כמים ליבך – הרבנית ימימה מזרחי

תיאור הספר "קומי רני בלילה לראש אשמורות, שפכי כמים ליבך נוכח פני ה'… גדול כים שברך, מי ירפא לך…" (מתוך מגילת איכה).   כמים ליבך – המים והים יופיעו שוב ושוב במגילה המתארת את  החורבן הגדול ביותר בתולדות העם היהודי. כך נפגוש אותם גם בימי תמוז ואב, ימי "בין המצרים", זה לצד זה. הים הכחול של הקיץ כשלצידו דמעות מלוחות 'עיני עיני ירדה כמים" (שם).   כמים ליבך – מדוע כאנשים בכלל, וכיהודים בפרט, כה קשה לנו להרגיש שמחה שלמה? למה כשהאישה, גיבורת מגילת איכה, אמורה להתרונן – "קומי רוני" – למה דווקא אז היא שופכת לב כמים? מדוע דווקא בחתונה לא נותנת לנו ירושלים לשכוח אותה? והאם נדונו, כיהודים, שלא לחוש לעולם חופש גדול מלי להצר את צעדינו בימי בין המצרים?! האם לא אמור המספר תשע לבשר תשועה? לבשר לידה? ואם כן, למה יהיה היום העצוב ביותר בלוח השנה היהודי תשעה באב דווקא? מה יש לו, לליבי שנצרב כל הזמן באותו זיכרון ישן?   כמים ליבך – הספר שלפניכם, אותו חיברה הרבנית ימימה מזרחי, ינסה לצעוד בזהירות בין המצרים המסמנים את גבולות הקודש, החול והים. ממושגים כמו משיחיות וגאולה ננסה לרדת אל נבכי ביתנו הפרטי הנלחם על קיומו. נביט עין בעין בשמחה החסרה כל כך בזוגיותנו, בהורות שלנו, בעצמיותנו. ננסה להבין את הגעגוע המובנה שאנו חשים דווקא כשמשהו נבנה. נביט בחצי הכוס השבורה ונדע שהיא מבשרת חופה חדשה, שונה מזו שחלמנו עליה ומופלאה ממנה בהרבה.   "כי אם מאוס מאסתנו, קצפת עלינו עד מאוד" – בפסוק זה בוחרת מגילת איכה לסיים את דברה כשהיא מתייחסת לספק הנורא שמקנן לעיתים בכולנו – האם "מאוס מאסתנו"? הייתכן שהגורל והשמחה מאסו בנו לנצח? והתשובה היא: ודאי שלא! רק "קצפת עלינו עד מאוד". כמו הקצף הלבן, נחווה כולנו גלים מבהילים, המאיימים לשטוף ולהחריב את הארמון השברירי שבנינו. אבל בחלוף הקיץ נראה כיצד היו אלה רק גלים המבשרים את הים הכחול ואת בואו של החופש הגדול…"   מומלץ מאוד!   160 עמודים מרתקים וסוחפים, כריכה קשה.