בית ספר לאהבה
דווקא במקום הכי לא צפוי אנו לומדים לאהוב ולהכיל, לתת הזדמנות לאחר ולעצמנו וליהנות מהשינוי לו אנו מייחלים. הרב שלום ארוש על הקורים המטרידים ובית הספר לאהבה.
אומרים, שכל מה שאדם באמת צריך כדי להצליח, זה רק קצת עידוד והרבה אהבה!
וזה כל כך נכון.
לפעמים כל מה שאנחנו צריכים בשביל לעשות את הצעד הנכון בחיים, זה קצת עידוד. ישנם נושאים רבים בהם אנו יודעים מה נכון לעשות, – ובכל זאת, משהו עוצר אותנו. לרוב, המעצור הוא לא מעצור אמיתי אלא סתם דמיון כוזב. אם רק היינו יודעים את האמת היינו מבינים שאין מקום לשום מעצורים והיינו קמים ועושים את הדבר הנכון.
פעמים רבות מעצורים אלה מתעוררים בתוכנו בצורה של כל מיני תפישות מוטעות ודמיונות, דווקא בשעה שאנחנו ניגשים לדבר עם הבורא. כולנו מבינים ומרגישים שלדבר עם בורא עולם זה הדבר הנכון והחזק ביותר לעשות, ובכל זאת, לפעמים קצת "נתקעים". אלא שצרת רבים היא חצי נחמה, מכיוון שאנחנו יודעים שגם הצדיקים שבכל הדורות עברו את הניסיונות הללו והתמודדו והצליחו, ומה שעזר להם יכול לעזור גם לנו.
מישהו מבין לליבך
רבי נחמן מברסלב השאיר לנו שיחה נפלאה. לרבי נחמן מברסלב היה תלמיד שרצה מאוד להתייעץ אתו. כשהגיע אליו הוא כל כך רוצה 'לפרוק' את המטענים שהעיקו על ליבו, אבל משהו עצר אותו והוא פשוט עמד ושתק, לא הצליח לומר מילה. רבי נחמן הרגיש את שמתחולל בליבו של התלמיד ולכן נתן לו עצה: 'אני מבין שקשה לך לדבר אתי. עצתי לך היא שתדבר עם בורא עולם ואז יהיה לך קל לדבר גם אתי'.
התלמיד התחיל לדבר עם בורא עולם, ובזכות זה נפתח לו ערוץ תקשורת עם רבי נחמן והוא הצליח בסופו של דבר לדבר אתו. אך עדיין היה לו קשה. אז, ראה רבי נחמן לנכון לחזק את התלמיד והסביר לו: 'אתה דומה לגיבור גדול שהיה במלחמה אדירה ועמד בה בגבורה, וכאשר הגיע סוף סוף לשערי העיר שאותה רצה לכבוש – הוא ראה קורי עכביש, ולמראה הקורים הוא נסוג לאחור. האין זו שטות?'
בזה המחיש לו רבי נחמן שהדיבורים שלו עם בורא עולם – הם מלחמה אדירה ומעשה גבורה שבכוחו לנצח בכל המלחמות של החיים! ואילו הבלבולים והמניעות הם ממש מסך קליל של קורי עכביש שאין בו ממש. אתה צריך להתאמץ רק מעט שבמעט כדי לסלק את המכשול הדמיוני – ואז תראה תוצאות בלי שום יחס ושיעור, כי על ידי שתסלק את הדמיון תוכל להשתמש בכלי הנשק האדיר והעוצמתי שלך.
מאמרים נוספים בנושא:
קפה עם מלאכים
הכלים שאלוקים נתן לי
לשבור מסכים ולנצח!
היינו יכולים לנצח במלחמה בקלות. מה שמפריע לנו הם בסך הכל כמה "קורי עכביש" קטנים חלשים ומטרידים. כשנסלק אותם מדרכנו – הדרך לניצחון בטוחה. אחד הקורים הבעייתיים ביותר הוא – ההרגשה שהקב"ה לא אוהב אותנו חלילה. זה הספק שעמלק מכניס בלב של כל אחד: "היש ה' בקרבנו אם אין?"
בורא עולם אוהב אותנו ולא משנה מי אנחנו ומה עשינו. זו נקודה שחשוב מאוד לשנן לעצמנו, כי הידיעה הזו מסלקת ומגרשת את קורי העכביש מהפתח של התפילה, ומאפשרת לנו לצעוד פנימה ולדבר עם הבורא כמו שמדברים אל חבר טוב ואל אוהב קרוב, ולראות שינוי של ממש בחיים.
כשאנחנו יודעים יודעים שהקב"ה רוצה קשר איתנו– קל לנו ליצור קשר איתו!
כשאנו מתרגלים לבטל את כל המניעות שמפריעות לנו לדבר עם הבורא, זה נותן לנו גישה אחרת לגמרי לחיים. כשאנחנו מבינים שאנו אכן אהובים ומוערכים, נצליח לתקשר עם כולם – מורים, חברים, הורים, משפחה… זו הסיבה שרבי נחמן אמר לתלמידו שיתרגל לסלק את קורי העכביש מפתחה של התפילה האישית, כי כך הוא יראה שהרבה פתחים נפתחים לו בחיים. כשאנחנו יודעים שהאדם מולנו רוצה קשר איתנו – קל לנו ליצור את הקשר איתו!
יכול לדבר עם המורים שלך ועם המדריכים שלך ועם המשפחה שלך ועם החברים שלך. לכן רבי נחמן אמר לתלמידו שיתרגל לסלק את קורי העכביש מפתח התפילה האישית, ועל ידי זה הוא יראה שהרבה פתחים נפתחים לו בחיים, כי כאשר אתה יודע שזה שמולך רוצה קשר איתך – קל לך ליצור את הקשר אתו.
הידיעה פותחת שערים
זה מה שעשה אהרן הכהן בין אדם לחברו. כאשר ראה סכסוך או מריבה בין בני זוג או בין חברים, הוא ידע שכל אחד בסתר ליבו מתחרט ורוצה להתפייס, אבל מה שעוצר אותם היא המחשבה שחברו שונא אותו ולא רוצה בכלל לדבר אתו, וכמובן החשש שמא החבר ידחה אותו. לכן אהרן הכהן הלך וסילק את המניעה הדמיונית וסיפר לכל אחד מבעלי המריבה מה באמת חברו חושב עלי, ועל ידי זה הקשר והפיוס היו באים מאליהם.
זה בדיוק אותו דבר בקשר שלנו עם בורא עולם. אם היה לנו שמץ של מושג עד כמה הקב"ה רוצה את הדיבורים שלנו, אוהב אותנו, מחכה לנו, רוצה להיטיב עמנו, והעיקר: רוצה לקרב אותנו ולתת לנו לטעום מהעונג האמתי של החיים – שהוא להתענג מקרבתו – אם היינו יודעים איך זה מרגיש היינו רצים אליו! הדיבורים היו נובעים מאליהם והקשר הבורא היה מתחזק ללא שום מעצורים.
שינוי בזווית הראיה תגלה שאנו עטופים באהבה עצומה ואינסופית…
בית ספר לאהבה
על פי זה נבין את פרשת העבד העברי שפותחת בפועל את משפטי התורה.
להיות גנב זה אות קלון מבחינה חברתית. אדם שנתפס בקלקלתו מרגיש שכולם דוחים אותו ובזים לו בליבם, קשה לו מאוד למצוא את עצמו חוזר לחיי חברה תקינים. אם הגנב אינו יכול לשלם, הוא נמכר לעבד – וזה דבר צפוי ומקובל, כמו אחד שאכל במסעדה ולא היה לו מה לשלם, אומרים לו בעלי המסעדה שיעמוד וישטוף כלים כמה שעות עד שיכסה את העלות של מה שאכל.
והנה, במסגרת זו התורה הקדושה נותנת לגנב הזדמנות נפלאה לחזור לחיי חברה בריאים. הגנב מצפה לקבל בבית האדון יחס של אדם שפל, אבל בפועל הוא מקבל יחס אחר לגמרי – יחס של מלך, יחס של בן בית, הוא מקבל תנאים שווים ואף מועדפים. מה הוא לומד על בשרו? הוא לומד שלמרות מה שעשה הוא אהוב ורצוי, ומבין שגם החברה תקבל אותו בזרועות פתוחות והוא מתמלא בתקווה. לאחר כמה שנים בבית האדון הוא מוכן לצאת החוצה, כי הוא מבין ומרגיש שהוא רצוי ואהוב ואין לו מה לחשוש מתגובות הסביבה.
מבחן הגמר
אבל אם במקום זאת הוא מעדיף להמשיך את חייו "השלווים" בבית האדון – רוצעים את אוזנו. ומה הכוונה? האוזן מסמלת את ההבנה – "לב שומע". אם העבד מעדיף להישאר בבית האדון, זה אומר שהוא לא הבין את המסר. 'זה לא שהאדון שלך אוהב אותך אבל כולם בחוץ זאבים שרוצים לטרוף אותך'. לא! אלא, זה שהאדון אוהב אותך זה רק משל ודוגמה לכך שהקב"ה אוהב אותך, ושהתורה הקדושה רוצה לתת לך הזדמנות לחזור לחיים ולתקן, וזה רק משל לכך שבכל מקום יאהבו, יכבדו ויקבלו אותך בחזרה.
יהי רצון שנזכה לשמוע את הקריאה הגדולה של בורא עולם, אותה קריאה מחבקת ועוטפת, בה הוא אומר לנו, "אני אוהב אתכם ילדים שלי, מצפה שתבואו ותדברו איתי, שתחזרו אלי, ותראו שאעשה הכל על מנת לעזור לכם לחיות את החיים הטובים והמאושרים שלמענם בראתי אתכם!"
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור