תיקון העולם – פרשת השבוע שופטים
פרשת השבוע שופטים - קל להבין את דברי רבי נחמן, שכל אחד צריך לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם, כי העולם בעצם הופקד בידיו...
כל יהודי אחראי לתיקון העולם
התורה הקדושה מצווה, "לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה'" (יז, כא). לכאורה, די לומר לא תטע אשרה, אז מהי התיבה לך?
אמר רבי נחמן מברסלב זי"ע (ליקו"מ קמא, תורה ה, אות א), "כי צריך כל אדם לומר כל העולם לא נברא אלא בשבילי. נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם, ולמלאות חסרון העולם". ובהמשך מוסיף (שם, אות ד): "אבל צריך לפנות את המוחין מחכמות חיצוניות, וממחשבות זרות. מחמץ, שלא יחמיץ את חכמתו בחכמות חיצוניות ובתאוות". מכאן, היקש בין תיקון העולם לניקיון המוחין מחכמות חיצוניות, וצריך הדבר ביאור.
מובא בגמרא (ברכות ז, ע"א): "בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחווים לחמה מיד כועס הקב"ה". והנה, בלעם הרשע ניסה לכוון אל אותו רגע שהקב"ה כועס (ראה ע"ז ד, ע"ב), כדי לקלל את ישראל, משמע שיש רגע שהקב"ה כועס על ישראל. מתעוררת מכאן קושיא צורמת: הרי הגויים עובדים ומשתחווים לחמה והקב"ה כועס על ישראל? מדוע?
הסביר לי בטוב טעם מורי ורבי הגה"צ אדמו"ר ממעליץ שליט"א, שלפני שחטא אדם הראשון, היה ברור לכל העולם מי הוא המנהיג האחד ויחיד יתברך שמו, אלא לאחר שחטא אדם הראשון, הטוב התערבב עם הרע ונפתח פתח לרשעים לטעות.
היום, אין ביכולתם של הגויים לתקן את חטא אדם הראשון – רק ישראל יכול. נמצא שאם אין תיקון החטא, אזי עדיין הטוב מעורב ברע, וממשיכים הגויים לעבוד עבודה זרה. אילו ישראל היה מתקן את חטא אדם הראשון, הכל היה חוזר לקדמותו, והיה ברור כבר לכל העולם שהקב"ה הוא הא-להים, בורא והמנהיג את הבריאה, ומלכי הגויים לא היו משתחווים לחמה כל בוקר. לכן, הקב"ה כועס על ישראל למשך רגע מזערי כל יום. עד כאן יסודו של מורי ורבי שליט"א.
קל להבין אפוא את יסודו של רבי נחמן זי"ע, שכל אחד צריך לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם, כי העולם בעצם הופקד בידיו, וכבן מלך, כל אחד צריך לראות את עצמו אחראי להפעלתו התקנית של העולם.
יהודי בודד משפיע על כל העולם, הן על הגויים והן על אחיו היהודים, היות וכל ישראל ערבים זה לזה (שבועות לט, ע"א). כיצד? אם יהודי ישא וייתן באמונה, אזי אותה אומה ששואבת את חיותה מקליפת עוון הגזל נחלשת. כמו כן, אם יהודי לא ידבר לשון הרע, ועל ידי כך נמנע משפיכות דמים, אזי אותה אומה השואבת את חיותה מקליפת הרצח תיחלש. גם בתוך כלל ישראל, מעשיו של יהודי בקצה המזרחי של העולם משפיעים על אחיו בקצה המערבי של העולם. אם יהודי בירושלים יתמיד בלימוד, אזי יהודי בארגנטינה יהרהר בתשובה, לכן כל אחד צריך לומר לעצמו שהעולם תלוי בתורתי ובתפילתי היום, שיעשה את רצון השם ועוד יזכה את הרבים.
אם כל אחד נושא באחריות על כל העולם, אזי מובן היטב מדוע "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו" (קינה "אוי לי" מתוך תיקון חצות). חז"ל אמרו בפירוש שאדם אחד מסוגל לבנות את בית המקדש ולתקן את העולם, ש"כל אדם שיש לו דעת כאילו נבנה בית המקדש בימיו" (סנהדרין צב, ע"א). "דעת" הכוונה דעת דקדושה, נטולת כל חכמות חיצוניות, בחינת מצה שמורה, היפך החמץ.
זוהי אזהרת רבי נחמן זי"ע, שתיקון העולם תלוי בה: אם אדם יכניס חכמות חיצוניות בראשו, אז תוחמץ חכמתו הקדושה, ובלא החכמה דקדושה, אין הוא אלא בהמה, כי "ומותר האדם מן הבהמה אין" (קהלת ג, יט), בחינת עכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות), עם הדומה לבהמה, שמי שמחמיץ את שכלו הקדוש, חכמתו הקדושה, שוב לא תהיה לו דעת, ולא יוכל לתקן את חטא אדם הראשון, בחינת חורבן הבית בימיו.
זהו "לא תטע לך", לך דווקא, בראש שלך, אשרה כל בחינת עבודה זרה, הוי אומר חכמה חיצונית שהיא רע, בחינת דעת דסטרא-אחרא, שמקורה עץ, דהיינו עץ הדעת טוב ורע, אצל מזבח ה', השכל הקדוש שאצל הנשמה, חלק א-לוה ממעל, השוכנת במוח האדם.
אם לא טעיתי, כל העניין הנ"ל נרמז במלואו בנביא: "ונביאי האשרה ארבע מאות אכלי שולחן איזבל" (מ"א יח, יט): איזבל גימטריא נ' כמניין טמא, הסטרא-אחרא, ונביאי האשרה ארבע מאות הם חייליה, בחינת חכמות חיצוניות, בחינת עשו בא ועמו ארבע מאות איש (בראשית לג, א), אותן החכמות החיצוניות שבאו להילחם עם יעקב, החכמה הקדושה.
ושוב, "ויצא את האשרה מבית ה'" (מ"ב כג, ו), שהמלך יאשיהו, צדיק הדור, הוציא את כל החכמה החיצונית שהתערבבה בשכל הקדוש, וישרוף אותה בנחל, בנחל גימטריא צ', רמז לתורת הצדיק אשר נקראת בנחל, המסוגלת לשרוף את כל החכמות החיצוניות ואת תולדותיהן.
עד כה, כל העם סבל מחימוץ השכל, כי לא נעשה פסח הזה מימי השופטים אשר שפטו את ישראל, כי אי אפשר לזבוח את הפסח על החמץ, דהיינו על שכל מוחמץ. יאשיהו, גימטריא 332 כמניין "מוסר ה'" (דברים יא, ב), הוא רמז לחכמה קדושה, בחינת מצה שמורה, שמורה ממשהו חמץ, כלומר שמורה מפני חכמה חיצונית. ולכן, "בשמונה עשר שנה למלך יאשיהו נעשה הפסח הזה לה' בירושלים" (מ"ב כג, כג), שמונה-עשר בחינת חי, שיאשיהו החיה את עם ישראל, ועשה הפסח, ניקה את שכלם של בני ישראל מחכמות חיצוניות ומן התאוות. בירושלים, בחינת בניין בית המקדש בדורו, תיקון חטא אדם הראשון, שגרם לערבוב הדעת טוב ורע. זהו עיקר קינת הנביא, "ויקונן ירמיהו על יאשיהו" (דה"ב לה, כה), שיאשיהו הוא בחינת משיח (ראה רש"י, איכה ד, כ, ד"ה משיח), המסוגל לתקן את חטא אדם הראשון וכך לתקן את כל העולם, למלא את כל הארץ דעת השם צרופה.
זהו ההיקש בין תיקון העולם לניקיון המוחין, כי כשהאדם שומר את חכמתו שלא יחדרו אליה חכמות חיצוניות ושלא יהרהר בהרהורים רעים, בחינת חמץ, סטרא דמותא, אזי הוא חי בקדושה, בחינת דעת דקדושה, כאילו בנה את בית המקדש בימיו, שזהו תיקון העולם כולו, כן נזכה בימינו, אמן כן יהי רצון..
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור