פסח הוא חג החירות. זה לא ציון היסטורי לאירוע קדום שקרה בימי אבותינו, אלא זהו חג החירות שלנו. וככל שנבין מהי חירות אמתית ונתבונן כיצד חג הפסח מוציא אותנו מתוך כל המֵצָרים שלנו לחירות, ונתפלל לזכות לאור הנפלא הזה, כך נזכה לצאת מכל מֵצָר שמֵצֵר לנו בחיים האישיים, כל בעיה וקושי, ניסיון או חיסרון.

בשמחה תצאו

מהי חירות? רבי נתן מברסלב מגדיר אותה כך: "והנה גאולת מצרים עיקרה על ידי שמחה, כי שמחה הוא עולם החירות כמו שכתוב 'כי בשמחה תצאו' (ואומר על כך רבי נחמן מברסלב: 'שעל ידי שמחה נעשין בן חורין ויוצאין מן הגלות'). ועיקר הגלות על ידי עצבות שהוא גלות השכינה כביכול, והגאולה על ידי שמחה". כלומר, מי שזוכה לאור של חג הפסח, זוכה לשמחה ויוצא לחירות מכל המֵצָרים!

ומהי העבודה של חג הפסח? העבודה המרכזית של חג המיוחד הזה היא לספר בניסי הבורא ולהלל ולשבח אותו על נִסיו ו"כל המרבה לספר הרי זה משובח", ועל ידי זה זוכים להתבונן באהבת השם אלינו, ששינה בשבילנו את כל הטבע. החג הזה גם מחנך אותנו להתבונן כך על כל החיים שלנו היום, ולא רק על העבר. כי "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". כלומר, כל אחד צריך להסתכל על הניסים וההשגחות, על הטובות והישועות שהקב"ה עושה איתו באופן פרטי. וכשרואה את אהבת השם בכל דבר, ומודה ושמח על כל מה שקורה איתו, אז הוא בן חורין.

החירות האמתית

אבל, החירות האמתית היא דווקא כשאדם יודע להודות על החלקים ה'לא נעימים' שיש לו בחיים, כמו שאומר רבי נחמן מברסלב – ששלמות השמחה היא כששמחים ביחד עם ה'יגון והאנחה' שבחיים, כי לפעמים אדם יכול לשכוח מהצרות והמֵצָרים שלו ולשמוח בטובה. הוא שם את ה'חבילה' שלו בצד, ורוקד. זה טוב, אבל זה רחוק משלמות. כי שלמות היא, שדווקא ברגעי השמחה הגדולים שלו הוא ירקוד ביחד עם הצרות הקשיים והבעיות, שגם בהם ישמח. רק זו שמחה אמתית, ולכן רק זו חירות אמתית.

כל קושי בחיים הוא ה'מִצְרַיִם' הפרטי שלך, כל חיסרון שמחה בחיים זה גלות – וכל עבודת החיים שלנו היא לצאת ממצרים, מעבדות לחירות ומגלות לגאולה. מי לא היה רוצה מתכון לשמחה תמידית, לחירות נפלאה?

התשובה – כולם. וזה בהחלט אפשרי.

אבל השאלה הגדולה היא: היא איך זוכים בזה?

התשובה לשאלה הזו היא פשוטה אך עמוקה מאוד: הנקודה היסודית שנותנת לאדם שמחה אמיתית בכל מצב היא, ההבנה שאנו עבדי השם, אנו עובדים אצל בורא עולם ולא הוא אצלנו. רק כאשר אדם מבין שמהותו בחיים היא להיות עבד לבוראו, ושזו כל שמחתו וכל תכליתו – רק אז הוא יכול לשמוח באמת בכל מה שעובר עליו ולצאת לחירות עולם.

"ישמח משה במתנת חלקו – כי עבד נאמן קראת לו"! זאת מתנה, לא גנאי, לא פסול, לא 'ממש לא מתאים לימינו אנו'. מתנה עצומה!

מאמרים נוספים בנושא:

בבקשה, תאהבו את עצמכם

למדתי לאהוב מחדש
כי שם האלוקים

הוא לא יוצא להפסקת קפה
אלוקים, אפשר שאלה?
נראה אותך מוציא אותי מפה
להטריד את אלוקים

באהבה, מאבא

אבא יודע הכי טוב

אבא'לה, מה אתה רוצה?

מצלצלת לאבא

עבד של מי?

במִצרַים היינו עבדים לפרעה, וכשיצאנו ממִצרַים נעשינו עבדים לקב"ה. מי שלא רואה את עצמו כעבד השם, כפי שיבואר בהמשך, עדיין במִצרַים, עבד לפרעה ובחושך גדול, לכן אין פלא שהוא רחוק מהשמחה, כפי שנאמר בהגדה: "ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממִצרַים, עדיין אנחנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במִצרַים". אין שתי אפשרויות, או שאתה עבד השם או שאתה עבד לפרעה. וככל שאדם יבין מהי המשמעות של "להיות עבד ה'" כך הוא באמת יגאל, כמו שאומר רבי יהודה הלוי: "עבד ה' הוא לבדו חופשי".

אז ההחלטה צריכה להיות חד משמעית וברורה: אני עבד ה'! אני עובד אצל הבורא ולא הוא אצלי. ולא, הוא לא חייב לי כלום! אני עובד אצל הקב"ה בתנאים שהוא יתברך רוצה שאעבוד אותו. כל דבר שעובר עלי, כל קושי כל מֵצָר וכל בעיה – כל דבר שקורה לי בחיים – ככה השם רוצה שאעבוד אותו, אלה התנאים שלו.

תרגיש שאוהבים אותך

רבים שבורים ומיואשים מהמֵצָרים העוברים עליהם, ושואלים איך אפשר להיות בשמחה בכזה מֵצָר? התשובה טמונה במסר שמביא איתו בכנפיו חג הפסח:

נכון, מה שעובר עליכם הוא באמת קושי, באמת מֵצָר. אבל כל עוד אתם עצובים לעולם לא תוכלו לצאת מהמֵצָר, כי רק על ידי שמחה אפשר לצאת ממִצְרַים! ולא רק שלא תצאו ממִצרַים, אלא החושך ילך ויגבר והכול רק יסתבך.

אז מה צריך לעשות?

בשלב הראשון – שימו את הקושי בצד, וכמו שבהגדה אנו מתבוננים בנִסֵי הבורא ומודים עליהם, כך תתבוננו בכל ההשגחות והטובות של הקב"ה ובכל מה שעושה אתכם בכל תחומי החיים, וספרו את כל הניסים שעשה אתכם. אפשרו לעצמכם להרגיש כמה הקב"ה אוהב אתכם ושמחו בכל מה שאתם עושים. אמרו תודה מכל הלב על כל הטוב שעשה אתכם עד עכשיו. השמחה הראשונית הזו יש בכוחה להוציא אתכם לחירות, ולרומם את המוח ומנקודה זו לעבור לשלב השני.

עבדים ושמחים

בשלב השני – קחו את הקושי והניסיון ותשמחו בהם על ידי תחזקו בליבכם את ההבנה שאתם עבדי השם, ותאמרו: אני עבדך, ורק אותך אני רוצה לעבוד. ככה אתה רוצה שעבוד אותך – במֵצָר, בקושי ועם הבעיה הזאת. זה לכשעצמו כבר נותן לאדם כוח לשמוח בקושי.

בשלב השלישי – חשבו מה הקב"ה רוצה מכם. איך תפעלו ברוחניות שלכם בתנאים האלה. ראשית, הקב"ה רוצה שתקבלו את המצר והייסורים באהבה ושמחה, ושתאמרו עליהם תודה. העבודה הראשונה בכל קושי היא להגיע לדעת שזה רצון השם וזה לטובה. רק אחר כך לחשוב מה אני צריך לעשות.

בשלב הרביעי – ואחרי ששמחנו וקיבלנו באהבה את הקושי והאתגר, העבודה היא לומר כל יום תודה על מנת שלא ניפול לבכיינות וכפירה חלילה. וחשוב מאוד להאריך בתפילה על מנת לפתור את הבעיה, או לקבל דרך להתמודד עם האתגר, כי בכל בעיה וקושי, בכל אתגר וניסיון – הקב"ה רוצה שנתפלל אליו ונבקש את עזרתו.

נכון, זה משבש את התוכניות. אנחנו רוצים לעבוד את השם בדברים אחרים, בתנאים שונים. אבל כשמחשבה כזו מנקרת בראש חשוב לזכור – אני עבד השם, אעשה מה שהוא רוצה. אני מבטל את עצמי גם אם זה משבש לי את כל התוכניות שלי, ומה שהשם רוצה – זה מה שאני רוצה! צריך לקבל בשמחה? אני שמח. צריך לומר תודה? אומר תודה. צריך להתפלל על זה הרבה? זה מה שאעשה, עד שאזכה לאמונה שלמה שזה רצון השם ואקבל בשמחה ובאהבה שלמה את כל מה שהוא עושה איתי. ולא אכפת לי שלא אספיק לעשות דברים חשובים, כי אני עבד השם.

תהיו מרוצים

ההרגשה של "אני לא מרוצה" משמעה, שאדם לא מפנים את הנקודה שהוא עבד של השם. אנשים רבים שבורים ומיואשים כי אם לא מרוצים מהעבודה שהקב"ה נותן להם, לכן משתבשים להם סדרי החיים והתוכניות. הם היו מעדיפים להישאר במסגרת ובסדר החיים הרגיל שלהם ולהתקדם לפי התוכניות שהם תכננו.

שינון יסוד חשוב זה – אני עבד השם! עוזר מאוד לקבל את העבדות והקשיים שאנו חווים בחיים בשמחה, שהרי רק אז זוכים בשמחה שלמה – שהיא שמחה בכל חלקי החיים: בצד הטוב ובצד שכביכול נראה רע, ויוצאים מהגלות ומכל המצרים וזוכים לחירות אמיתית.