.
תברחו ממנה!
כותב הרמב"ם בצוואה המפורסמת לבנו: "אל תשקצו את נפשותיכם במחלוקת המכלה הגוף, הנפש והממון, ומה נשאר עוד? ראיתי לבֵנים גדולות שהשחירו, ופחות (=שרים) נפחתו, ומשפחות נספו, ושרים הורדו מגדולתם, ועיירות גדולות נתערערו, וקבוצות נפרדו, ויחידים נפסדו, ואנשי אמונה אבדו, ונכבדים נקלו והתבזו, בסיבת המחלוקת… נביאים ניבאו, וחכמים חכמו, ופילוסופים חיפשו והוסיפו לספר רעת המחלוקת ולא הגיעו לתכליתה, לכן שִׂנְאוּ אותה ונוסו מפניה, והתרחקו מכל אוהביה וגואליה ורעיה. וגם אם כל שאר בשרכם אוהב מדנים, התנכרו ורחקו מקרבתם פן תספו בכל חטאתם".
ובשם החת"ם סופר, נאמר שאהרן עשה את העגל כי הבין שאם לא יעשה אותו תהיה מחלוקת גדולה בעם ישראל, לכן העדיף שעם ישראל יעבדו עבודה זרה מכיוון שידע שמשה יוכל לתקן את העניין הזה בקלות. אבל מהמחלוקת הוא חשש מאוד, מכיוון שידע שפגם המחלוקת הוא פגם שורשי וקשה שגם גדולי הצדיקים לא יוכלו לתקנו, כי להיות בלום ואהבה ועל ידי זה להביא את הגאולה – זו העבודה שלנו, עם ישראל!
דברים מעין אלה נאמרו גם על ידי השל"ה הקדוש: "בוודאי הגרוע שבישראל היה סובל ארבע מיתות בית דין קודם שיעבוד עבודה זרה, וחז"ל אמרו שהמחלוקת קשה היא לפני הקב"ה יותר מעבודה זרה, ואיך לא יכבוש את עצמו מלעורר מחלוקת שהיא קשה מעבודה זרה, ועל כן לא זו בלבד שלא יצטער על דבר שנעשה לו, ובגלל זה יחזיק במחלוקת, אלא אדרבה – ישיש וישמח בניסיונו להעביר על מידותיו, ובעבור זה יעבירו לו על כל פשעיו".
לצאת זכאי בדין, זה לא דבר של מה בכך. לא לחינם חרדו כל ישראל בכל הדורות חרדת קודש מפני הימים הקדושים הבאים עלינו לטובה – ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים. אך השל"ה הקדוש (בשם הגמרא הקדושה) נותן לנו עצה טובה: לכבוש את עצמנו מלעורר מחלוקת ואז מובטח לנו שבשמים יעבירו לנו על כל פשעינו. ועל ידי זה נזכה לחיי נצח בועלם הבא, כפי שכותב רבי נחמן מברסלב: "מי שאוחז תאוותו ממחלוקת – בוודאי כאילו לא מת" ומתקיים בו הפסוק "אגורה באהלך עולמים".
יהי רצון שנזכה כולם להתחזק במידת השלום ואהבה עם כל עם ישראל ונזכה לכל הברכות והישועות, ולשנה טובה ומתוקה.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור