תפנימו: זה היצר הרע!

בתור ילדה, וגם אחרי שגדלתי, לא ידעתי מה זה "היצר הרע". ידעתי שאני אדם טוב ושלפעמים אני גם רעה, נודניקית, מעצבנת, בלתי נסבלת, חסרת תקנה ועוד כל מיני רעות חולות.

כשגיליתי שיש ממש דבר כזה – צד אחר שנקרא 'יצר רע', אבן נגולה מעל ליבי והוקל לי. פתאום, באמצע שנות העשרים שלי יכולתי לעשות שלום עם עצמי בידיעה שאני לא באמת רעה מהיסוד, שכן יש לי תקנה, שכל מה שקפץ עלי בתור ילדה, כל מה שלא יכולתי להשתלט עליו – יש לו שם והוא קיים, והכי חשוב – הוא לא חלק ממני, מהמהות שלי, מעצמותי.

בתור אמא לילדים קטנים, אני ממש שמחה שכבר מגיל שלוש, הגיל שבו אפשר להתחיל להבין משהו על החיים, הם מתוודעים למושג הזה 'היצר הרע'.

הילדים שלי גדלים בידיעה שהם לא רעים, שהם טובים מיסודם, זה רק היצר הרע שמשתלט עליהם לפעמים ולא נותן מנוח. מתוך ההכרה הזו, קל יותר להבדיל ולהפריד ביני ובין ההתנהגות שלי, ועצם הזיהוי –  "עכשיו היצר השתלט עלי, זה לא באמת אני",  עוזר לתפוס קצת מרחק מהבור שנפלנו לתוכו, ואולי לנסות למצוא גם נקודת אחיזה ולטפס שוב למעלה.

הבעל דבר, האבא של היצר הרע, הוא עתיק יומין וערמומי מאוד מאוד. אני מדמיינת אותו כמו בסיפור המעשייה של רבי נחמן מברסלב – "מעשה בזבוב ועכביש", שם הוא מתואר כזקן כפוף כדרך הזקנים. בסוף המעשייה, מסופר על נשמה שרוצים שתרד לעולם אך לאף אחד אין חוב עליה. הס"מ שומע על זה ומתפלל לבורא עולם שלא יוריד את הנשמה הזו, כי אז הוא עצמו יישאר חסר תפקיד, חסר מהות ועבודה. והקב"ה משיב לו: "זאת הנשמה צריכה לירד לעולם בוודאי, ואתה חשוב לך עצה". בבית הדין של מעלה, בזמן שרוצים להשביע את הנשמה שתרד לעולם, מחכים כולם לס"מ כדי לסגור את הפינה… שולחים אחריו שליח שמביא את אותו זקן כפוף מאוד שצוחק ואומר: "כבר נתתי לי עצה. רשאי הוא לילך להעולם…"

מאמרים נוספים בנושא:

זה התפקיד שלו

עוד יום שגרתי?
ברוכים הבאים לזירה הלוהטת
ידיד לא רצוי
שני קולות

תבוא מחר

בשיטת הסלמי

תסמונת שטוקהולם

שווה קריאה: נעים מאוד, היצר הטוב!

הסיפור של רבי נחמן ממחיש לי באופן וודאי כמה היצר הרע הוא מתוחכם, וכמה כוח יש לו עלינו בעולם הזה. כל הצער והייסורים בעולם באים מאותו זקן, שאנחנו בטעות נוטים להמליך אותו פעמים רבות במקום את השם יתברך.

גם אם זיהיתי כבר שהיצר הרע השתלט לי על המוח, וגם אם הצלחתי באותו הרגע לסלק אותו, הרי שלא עברו שני רגעים והוא כבר התלבש עלי במחשבה אחרת, בחולשה אחרת, בצער, בדאגה, בקנאה, בהקפדה, בביקורת ובמה לא?!?….

"הרכב התקלקל והתיקון יקר. אויש! מה יהיה עם כל ההוצאות של החג? ואומן, השנה גם הילד נוסע, איך נעמוד בכל ההוצאות הללו? איך?!? אין סיכוי. נצטרך שוב לקחת הלוואה. אוי ואבוי… מה יהיה? לעולם לא נצליח לקנות בית בקצב הזה…" המחשבות מתגלגלות במוחי בקצב מסחרר, כמו רוח שמלבה את האש למדורה שכבר אי אפשר להשתלט עליה, והלב מתכווץ ואי אפשר לנשום והכל נראה שחור ומייאש וחסר סיכוי. …

"לך מפה יצר רע. אתה לא המלך. השם הוא המלך. אל תשב בדיוק על הנקודה החלשה שלי – על הצורך ההישרדותי בקיום שלי ושל משפחתי. אבא שבשמים, אתה נתת לי את הילדים הללו באחריותי. עזור לי בבקשה למלא כל צורכיהם ואת כל צרכינו, בלי להצטער על כך כלל וכלל. אני לא רוצה להצטער על פרנסה יותר. תיקח לי את הצער, או את היצר ההישרדותי, או שתביא לי פרנסה די צורכי. תפתור את זה איכשהו, כי אני גמרתי לעבוד ב"לדאוג" כל הזמן. אני משליכה את הכל עליך ואתה תפתור ותמלא את חסרוני"… אני מתדיינת אתו, חופרת לו, טוחנת, מתעקשת.

ואז, עוזבת. משחררת. נותנת לו את המושכות. לא משאירה לו באמת ברירה, כי אני מורידה את הכתר מעל ראשי. לא רוצה למלוך. לא רוצה לדאוג. רק ממשיכה להשתדל השתדלות פשוטה: לזהות את היצר הערמומי, התחמן והעתיק עתיק הזה, ולכרות לו את הראש באחת.

זו מלחמה תמידית, אבל גם משחררת וכדאית. ועד שאוריד את ראשו של הנחש אחת ולתמיד, אשתדל להיות מוכנה לכל התקפה שלא תבוא. ראה הוזהרת נבל. יש פה חיילת בצבא השלום…

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com