אתם לא אשמים! ילדים בצל התעללות

לא קל לשבור את כבלי תסריט הילדות. אם התברכתם וזכיתם לגדול בבית עם הורים אוהבים שהזינו אתכם לא רק בגשמיות אלא גם ברגש ובנפש, יהיה לכם קל יותר לראות את בורא עולם כהורה אוהב ואכפתי שנמצא לצדכם כל הזמן. 

אבל אם, מהצד השני, אם גדלתם בבית עם אווירת התעללות וחיצי ביקורת שהופנו אליכם ללא הרף, יהיה לכם קשה לא רק לסמוך על בורא עולם אלא אפילו על עצמכם. וזה עוד כלום לעומת האשמה העצמית שרודפת ולא מרפה, עד שמטפלים בה.

יש לי מטופלים שכילדים הבינו, לא בגלל שזה היה המצב אלא הבנה שההורים שלהם הטמיעו בהם, שכבני אדם הם נמצאים בתחתית הסולם האנושי. כן, ממש כך. הם לא היו חכמים מספיק, טענו ההורים, גם לא הילדים שעושים להם נחת רוח, הם חסרי משמעת, לא יפים, ללא אישיות או כבוד… ההורים שלהם אף פעם לא טרחו להעריך תכונות ייחודיות שלהם, לכבד אותם כבני אדם, כילדים שלהם. 

אחת המטופלות שלי סובלת מנכות רגשית איומה – אשמה שרודפת אותה שנים, עד כדי כך שהיא לא מסוגלת לקבל החלטות רציונליות, לקבל מחמאות או סתם להירגע על הספה למשך כמה דקות. היא חיה בפחד ממה שהשכנים יגידו (אם הם בכלל יגידו), מה בן הזוג שלה ירגיש וממה שיהיה לאמא שלה לומר. 

ואם לא הייתם מכונת הנחת שההורים שלכם ציפו מכם שתהיו, איך בכלל תצליחו להאמין שלבורא עולם יש נחת מכם?!?

אנשים עם דימוי עצמי נמוך מפחדים פחד מוות לעשות חשבון נפש עם עצמם, עבורם זו התנסות קשה ששואבת אותם לתוך מערבולת הבושה בעוצמה בלתי נסבלת, שלמתבונן מהצד זה יראה כמו משהו הזוי ומפחיד  

כי לקבל ציון ״נכשל״ בילדות זה הדבר הכי קשה שאדם יכול לחוות בחייו, בעיקר כשזה מלווה אותו בילדות, לכן מה הפלא שהוא יתקשה להאמין שהוא שווה משהו? שיש לו ערך עצמי והוא יקר?

מאמרים נוספים בנושא:

מכתב לאבא ואמא

מגילת זכויות הילדים

לבנות עם אהבה
אמא, קצת קשה לי
הם רק רוצים לחיות

ילדים מושלמים

זה מתחיל בדוגמה אישית

פשוט, תשתקו!

תפילה של אמא

המאמן האישי שלו

לבנות עם אהבה

יש מקום רק לאהבה

ולא רק, אם הוא גדל עם הורים אלימים זה יכול להמיט אסון על המושג ״בורא העולם״, שהוא אבא רחמן ומלא חסדים לילדיו. זה יגרום לו להסתכל עליו בצורה מאוד מעוותת, עד כדי כך שהוא ייחשב כמי ששם את הדגש על המעשים הלא טובים שלנו, במקום אחד שאוהב אותנו ומוחל לנו, מי שמאפשר לנו להתחיל מחדש עם שפע של הזדמנויות ושיש ביכולתו האינסופית לרפא לנו את הנפש. עם עזרתו אדם יכול לזכות לרפואה לה הוא זקוק ברוחניות ובגשמיות. ובעיקר, לרפא את הדימוי העצמי הנמוך, את חוסר הביטחון והבלגאן שמתחולל בתוכו, וליצור את הסביבה האוהבת שחלמנו עליה תמיד. 

כן, הוא יכול לעזור לך לבנות את חיי הנישואין שלהורים שלך לא היו, להיות האמא או האבא שלא היו לכם!

הקב״ה נותן לנו נסיבות חיים אישיות שלא פעם לוחצות על הנקודות הרגישות שלנו. אנחנו יכולים להשתמש במצבים האלה כדי לבחון רעיונות קדומים שאנו אוחזים בהם. אנחנו יכולים לבחון את דרישות הילדים שלנו – בעזרתן נגלה האם אנחנו מגדלים אותם כפי שגדלנו או שיש דרך אחרת, טובה יותר, וכדאי לתקן כדי שהם לא יחוו את מה שחווינו. יכול מאוד להיות שנזדקק להדרכה וזה נפלא! זאת לא בושה, כפי שטועים לא מעט אנשים לחשוב. לקבל עזרה אמיתית זה דבר אמיץ וראוי להערכה עצומה!

אמא של המטופלת שלי הייתה אדם קשה שאף פעם לא שלטה במה שנקרא – אמנות השמחה. במה כן? בלשלוט על הילדים שלה שהם ישמחו אותה בכל דרך אפשרית ולספק לה את כל מה שהיא הייתה צריכה, רצתה או חשקה בו. העצות שלה, כך הבהירה לילדיה, הן מצרך יקר ומבוקש שהם חייבים לקבל, כולם בלי יוצא מן הכלל – נשואים ורווקים כאחד! 

ולא רק, הם גם היו צריכים להיות צוות ההווי והבידור של הבית, ובעיקר שלה, לקנות לה מתנות ולספק כל בדל אינפורמציה על חייהם, דבר שלא פעם גרם לבעיות בשלום הבית של הילדים הנשואים, שבני/בנות הזוג שלהם ראו בהתנהלות שלה דבר שלילי והרסני, ובצדק. 

לכן כל צורך בפרטיות, כל פעולה פרטית ״אנוכית״ שאחד מילדיה עשה – נחשבה לבגידה מוחלטת בערכי המשפחה, מזווית הראיה של האמא. הרצון לחופש דוכא בעוצמה, ועצמאות על כל שלל ביטויה נחשבה לבגידה. 

עכשיו, שנים רבות אחרי, המטופלת שלי לומדת לשחרר את מושכות השליטה של גברת ״ספקו לי שמחה״ מעליה. היא לומדת להבין שבעלה וילדיה הם האחראים על הלך הרוח שלהם. ושזאת לא תמיד "אשמתה״ או ״הבעיה שלה" אם בעלה קצת לחוץ והילדים משועממים. היא לא צריכה להיות אחראית על תוכניות בידור ושעשוע בבית, דברים יכולים לקרות מאליהם או כשכולם שותפים, היא גם לא הפסיכולוגית של בעלה או שק החבטות של ילדיה. אם הבית לא מסודר זה לא אומר שהיא כישלון, אם ארוחת הצהריים מוגשת באיחור זה לא אומר שהיא אמא לא טובה. אבל הביקורת העצמית שהיא רגילה לחיות איתה סותרת לה בפנים שוב ושוב וסוחטת ממנה כל טיפת אנרגיה וחיוניות. במקום ליהנות מחיי המשפחה שלה, היא גורמת לכולם לחשוב שהם גורמים לה להרגיש אשמה ושאין לה חיים. אבל, האדם היחיד שגורם לה להרגיש כך זה רק היא בעצמה. 

האישה הזו צריכה להבין שבורא עולם ברא אותה עם המון אהבה ו״תפר״ את האישיות שלה בדיוק למסע והתכלית שלה בעולם הזה, לצמיחה הרוחנית שלה. להרגיש אשמה כל הזמן זה דבר שמעכב את ההתפתחות של האדם שהיא צריכה להיות. היכולת לראות את הנקודות הטובות שלנו, להיות סבלניים ולבטוח בבורא עולם – הם הכרטיס שלנו החוצה מגיהינום הבושה. 

מה יכול להכאיב יותר להורה אוהב מבן שתמיד יורד על עצמו ומנמיך את האישיות הקסומה שלו עד עפר? ילד שלא יכול ליהנות מהחיים וכל הברכות שיש בהם? אלוקים הוא האבא האוהב הזה שכואב את ההרגשות השליליות והקשות שלנו כלפי עצמנו.

בורא עולם – אבא שבשמים, מתענג מכל מעשה טוב שלנו. הוא שמח ורווה נחת מכל מאמץ שאנו עושים כדי לתקן ולשפר את עצמנו ולהתקרב אליו. הוא רוצה שנדמה לו ונהיה רחמנים לעצמנו, מלאי חסד ואהבה לאדם הזה שמשתקף אלינו מצידה השני של המראה. ולזכור היטב ש״אלוקים לא בורא זבל״ כפי שאמרו לי כמה מטופלים על עצמם. 

מה כן? יהלומים יקרים בדמות בני אדם!