איש היער
כאיש הייטק עם חשיבה 'מחשבית', הסיפור על איש היער הותיר אותי נפעם אל מול החכמה העמוקה של החכמים והיכולת להעביר מסר עצום בקסם הפשטות.
כאיש הייטק עם חשיבה 'מחשבית', הסיפור-משל המקסים שקראתי לא מזמן הותיר אותי נפעם אל מול החכמה העמוקה של הצדיקים, מול היכולת והגדולה שלהם להעביר מסר עצום במתיקות מיוחדת של סיפור שיכול לקרות רק באגדות, כמו סיפורי המעשיות שמספר רבי נחמן מברסלב – על נסיכות אבודות, ממלכות קסומות, מלכים, משרתים וכל מה שסיפור אגדה מגלה לכם על איך שדברים קרו והתגלגלו…
זה קרה בממלכה אחת, בה חי מלך עשיר שחברו הטוב היה אחד האבירים המוכשרים והחכמים בממלכה. אחד מתחביבי המלך היה לצאת מדי פעם למסע ציד, כי במסעות אלה הרגיש מקום פורקן לביטוי רגשותיו ומעשיו.
באחד הימים יצא ביחד עם האביר חברו הטוב למסע צייד ביער. תחילה, התנהל המסע על מי מנוחות, והמלך והאביר התברכו במעשי ידיהם. שמחה ואושר הציפו את ליבו של המלך על הצלחתו ועל הרגשתו הטובה ורוחו המרוממת. אך לאחר כמה שעות, השמים הקדירו בלי שום התראה מוקדמת ובתוך רגעים אחדים עלטה שלטה על היער. חלפו עוד כמה דקות ובשמים הבריקו ברקים מסנוורים, רעמים עזים הרעימו וגשם זלעפות החל לרדת. המלך והאביר ניסו בהתחלה להסתתר תחת ענפי העצים, אבל אלה לא הספיקו לתת הגנה ראויה והם נרטבו עד לשד עצמותיהם והחלו קופאים מקור.
השניים החלו להסתובב ביער, מנסים למצוא את הדרך החוצה, או לכל הפחות מקום מסתור עד יעבור זעם. העלטה והגשם העז הגבילו את כושר ראייתם, וגם לאחר זמן רב של הליכה ביער העבות לא מצאו את הנתיב הנכון. הם כמעט נואשו, כשלפתע הבחינו באור קלוש הנוצץ מרחוק. השניים צעדו בעקבות האור והגיעו לבקתה קטנה וחרבה. הם נקשו על הדלת ואדם ששערו פרוע, לבוש בלויי סחבות ומראהו כאיש היער פתח להם את הדלת.
"מה אתם רוצים?" שאל.
"להתארח בביתך עד שתחלוף הסערה", השיבו השניים.
מאמרים נוספים בנושא:
לשמחתם הרבה, הוא קיבל אותם במאור פנים, הכניס אותם פנימה ואפילו התנצל על שאינו יכול לארחם כראוי. "בעבר שימשה בקתה זו כאכסניית דרכים" החל לספר להם, "אבל ככל שחלף הזמן חדלו אורחים להגיע לכאן ואני פשטתי את הרגל. צר לי על שאין ברשותי איך לכבד אתכם, כל מה שיש באמתחתי היא עז חולבת אחת ואם תרצו אוכל לתת לכם לשתות מחלבה".
המלך והאביר שמחו על ההזדמנות להשיב את נפשם במעט חלב טרי וחם. לאחר מכן הציע להם לישון על מזרני קש של תבן קשים. השניים, שהיו תשושים מכל מה שעבר עליהם, לא ידעו איך להודות לאיש היער שכיבד אותם במעט שהיה בידו. הם לא היו בררנים. התפנוקים אליהם היו רגילים לא הפריעו להם בזמן חולשתם זה והם שקעו מיד בשינה עמוקה ומתוקה.
למחרת, השמש הפציעה מבעד לצמרות עצי היער הגבוהים. המלך והאביר ביקשו מאיש היער להדריכם אל היציאה מן היער. לאחר שליווה אותם, הם נפרדו ממנו במילות תודה נרגשות, וכעבור שעה כבר היו השניים בדרכם אל ארמון המלוכה.
חלפו כמה ימים וכרכרה מפוארת עצרה ליד הבקתה העלובה ביער. איש לבוש בגדי שרד נקש על דלת הבקתה והזמין את איש היער לארמון המלך. לנוכח ההזמנה הבלתי צפויה איש היער נחרד והחל לחשוב, 'מי יודע במה חטאתי ומה עשיתי ומה יגזור עלי המלך?…' לאורך כל הדרך חלפו בגופו רעד וחלחלה מן הבאות. בעיני רוחו ראה את עצמו נידון בעונש נורא. אך על מה ולמה? את זה הוא לא הצליח להבין…
כשאיש היער הגיע אל הארמון הוא הוכנס פינה היישר אל המלך. המלך, מצדו קיבל אותו במאור פנים ובחיבה מופגנת. "אתה לא זוכר אותי?" שאל את איש היער. "אני הוא אחד משני האנשים שהענקת להם בטובך מחסה בבקתה שלך לפני כמה ימים!" ובעוד המלך מדבר, נכנסו חייטים שהתאימו לאיש היער בגדים חדשים ומפוארים. המלך גם נתן לו כסף רב ומתנות ואפילו בית חדש וגדול לא רחוק מהארמון.
"זה רק משל" הפסיק הצדיק את סיפורו המותח. החסידים סביב שולחנו המתינו עתה למצוא פיו ולהסברו. "עכשיו" הוא המשיך אחרי שתיקה של דקה, "נתאר לעצמנו פגישה דמיונית בין איש היער לבין אחד מחבריו":
"תגיד, איך התעשרת ככה פתאום?" שאל החבר בפליאה.
'נתתי למלך ולאביר חלב עזים והצעתי להם לישון על מזרן קש", השיב איש היער.
"נו, ומה אתם חושבים? האם החבר יקבל את הדברים כפשוטם וילך לארמון המלך עם כד חלב עיזים טרי ומזרן קש ויזכה בבגדים ומתנות? ברור שלא. הוא אפילו יסכן את נפשו בעוון ביזוי כבוד המלך!"
אחרי הפסקה קלה המשיך הצדיק ואמר, "אלא מה? כאשר המלך היה במצוקה והורחק מארמונו ובמצב ביש של גלות – גם כוס חלב עיזים ומזרן קש עלוב השיבו את רוחו ושימחו את ליבו והיו בשבילו כל רכושו. אבל כשהוא חזר לארמון שלו – הרי גם כלי כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות לא יספיקו לו ולא ישביעו את נפשו!"
הצדיק הביט על תלמידיו ואמר בקול גדול, "אתם מבינים? כל עוד השכינה בגלות 'ובכל צרתם לו צר' גם עבודה קטנה שלנו, פשוטי העם, שהיא בבחינת חלב עזים ומזרן קש לפני מלך אדיר וחזק הנמצא בגלות – גם עבודה זו ערבה ורצויה לפני בורא עולם ועושר רב שמור לבעליה!"
את המסר הנפלא אני מניח שהבנתם. אז חטפו מכל הבא ליד – כל מצווה, קטנה או גדולה, צדקה, חיוך לחבר שחווה תקופה לא קלה בחייו… כל דבר אפילו הכי קטן זה משהו ענק, עולם ומלואו אצל בורא עולם, אבא שבשמים, שאוהב אותנו בלי שום תנאי.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור